זה חלק מהעניין - הם רוצים בקבוק או חיבוק 

כמה לילות כשהוא מבקש מאבא שיבוא אליו

שאבא יגש ויכסה אותו.

אולי אחרי כמה לילות כאלה הוא ירגיש ביטחון- כשאני קורא לאבא הוא מגיע ואז הוא יפסיק עם זה.

צורך.  ולדעתי אין לכך שום שייכות ל"לא חינוכי". אם סתם מדובר בהתפנקות מיותרת באיזה נושא, אז לפעמים צריך להציב איזה "גבול", אבל אם ילד חושש, זה לא שייך לכך.

וגם אם זה "חוזר" - זה חלק מגידול הילדים. 

אלא שאם רואים שזה מתעצם בגלל הענין, אז אפשר בהמשך לומר, שפעם אחת בלילה אבא יכול לבוא, אבל אח"כ הוא מאד עייף - אז תשתדל ממש לישון טוב בשאר הלילה..  אולי זה יצליח.  אבל זה לא פיתרון מההתחלה, כי אז רק בגלל החשש שלא יבוא עוד - הוא עלול להתעורר..

החינוך הכי טוב הוא בדוגמה אישית

זה עלול רק למשוך את זה יותר.. (הוא עלול עוד יותר לחשוש, "מה, בלילה אבא לא מתפקד כאבא"?.. )

כנראה הוא מתעורר וקצת מפחד - אז לא נורא, יבוא לכסות אותו. כיבוד הורים לא בדיוק עובד בגיל הזה מול התחושה הזו.

הוא צריך את אבא, זה בסדר. כמה שיהיה יותר רגוע - זה יעבור.

ענ"ד.

אבל ילד קצת יותר גדול(5?) צריך ללמוד שלא מעירים הורים בלי סיבה.

ולדעתי זה לא עניין של חינוך, אתם יכולים להחליט לא לכסות כי אין לכם כבר כח לזה וזה בסדר גמור,

אבל לדעתי לא נכון לעשות את זה מסיבות חינוכיות

הפיתרון לצורך התמידי של הילד- זה למלא את הצורך שלו

יש לו צורך שלא יהיה לו קר, ושיכסו אותו בשמיכה

אז תכסו אותו...

יש לו צורך שבאמצע הלילה יהיה לו קשר עם ההורה

אז תמלאו לו את הקשר הריגשי הזה

יש לו צורך שההורים שלו יהיו לו כתובת לכל קושי- ולא להתייבש שעות בבכי בלילה

אז אל תאכזבו אותו, אל תשברו אמון בגיל 4 שאחכ בגיל 14 לא תדעו מאיפה לבנות...

וילד בן 3 לא יודע ולא אמור לדעת מה זה "כיבוד הורים"

הוא אמור לדעת מה הצרכים שלו, ולבטוח בהורים שיעזרו לו

שהוא באמת לא יודע להתכסות לבד ושזה לא תירוץ, זאת מוטוריקה די קשה

ובצורה מאוד עיניינית לכסות אותו  בלי דיבורים מיותרים.

ואז הוא לא יעשה את זה בשביל תשומת לב סתם.

ומותר ללמד את הילד שהלילה פחות מעניין מהיום.

זה יחס חם ומגן שיתכן שהוא צריך אותו אז (כמעט בטוח שהבעיה אכן אינה רק השמיכה).

זה יהיה גרוע מאד - אם היא "תיגש עניינית ובלי דיבורים מיותרים".. אולי תכסה לו את הגוף אבל קצת תסיר את השמיכה מהנשמה..  יגש האבא כדרכו. טוב שיש אבא כזה.

הגבולות חשובים מאוד.

אבל אני בלילה לא נותנת להם להתבשל עם עצמם.

לרוב הילדים בגיל הזה יש חרדות, והם לא יודעים להסביר אותן.

ככל שניתן להם יותר ביטחון בלילה, כך יהיה יותר קל להציב להם גבולות ביום.

יש לי 2 בנות שהיו באות אלי (מידי פעם) למיטה בגיל הזה.

היה מצב שהנקתי תינוקת בשכיבה ובצד השני שכבה אצלי ילדונת בת 4.

אם זה היה מפריע, הייתי שולחת את הילדה לבעלי.

