חיזוק ענייני הדת בעיר; השתדלות שיהיה מתאים לרצונו של שלמה המלך שפעל באילת; לנצל עובדת היותה עיר החוף להפצת תורת ישראל בעולם כולו... - אלו הן חלק מהציפיות שהציג הרבי בפני ראשי העיר אילת ועסקניה * לפי מה קבעו חכמים לאלו ערים יש דין ארץ-ישראל לעניין יום-טוב שני של גלויות, ומהו מעמדה ההלכתי של אילת בנדון? * רשימה ראשונה
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
אילת ועציון גבר
העיר אילת, עיר נמל ונקודת היישוב הדרומית ביותר במדינת ישראל זכתה להתייחסויות רבות של הרבי במשך השנים.
אילת שימשה אחת מתחנות בני ישראל בצאתם ממצרים, אז נקראה עציון גבר (במדבר לג לה-לו), שרידי עציון גבר נתגלו ממזרח לאילת של ימינו בקרבת עקבה הירדנית. שלמה המלך השתמש בנמל: "ואני [אניה] עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום (מלכים-א' ט, כו). גם מלכי יהודה, יהושפט, אמציהו ועוד, ביצרו את העיר ויצאו לסחור ממנה באוניות. שלמה המלך הקים מפעל להיתוך נחושת, אותה כרו בתמנע, במרחק כ-28 ק"מ מאילת.
בדברי הפוסקים ציינו כי קיים ספק אם אילת כלולה בגבולות הארץ או שהיא, מבחינה הלכתית, נחשבת לחוץ-לארץ, ואכן כך גם סבור הרבי כדלהלן.
בשנת תשי"א חודש הישוב היהודי במקום [לאחר כיבוש העיר בשנת תש"ט]. בשנת תשי"ז החלה העיר להתפתח כנמל דרומי וכמוקד נופש ותיירות, ובשנת תשל"ה עלתה אילת על מפת הפעילות החבדי"ת.
בב' ניסן תשל"ה (מקדש מלך כרך א' עמ' 127 ואילך. ומשם באגרות-קודש כרך ל' עמ' קנה-ו) כתב הרבי למר ש. הדרי ששימש באותם ימים כיושב-ראש המועצה הדתית באילת:
כיון שכל ענין בהשגחה פרטית, ובודאי לא לחינם כתב יושב-ראש המועצה הדתית בעירו, שגם זה כמובן בהשגחה פרטית, אשר בודאי גם בלאו הכי מכיר את גודל האחריות והזכות שנתנו לו מלמעלה, ביחד עם הכוחות, לפעול בכל עניני הדת בעירו.
ויהי רצון שיעשה בזה מתוך חרות מכל הענינים המבלבלים, בהתאם לתוכן "זמן חרותנו" הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.
מר הדרי פנה לרבי בעניין "הפנית אברכים שילמדו בכולל שמקימים כו' [=בעירו]" והרבי השיבו שיפנה בנושא זה לעסקני אנ"ש על אתר בארץ-הקודש תבנה-ותכונן.
לנצל היותה עיר החוף
בשנת תשמ"ט הגיע ראש עירית אילת מר רפי הוכמן למסור את התוכניות לבניית 'בית-חב"ד' באילת והרבי אמר לו (תשורה י"ג כסלו תשס"ט עמ' 38):
בוודאי אתה יודע ששלמה המלך כבר פירסם אילת בארץ-הקודש, אזי תשתדל שיהיה מתאים לשלמה המלך ולרצונו, וכיוון שזה הוכלל לנצח בתורתינו-הקדושה. וכל-שכן שיש שם חוף ויש שם נמל וכל הענינים הטובים בשורות-טובות והצלחה-רבה.
[לאחר מכן הוסיף הרבי ואמר:]
וכפי שאמרתי שיהיה התפארת והזכרון באילת, זכרון נצחי גם עתה בהווה שלנו.
בדבריו למר אהרן דקל יושב ראש התאחדות בתי המלונות באילת בכ"ח אייר תנש"א (זורע צדקות מצמיח ישועות עמ' 113 תשורה י"ג כסלו תשס"ט עמ' 38), אמר הרבי:
הצלחה רבה בכל ענייני אילת. זוהי עיר החוף, זאת אומרת שעומדת בקשר עם כל העולם כולו, אזי צריך לנצל קשר זה להפיץ כל תורת ישראל בכל מקום בעולם שיכולים להגיע לשם.
