http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15921&st=&pgnum=326&hilite=



http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68

כדאי לבדוק בשאר המקורות שבויקיפדיה וחב"ד פדיה

ב"ה

... ואין צורך להתבייש בכך.

השתתחות על קברי צדיקים לדוגמה, הייתה עוד בימי אדמו"ר הזקן כשבתו הרבנית דבורה לאה הרגשה קטרוג על אביה היא נתנה את חייה במקום החיים שלו.

כששמע על כך אביה שלח שני חסידים גדולים להשטתח על קברי המגיד והבעש"ט.

הם הצליחו לפעול שהגזרה תעבור כבקשת הבת עליה במקום על אביה, ובעל התניא אמר זה יכולתי לפעול לבד !

בזמן הגר"א שהיה שאלה היו עושים גורל על פי קבלה.

דורנו זכה בכך שהרבי עונה לחסידיו דרך אגרות קודש.

אחד ממנהגי יום ההילולא יו"ד שבט, הוא לכתוב פ"נ, להכניסו באחת מספרי הריי"צ ולשלוח אותו לאוהל אם אפשר באותו יום.

כך שזה לא דבר חדש לגמרי וגם לא המצאה של החסידים.

קודם כל- להבהיר- הרבי בשבילי הוא מקור. אין ספק.

אבל

א. השתטחות על קברי צדיקים מוכרת כבר מכלב בן יפונה.. ועוד הרבה בכל הדורות.

ב. אני לא מכירה מקור לכך שההכנסה לספר של הרבי הרייץ היא חלק ממנהגי יום ההילולא, אלא שנהוג שאם אי אפשר להעביר לרבי-לציון אז בינתיים מניחים בספר. כיוון שצדיק שם עצמו בתורתו. לא שזה העניין מלכתחילה. אם אתה מכיר מקור אחר, אשמח לראות.

ג. אכן נהגו בכל מיני הזדמנויות להשתמש בגורל בספרים. האם אתה מכיר מקור מהרבי שמדבר על כך שהוא יענה באופן קבוע דרך הספרים שלכן אתה כותב שהרבי הוא המקור? אשמח לקבל מקור כזה! באמת!

הבהרה נוספת- אם יש לך מקור באמת אשמח לראות כיוון ש:

כשאני כותבת לרבי אני שולחת לאוהל ואני נוהגת בכללי לפי הנחיות שהרבי אכן הנחה עבור תקופה זו בשיחה מפורשת עם מקור ברור.

ובכל זאת, לפעמים אני מכניסה לפני כן גם לאגרות קודש ואכן זכיתי הרבה פעמים לתשובות מדהימות.

אבל חשוב להבחין בין מה שאני עושה מתחושה שלי לבין דברים שנאמרו מפורש מפי קודשו של הרבי.

ולכן למשל זה לא יבוא אצלי לפני ובמקום הוראות אחרות של הרבי בנושאים אלו.

ועשו את זה מזמן אדמו"ר הזקן.

זה יותר נוגע להרגש מה לעשות שכותבים לרבי, יש כאלו שמכניסים ללקו"ש יש לאגרות יש שבהזדמנות הראשונה שולחים לרבי ויש שמכניסים לתיבה ב770.

המקור לזה הכי ברור הוא אכן מהרבי, משיחת שופטים נ"א ששם הרבי מסביר שצריך להסביר לאנשי הדור מיהו נשיא הדור ולדאוג שיתקשרו אילו (מלשון קשר) ובין השאר באמצעות שיכתבו אילו ויבקשו הוראות והדרכות.

בכ"א גם אם הנהגה יש לה מקורות ממקומות אלו או אחרים ביהדות,לנו נוגע אם זה מהרבי או מהרביים (מתבטא למשל בדברים שהמקור שלהם זה מספר היום יום למרות הספר הזה גם מלוקט ממקמות אחרים בחסידות)

לגבי פתיחה בספרים כתוב זה מנהג קדום.

ממתי? למה זה משנה בשורה התחתונה(אא"כ אנחנו צריכים לעבודה בהיסטוריה)

בפועל שלא יכלו להביא את המכתב לרבי הדרך הרשמית  היתה לשים בתוך ספר קודש ומם לקבל את התשובה.

ואם יש ספר של תשובות של הרבי יכול להקל את המלאכה אדרבה ואדרבה

וכאן מצאתי התייחסות מסויימת למנהג שכיום רווח בשופי:

http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68

ב"ה

רצוי לקרוא סיפור שמימי שניתן לקרוא בשבועון בית משיח פרשת בשלח.

בקצרה:

חסיד איש עסקים היה נכנס ויוצא חופשי בתחומי רוסיא הקומוניסטית. לפני נסיעתו היה שואל את הרבי אם יש משהוא להעביר, ובד"כ היה מעביר תשמישי קדושה למיניהם, טליתות, תפילין, מזוזות וגם שאלות לרבי או תשובות מהרבי בע"פ.

