הייתי עושה ככה-

בבוקר אחרי התארגנות, מתפללת איתו, אוכלים ואז יוצאים החוצה לפחות לשעה

כשחוזרים מספרים סיפורים (הייתי מושיבה בובות על כיסאות קטנים והוא יושב ביניהם, וכולםםםם שומעים סיפור..)

אח"כ היינו משחקים במשחקי חשיבה/הרכבה/מוטוריקה, אח"כ עושים יצירה ואח"כ שרים שירי אצבעות/מחקים חיות/

משחקים בבובות/חישוקים/ כדור וכד', דברים בסגנון הזה, ואח"כ הוא יכול לשחק לבד במכוניות/משחקים שלא צריך יותר מדי לחשוב ולדעת איך לשחק, אפשר גם לשים ברקע שירי ילדים, אח"כ היינו אוכלים צהריים ואז הוא היה הולך לישון

(בערב היה ישן מאוחר בגלל זה אבל זה היה שווה לי)

כשקם יוצאים לגינה, ואז א.ערב, מקלחת, ומשחק לבד עד שהולך לישון

לא חייבים ממש לעשות איתו הכל, אבל כדאי שיהיה סדר קבוע

אם לומר את האמת אז עם בן השנתיים הנוכחי שלי כבר אין לי סבלנות ממש לשבת איתו הרבה אבל אנחנו כן יוצאים

קבוע בבוקר והזמנים של המשחק/ אוכל/שינה פחות או יותר קבועים והוא יודע מה בא אחרי מה

מקווה שעזרתי ואם תרצי אפשר גם באישי

אנחנו קמים מאוחר יחסית ב9

מתפללים ואוכלים ארוחת בוקר

יושבים לצייר ואחר כך לשחק

אחר כך מכינים ארוחת צהריים "יחד"

תוך כדי מסדרים בקטנה את הבית (הוא אוהב להחזיק את היעה)

אוכלים

אחר כך הוא משחק בשקט עם המכוניות שלו

אחר כך הגדול חוזר מהחיידר ויוצאים לגינה

כמובן שזה בגדול, וגם יש לנו עוד תינוק בן חצי שנה בבית ככה שאני משלבת אותו בטיפול בתינוק.

ועוד משהו- גם אני חשבתי שאני לא אישה של בית אבל אני ממש נהנית מכל רגע וממש עצוב לי ששנה הבאה אצטרך לעבוד.

לא לכל אחת זה מתאים, אבל לי העצה הזאת עזרה מאוד, אז אם את כמוני...

לא להתקבע על סדר יום, ובכלל שהמיקוד לא יהיה מה לעשות *איתו* - אלא מה לעשות עם עצמך. קודם כול לחשוב על כל הדברים שמתחשק לך לעשות, אחר כך לראות איך את יכולה לשלב אליהם את הילדים. אפשר שיהיו לך בראש כל מיני רעיונות לדברים לעשות, ותבחרי מביניהם כל פעם אחת שמתאימה לפי הנסיבות. למשל - בוא נמציא - את יודעת שהיום את רוצה להכין מרק ירקות, למיין כביסה, לנגן בחליל ולכתוב מכתב - אז כשאת רואה שהוא במצברוח של ניהול שיחה את יכולה לחתוך ירקות למרק תוך כדי שיחה איתו, וכשאת רואה שהוא משועמם את יכולה למיין כביסה ולשלוח אותו לכאן ולשם לסדר את הבגדים במקום, וכשאת רואה שהוא מצא לעצמו עיסוק ושקע בו את יכולה לכתוב מכתב, וכשאת משכיבה אותם לישון את יכולה לחלל להם.

הדוגמאות אולי מופרכות, אבל אני מקווה שהרעיון הכללי מובן.

אני חושבת שמאד כדאי שתהיה שגרה וסדר יום קבוע. זה גם ישפיע על שנת הצהריים/לילה שלו.

וגם- מאוד ממליצה לך לעשות דברים בשביל עצמך. להחליט שיום אחד בשבוע, לכמה שעות את עושה משהו עבור עצמך. במסגרת הבית או מחוצה לו..

אפשר לעשות (תבחרי את הסדר הרצוי לך): תפילה, יצירה, משחק, יציאה לגינה/ לספרייה, א. בוקר, א. צהריים, מקלחת, הזמנת חבר הביתה וכו' וכו'...

אל דאגה, לאט לאט אתם תמצאו את סדר היום המתאים לכם בהצלחה...

עבודה עם בצק אמיתי/בר בצק

מדבקות

גואש רחיץ/צבעי ידיים

טושים ודף

צבעים

טושי נשיפה (צריך להסביר לו ולהיות איתו ברוב היצירות)

משחקים - כל משחקי ההרכבה - צינורות, סברס, פטריות, משושים, פאזלים של תבניות שמכניסים, פאזלים עד 12 חלקים

להכניס דברים לתוך חור קטן (מקלות ארטיק לתוך "מטרנה", אני גם הייתי נותנת מטבעות לקופת צדקה - אבל זה צריך השגחה מרובה, כדור, בובה עם עגלה, בובות של חיות מפלסטיק, כלי מטבח

הבעיה שבגיל כזה - לרוב כל רגע רוצים משחק חדש, אי אפשר לצפות מהם להיות עם אותו משחק ולשחק עם עצמם יותר מכמה דקות...

בהצלחה!! (בגיל שנתיים וחצי-שלוש לרוב הם כבר יודעים יותר להתיישב ולהעסיק את עצמם זמן ממושך יותר) 

- צבעי ידיים: שיורדים במים וגם מהבגדים, ולצבוע על בריסטול

- לקחת גלילי נייר טואלט ולקשט אותם- ליצור פרפר, חיפושית, משקפת..

- לקחת מעדן ריק, להוסיף לו ידית ממגזרת נייר פשוט, וליצור טנא לטו בשבט

- הכנת עוגיות, כדורי שוקולד

- להדפיס כמה דפי צביעה נחמדים, ולתת להם לצבוע

- ליצור תמונה עם דבק ולפזר חול..

לצייר לו עיגול/קו ולומר לו להדביק מדבקות על הקו/עיגול או 

לצבוע רק בתוך העיגול

הבן שלי בן שנתיים וחודשיים עושה את זה כבר כמה זמן,

וזה לא שהוא מוכשר באופן יוצא דופן

(בזכות בעלי שתמיד נותן להם לנסות כל מיני דברים ומאמין שהם יכולים גיליתי 

שילדים יודעים ומבינים הרבה יותר ממה שנראה לנו, בכל התחומים, זה בסוגריים..)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...