רק בגיל 5-6 שוחחתי איתן על הצורך לתת לאימא שקט בלילה.

דווקא בגלל הביטחון שנתתי להן במשך השנים, הן הבינו את זה מאוד יפה.

אף פעם לא הייתי צריכה לעשות תהליך של גמילה מלבוא אל ההורים בלילה.

זה עבר יפה ורגוע.

אני מאוד מתחברת לדברים של: מאמע צדיקה ואימא לאוצרות.

לא כל ההורים אותו דבר.

כל אחד והאופי שלו, אצלי מגיל יום אין דבר כזה לבוא אלי למיטה. ברגע שעבר לחדר משלו- אין דבר כזה לבוא אלינו לחדר.

מה שכן- אני או בעלי קמים אליהם כשצריך.

חשוב שהילד יקבל מענה.

איפה בדיוק יהיה המענה, זה עניין אינדיבידואלי.

לי נוח להניק בשכיבה, ולא לקום בלילה לתינוקת רעבה.

את בטח זקוקה לשקט ומרחב, כשאת ישנה.

לכל אחת יש את הדרך שלה, לצבור כוחות ליום הבא.

שינה טובה היא הדלק לאימהות שלנו.

אבל בסופו של דבר שתינו נמצאות שם בשביל הילדים שלנו, וזה העיקר.

קשה לדעת בדיוק מה בתוך הילד - מתי זה צורך באמת, ומתי הופך ל"סתם הרגל" - אז אם הצלחת להסביר לו, בנעימות, שנוהגים אחרת, והוא עמד בכך, לא מ"יראה", אז יופי. אולי זה יעזור להגביל את הענין יותר, לזמנים שהוא באמת צריך.

לגבי "גבולות", גם אם צריך מסיבות כאלו - אז צריך קודם כל חום והבנה, ואז איתם, בצורה לא "אגרסיבית", ובסבלנות, להרגיל גם לאיפוק מסוים.

למה לך לשאול בפורום- אם את יכולה וצריכה לשאול יעוץ מקצועי שאת כבר נמצאת בתהליך בליוויה?

למה לך לשאול בפורום חצי שאלה- שלא תקבלי תשובה מתאימה- כשאת יכולה לשאול שאלה שלמה ומלאה- גורם שמכיר את התמונה הרחבה יותר?

חבל.... חבל בשבילך...

שיהיה בהצלחה

ילד יכול לדעת שהוא מקבל את צרכיו בכל זמן. אבל סתם תשומת לב. בלילה זה לא הזמן.

אני לא מדברת על ילד שקם בגלל חלום או מפחד ממשהו וכדומה. אלא סתם ילד שרוצה עכשיו תשומת לב הלילה זה לא הזמן.

(ואם היא ניגשת עיניינית היא מבודדת את הגורם שבגללו הוא מתעורר.)

אצלינו היה אפשר ללכת להורים עד איזה גיל שרוצים גם בגיל 20 

אבל לא משעמום ורצון לתשומת לב סתם.

אצל ילד זה כמעט העיקר

אם הוא רוצה קצת להיות לייד אמא חיבוק וכו' קצת לישון במיטה ליד אמא - בבקשה

כמובן שסיפורים זה לא הזמן ואמא אומרת יפה - עכשיו אנחנו ישנים את זה תספר לי מחר 

יש ילד שמפחד ואומר "יש כאן אריה"

ויש ילד חרד שאומר: "אימא תכסי אותי"

הנוכחות של ההורה מעניקה לו רגיעה.

שווה להשקיע בגיל הזה!

כשילד קורא בלילה, בצורה שהיא תיארה,

זה לא סתם רצון לתשומת-לב מחמת שיעמום, אלא אכן תחושה של חשש, בדידות.

הוא הרי לא קורא: כעת אני רוצה תשומת לב; כעת אני מפחד..  הפחד אינו מ"משהו" ספציפי דווקא, ולכן ההבחנה שעשית לא תמיד מעשית. לפעמים הורים יכולים להבחין בין סתם "מנדנד" מחוסר תעסוקה, לבין שמרגיש לא נוח. לא תמיד.

ואם היא ניגשת "עניינית" כשהילד בעצם צריך חום ועידוד, כי התעורר "לא טוב", אז היא נותנת לו "זבנג" ברגע שהגיעה..

