יום אחד אני אארוז אותה בתיק שלי ואסחב אותה איתי לכל מקום ואז שום דבר כבר לא יציק לי. צריך להכין תמצית שירה כזאת ואז הכל יהיה יפה וטוב. נגד האל-תוש שלך.

היה לי מבחן במתמטיקה ולא עשיתי אותו

איזו ילדה חמודה. חבל שאנחנו לא באותה דעה בעניין.

אבוקדו זה טעים

הספה של המזולה ממש נוחה. חבל שהיא מסריחה

יש לי פיג'מה כיפית

קורנפלקס יצא לי מכל החורים. בא לי כריות

בא לי לצרוח ולרוץ ולשיר בקולי קולות ובזיופים עם בנות שאני אוהבת במיוחד

ואאהה |בוכה| זה לא פייר זה לא פייר זה לא פייר. יומאחד יהיה לי איש כזה

חולצה שחורה לבנים זה יפה

שקיעה על רקע של דשא ירוק זה באמת יפה. אבל יער הכי. וחושך מוחלט זה ה-דבר

והיום אני מוזרה קצת

היא נעלמה |משתומם|

אני צריכה את פרק 9, אני חייבת לדעת אם ברברה עזבה כי אם כן אני אפתח בצווחות שמחה

וזהו להיום

לא כתבתי הרבה אבל אני ריקה קצת

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול