חכי שירוש, אני בא עם בוץ. 

נראה אם תהיי עדיין מבסוטה..  

כולם קוראים לך שירוש- כי זה בעצם הכינוי שלך- וזה נשמע כאילו כולם חברים שלך 

בהתחלה אומרת בא. 

אח"כ אומרת למה נראלך.. 

ידעתי שאתן לא סגורות על עצמכן... 

תתחיל להבין והחיים שלך ישתפרו בכמה מידות...

זה אופי. מידות הן חלק מהאופי של הבנ"א ולכן הרבה יותר קשה לשנות אותם. אסביר:

בשונה מעבירה, שבעשיתה משתתף הקבוע הוא היצר הרע, הוא מפתה את האדם וכו', האדם לא מתגבר על עצמו, וחוטא (ח"ו). הדרך לשנות את זה- לדאוג שהיצר לא יוכל לפתה או לשים לעצמך גדרים- כדי שלא ליפול ברשתו של היצר.

מידות- לעומת זאת- יותר קשורות לאופי של הבנ"א. אם יש לאדם אופי יותר פתוח, מקבל, מרחם- הוא יוכל יותר בקלות להשתמש בכלי המידות שלו לטובה.

כל מידה היא לא רעה או טובה- היא אופי. תלוי- איך משתמשים בה: למשל: מידת הקנאה- יש קנאת סופרים- שעליה מתבססת הרבה מהיר"ש, עליה רוחנית וכו'. ויש את הקנאה שמוציאה את האדם מן העולם. 

דוגמה נוספת- גאוה. יש מי שמתגאה בעצמו, או כמו שאומרים 'חש את עצמו'- מה זה אומר? הוא מרגיש-חש את עצמו, אבל לא את השני- אנוכיות. הוא מתגאה מעל אחרים, הוא לא מחשיב אחרים. הוא חופר 'בורות' מתחת לרגלי השני, כדי להחשילו, בכדי שבסופו של דבר- הוא יהיה המרומם.

ויש את הגאוה היהודית- (גאוה לאומית- זה נושא אחר...). גאוה יהודית זה כשיהודי גאה בשורשים שלו. הוא מרגיש גאוה, יחודיות, עליונות מעל העמים האחרים ומרגיש שהוא יותר מיוחד מהם בגלל תורתו- השתייכותו לעם היהודי. הוא בן של מלך- זה מיוחד. 

יש 2 דרכים שעל ידם אדם יכול להיות יותר גבוה מהחברה: הדרך האחד- הוא כורה בור מתחת לרגלי השני. והדרך השניה- שהאדם יקח כיסא ויגביה את עצמו...

זה ההבדל בין גאוה שמוציאה את האדם מן העולם לגאוה היהודית. יהודי שמגביה את עצמו משאר האומות בגלל שהוא יחודי- זוהי גאוה יהודית, המשמרת את המסורת ואת השולשלת היהודית. הגאוה הראשונה- היא להנמיך את השני ולהרוס את הפנימיות...

ולכן- אני לא חושבת שאפשר להגיד ספיציפית: אני משתדלת במידה מסוימת. אני לא- אני לא מנסה להשתפר במידות מסוימות. אלא אני מנסה למצוא דרכים איך להשתמש בהם לטובה. כך אפשר להפוך כל אופי ממכשול, למחשל. מחזק.

מידה רעה- זו מידה שמשתמשים בה לרעה. ואם משתמשים בה לטוב- היא נהפכת לטובה.

החיים נהפכים ליותר טוב עם התהליך הזה. כי בדרך כלל אדם לא משתמש בכ-ל התכונות שלו- שהרי חלקם 'מידות רעות', וקשה לאדם כשהוא לא חי את עצמו ולא משתמש בתכונותיו. ברגע שאדם יכול להשתמש בתכונותיו, באופי שלו, לטובה- זה משפר את איכות החיים. החיים לא נהפכים לטובה- הם משתפרים. (לדעתי.)

קיצר----

שיהיה ה מ ו ן הצלחה למי שמשתדל לעבוד על מידותיו. הרבה ס"ד ותפילות תמיד עוזרות...

שמידה איקס טבועה בתוכנו,אך המאורעות השמחים ב"ה שמביאים אותנו לידי עבודה... 

אני באופן אישי עובדת על עצמי על מידת העין הטובה,הפרגון לאחר-בבחינת טוב עין הוא יבורך..

ועל אש האמונה והבטחון ב ה' שתיקוד בליבי כאש התמיד - תמיד בעז"ה. בבחינת :"אם ידע האדם שכל מאורעותיו לטובה, זו

הבחינה מעין עולם הבא..." 

לדעת לשמוח בשמחת האחות הצעירה שהתחתנה קודם ולפרגן,ושטוב לה , גם אם היא מצאה מישהוא שבדיוק עונה לציפיות

שלך, ולהאמין,  ל-ה-א-מ-י-ן שהיא לא לקחה את שלך..להרגיש את זה ולחיות באמת בידיעה :"שאין אדם נוגע במוכן לחברו 

כמלא הנימה".....

ואני יכולה לומר שזה בהחלט משפר את תחושת הבטחון הפנימי בעצמי ובהקב"ה, כי סופו של כל נסיון מגיע, ונשאר 

בסוף עם הטעם המשכר של הנצחון ושליטה ברגשות, בתחושות, במחשבות..וזכינו להתגבר ולהתבגר בס"ד..

יש נקודות שבירה, אבל הם מה שעושים את

הגיבור -גיבור...ב"ה

אני יכולה להגיד שכן, אני מקיימת. וד"א- זו לא דרשה. זה חינוך ודרך חיים.

בשורה תחתונה - 

עשית העתק הדבק / רשמת הכל? 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?