שבן ה-6 מגיח למיטה שלי באמצע הלילה להגיד לי "אמא את חמודה אני אוהב אותך , תני לי נשיקה וכו' ".

אז מה אם הוא בן 6 ו"כאילו גדול".

זה זמן טוב לתת פינוק. בממוצע אני  מתעוררת לכל אחד מילדי לפחות פעם אחת בלילה ואני ממש לא מרגישה את זה - אם ילד קורא לי לכסות אני קמה ומכסה וחוזרת מיד לישון אם לא מדברים מדי הרבה או מתעצבנים על זה יותר מדי - זה בכלל לא מפריע לרצף השינה.

ואם אני יכולה לפנק את הילדים שלי ברמה סבירה - אז למה לא.

לימדו אותי תמיד שפרחים גדלים ממים ואור וילדים גדלים מחום ואהבה.

לא כל הזמן צריך לחנך - גם פינוק הוא צורך של ילד.

וסתם שתדעי שאם לא היה לך ילד אחריו או שהוא לא היה בכור - היית מבינה היטב בשכלך שבן 3 וחצי הוא עדיין תינוק ובכלל לא אמור להבין דברים בוגרים שכאלו.

אסור שתטעי בגלל שהוא בכור ויש לו אח אחריו - להתייחס אליו כאילו הוא "בוגר"...

חינוך כזה כמו שאת מנסה לתת לתינוק שלך והצבת גבולות בנקודה כזו - אני אנסה עלל ילד בן 7... לא לתינוק בן 3!!! זה הרבה מעבר למה שמתאים גיל.

אם את רוצה להציב לו גבולות טפלי בגבולות מותאמים גיל - ולא בדברים שקשים גם לילדים מבוגרים ממנו בהרבה.

או רק מבצעת פעולה מכנית בלי לחשוב...

לרוב האנשים הפעילות הזו לא מוציאה לחלוטין מהשינה.

אח שלי גם היה מגיע לאימא עד גיל מאוחר
אני מתנצלת אבל זה לא בא ממקום בריא
לא קרה שם שום דבר כמובן אבל תלות מוגזמת הזו באימא גרמה להרבה קשיים אחר כך
 למה ילד בן 6 לא ישן רצוף ומרגיש צורך להתעורר ולהביע רגשות חזקים לאימא שלו
ומה עם פרטיות שלך? 

עדיין מדובר בתינוק למדי.

זה שיש לו אח/אחות ושהוא בכור ומרגיש לך בגלל זה דמוי "גדול ובוגר חכם ונבון" וכן, בכורים בהחלט עושים לעיתים רושם בוגר גם לאנשים אחרים.

אז מה הוא עדיין כמעט בן 4 ובכלל לא ילד גדול מספיק בשביל דרישות גבוהות שכאלו.

גם אני טעיתי בבכורה שלי עם עודף ציפיות ודרישות והיום אני צוחקת על עצמי - ויתכן שגם היום אני טועה בה.

גבולות - של להתמודד לבד בלילה ולכסות את עצמו (אמהל'ה , רוב הילדים שלי נאבקו עם השמיכה גם בגיל 5 ) הם גבולות רציניים.

בגיל 4 אני עדיין עסוקה בללמד את הילדים - לאכול מה שאמא אמרה. לאסוף משחקים. להכנס למקלחת בדיוק כשאני אומרת. להלביש פריטי לבוש קלים לבד. לא לריב עם אחים וחברים. לוותר.

יש עוד זמן לעצמאות הגדולה של להתמודד בלילה לבד....

צריך להציב לילדים גבולות.

צריך לזכור שגיל חינוך אמנם  מתחיל בגיל 3,

אבל זו רק ההתחלה של התהליך.

אולי בגלל שגם מבוגרים לא ישנים "רצוף"??

אני אישית קמה לפעמים לשירותים באמצע הלילה. וגם בן ה-6 שלי.

המציאות הזו של להיות לבד בבית שקט ומוחשך למדי - די מפחידה ילד קטן ואני מבינה את הצורך שלו לחפש שאמא בבית ולהגיד לה מילה.

והוא סתם ככה ילד שמביע רגשות חזקים.. אופי של ילד.

ברוך השם הוא דווקא ילד עצמאי למדי ... שאוהב לבצע מה שרק אפשר בכוחות עצמו - וגם מה שאי אפשר.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...