[ושוב הוסיף:]
הצלחה רבה, בוודאי תמלא השליחות מתוך שמחה, לא מפני הציווי אלא מתוך שמחה.
[לרעיית הנ"ל אמר הרבי:]
בשביל העזר לבעל בכל השליחות (ה)זו.
עת מוכשר להתעוררות
ככל הידוע החבדני"ק הראשון שביקר באילת היה הרה"ח ר' ישראל צבי הלוי הבר (ז"ל), שם שהה במסגרת שירות מילואים בצה"ל. באותה עת, בי"ז מנחם-אב תשט"ו, כתב אליו הרבי את המכתב הבא:
נהנתי ממה שכתב שהתיידד עם בעלי השפעה על חוג מסויים בהיותו באילת, ובודאי למותר לעוררו להחזיק הקשר עמהם על ידי מכתבים וכיוצא בזה גם עתה, ובפרט שמתקרב חודש הרחמים ועשרת ימי תשובה בקירוב המאור אל הניצוץ, שאז הוא עת מוכשר לעורר את כל אחד ואחד מישראל בזה, ובפרט אלו היכולים להשפיע על הרבים שזכות הרבים מסייעתם.
שלוש שנים לאחר-מכן כתב יהודי תושב בני ברק (מר אברהם פותין) לרבי, כי ביוזמת שני אברכים חניכי ישיבת נוברדוק נוסדה ישיבה בה לומדים כעשרים תלמידים באילת, והם מבקשים את עזרת הרבי.
במכתב מתאריך כ"ו תמוז תשי"ח ענה לו הרבי, כי יזכיר את תוכן מכתבו על ציון כב' קדושת אדמו"ר מהוריי"צ, "ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור במכתבו, והרי זכות [הרבים] מסייעתם". במקביל כתב הרבי להנהלת צא"ח שיבררו את הפרטים בצורה מפורטת (כל הפרטים ב'התקשרות' גליון שכח עמ' 12):
ובטח אם יש אצלם ידיעות בזה, יודיעו. וכן באם יש לעזור להנ"ל, באיזה ממדים וכל המפרט הרי זה משובח .. כתובת באילת, "הרב נח הרשברג, ספן 92"...
עצמאות בלבד...
בחודש תשרי תשי"ח ביקר אצל הרבי העסקן הנמרץ הרה"ח ר' יצחק (איטשקע) גאנזבורג ע"ה. ב'יחידות' כ"ו תשרי תשי"ח דיבר עמו הרבי, אודות הנחיצות בהקמת בתי ספר של 'רשת אהלי יוסף יצחק' בנקודות שונות ברחבי הארץ (ספר 'חייל בשרות הרבי' עמ' 227-228), אך אמר: "אינני מתכוין להקים בית ספר ליד אילת"...
כשנדרש הרבי לתארים "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" התבטא בין השאר (במכתב למר שז"ר – אגרות קודש כרך כו עמ' קסח):
המושג מדינה – באם המדובר באילת וסביבותיה (שהם מחוץ לכיבוש יהושע ועזרא) ויעניקו להם עצמאות ביחס לירושלים ולארץ-ישראל בכלל – אזי מדינת ישראל יקרא להם.
חו"ל לעניין יום-טוב?
במהלך סעודת ליל שני של חג-סוכות תשכ"ט (המלך במסיבו כרך א' עמ' רסב-רסג) התייחס הרבי לישובים החדשים בארץ-ישראל "שנכבשו עתה", ולאותם "מקומות שלא היו בנמצא בזמן שקידשו על-פי הראיה" – שלכאורה צריכים לחגוג בהם שני ימי יום-טוב. מרוח הדברים ניכר היה שהרבי מתבסס על דברי הגאון הראגוצ'ובי בעל צפנת פענח – בשו"ת צפנת פענח (ארץ-הקודש תשכ"ה) סימן נא (קיז,א).
ואכן השליח הראשון לאילת הרב ישראל צבי גליצנשטיין שמע דברים מפורשים מהרבי באסרו חג השבועות תשל"ו. את הדברים העלה על הכתב (ב'תשורה' ט' תמוז תשע"ד עמ' 33; כמו כן הובאו הדברים באופן חלקי ב'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רס), ולהלן יבואו בעיבוד-חופשי:
במענה לשאלתך האם עליך לנהוג יומיים יום-טוב באילת – כפי שאתה מציין במכתבך שאלת חוות-דעת שני רבנים פוסקי-דין והם הורו לך לנהוג יומיים, אזי תשמע בקולם.
בכלל ענין יומיים יום-טוב לא שייך לשאלה האם המקום נכלל בתחומי ארץ-ישראל או שחשיב כחוץ-לארץ, אלא תלוי בשאלה האם השלוחים [שנשלחו על ידי בית-דין להודיע שיקדשו החודש יום שקידשוהו (ראה ראש השנה פרק א משנה ג')] כן הגיעו לשם או לא, ובאם השלוחים לא הגיעו לאותו מקום, יש לנהוג בו יומיים יום-טוב. ומכיון שלאילת לא הגיעו השלוחים, אזי יש לנהוג שם יומיים יום טוב.
אמנם מכיון שישנם הסבורים שאילת נכללת בתחומי ארץ ישראל, למרות שבאמת אינה נחשבת כארץ ישראל – אז תנהוג שם יומיים יום-טוב, אך בתנאי: 1) שהדבר לא יהיה בשמי. 2) ויהיה בחשאי, מכיון שאין צורך לנקר עיניים.
ואם 'יתפסו' אותך [=שאתה נוהג יומיים יו"ט] אל תאמר להם שאילת נחשבת כחו"ל (אל תספר להם כזה דבר, ארץ ישראל או חוץ לארץ, אלא) תסביר שאתה מסתמך על פסק הדין שלמקומות שהשלוחים לא הגיעו צריך לנהוג בהם יומיים יום-טוב.
עוד ציין הרבי בין הדברים:
איני רוצה לנקוב בשמו, [אך] היה רב, גאון שעשה "טומעל" [=עורר סערה] בנוגע לתל-אביב ובסביבות תל-אביב – שצריך לנהוג שם יומיים יום-טוב, מכיון שהשלוחים לא הגיעו לשם, לישובים החדשים... בזמנו הוא עורר סערה והיא הושתקה; באם יש מקום על-יד ירושלים ששם השלוחים לא הגיעו, צריך לנהוג שם יומיים יום-טוב.
והרבי הוסיף:
איני יודע מדוע יושבים כיום הרבנים ושותקים, אולי הם פוחדים ממחלוקת...
במקום אחר הובא (על ידי המו"ץ בעומר – הרה"ג ר' יוסף שמחה גינזבורג שליט"א) בשולי הגליון לספר 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רס, כי מספר שנים לאחר מכן ב'יחידות' הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רבו של כפר חב"ד, שאל מהרבי והציע לפרסם את דעת הרבי בנושא, והורהו הרבי שלא יעשה מזה רעש!
וכאשר נשאל הרבי על ידי תושב חו"ל בקשר לרצונו לבקר בארץ ישראל, הורה לו הרבי הוראות שונות וביניהן ציין ('מאוצר המלך' כרך ב' עמ' 126):
לא להיות שם שלשים יום רצופים (אפשר להפסיק בנתיים על ידי ביקור באילת וכיוצא-בזה – שהיא מחוץ לגבולות ארץ-הקודש).
כלומר מכיוון שאין לצאת מארץ-ישראל לחו"ל, ומי שהתגורר שלושים יום רצופים בארץ-ישראל תתעורר "שאלה" האם יוכל לצאת בחזרה לחו"ל – לכן יש להימנע מלכתחילה מלהיות שלושים יום רצופים בארץ-ישראל, וזאת – על ידי שהיה בינתיים באילת.
גם בשנת תשמ"ה, כאשר שיגר הרבי מברק להנחת אבן הפינה של מקוה טהרה בעיר אילת (לקוטי שיחות כרך כו עמ' 399) לא הזכיר את ארץ-הקודש, ובוודאי הדבר מכוון על פי האמור לעיל.
- See more at: http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=11145&CategoryID=1920#sthash.IudzSo2e.dpuf