באותו נסיעה הרבי ביקש להעביר ספר תניא, הנ"ל בגלל שהיה רשום המילה ליובאוויטש סירב, זה היה מסוכן מדי, הרב חדקוב הסביר לו שלרבי לא מסרבים. מלא רעדה לקחה בסופו של דבר את התניא, היו לו ארבע חבילות והניח אותו בחבילה השניה.

פקידי המכס, פתוח והפכו את הראשונה, השלישית והרביעית, ואת השניה פתחו והסתכלו רק מלמעלה. (נס ראשון).

כשהגיע לבית כנסת של אנ"ש מסר ד"ש מהרבי ושאל אם יש להם משהוא למסור, אחד ניגש אליו ואמר שהוא וחבירו רוצים לשאול אם כדאי לצאת מרוסיה, בימים ההם מי שהיה מגיש בקשה היה מעבד את מקום עבודתו והיו מסמנים אותו ופוקחים עליו עיין יותר מכל אחד אחר, לא שהעיין לא הייתה פקוחה על כל אזרח אבל זה היה ביתר שאת.

ענה להם שישאל, לקח את השמות ואמר להם שיש לו מתנה מהרבי, ספר תניא, הראשון שם לב שיש דף מקופל ושם היה כתוב שצריך לברוח מהרע, והשני שם לב שיש עוד כיפול ושם כתוב שזה התפקיד של יהודי להתעסק אם הרע לעלותו לקדושה, שני החסידים אמרו אין צורך לשאול את הרבי הוא שלח לנו תשובה מדוייקת.

כשהנ"ל חזר ל-770 הוא נכנס ליחידות ובכל זאת לא היה רגוע בנושא כ"כ קריטי לסמוך על דף מסומן בספר והרבי אמר לו למה אתה חושב ששלחתי איתך את ספר התניא?

כמו בכל דבר, ניתן להאמין וניתן להסתפק, עמלק בגמטריא ספק הוא היצר והוא אומן במלאכתו.

והוא נלחם באמונה הפשוטה והטביעית של עם ישראל, גם לאחר שעם ישראל הגיע לדרגה של ויאמינו בשם ובמשה עבדו, לאחר קריעת י"ס והניסים הגלויים שהתרחשו אז, מה שראת שפחה על הים לא ראה יונתן בן בוזי, דרגת נבואה באופן גלוי ודוקא אז מופיע עמלק, לא לפני, דווקא אחרי שהרבי מראה לנו נסים ונפלאות בכל יום ובכל שעה,

מופיע עמלק, הספק. אחרי שהרבי שכנע אותנו שהנה הנה משיח בא ואומר את הנ"ל בנבואה (פרשת שופטים) מגיע ג' תמוז ושוב הקטני אמונה מתחילים להסתכל בשיחות ומה שהיה להם ברור כשמש, הופך להיות ספק, אולי לא הבננו נכון את הרבי, אולי זה היה רק איחול ורצון עז של הרבי שלא יתממש.

ירידת הדורות: כשאדמו"ר הזקן אמר זה מנחם ינחמנו על הצמח צדק, החסידים קראו לבנו האדמו"ר האמצעי, כי הבעל התניא הוא האדמו"ר הראשון, הצמח צדק האחרון ורבי שלום דובער האמצעי !

ומי שמתעקש למקורות:

הרבי נשאל ע"י השופט במשפט הספרים, "כשהוא אומר שהרבי הוא נשיא הדור", הוא מתכוון לריי"צ או לעצמו? והרבי ענה על עצמו. ורש"י כותב "שהנשיא הוא הכל", איזה הוכחות עוד צריך????, עד מתי נמשיך להיות בגלות הפנימית ונמשיך להיות עבדי אחשורוש במקום להתמסר למרדכי?

המקור הראשון לכך שעושים דברים על פי מה שנפתח לנו בספר נמצא בספר מלכים ב' פרק כ"ב:

מסופר שם שמצאו את ספר התורה שכתב משה רבינו ע"ה פתוח בפרשת התוכחה, ובתגובה חזקיהו קרע את בגדיו והחזיר את דורו בתשובה, וחולדה בנבואתה חוזרת ומדגישה שמה הולך לקרות לעם ישראל בעתיד הקרוב הוא ככתוב בספר שנמצא.

לאורך כל הדורות מופיע המצב שאפשר לעשות זאת, וישנם אף פוסקים שדנים בבעיות ההלכתיות שיכולות לנבוע מכך כגון ניחוש וכדו'. המקור העיקרי שמופיע בספרי הפוסקים הוא הסיפור הידוע על מרדכי שביקש מילד פסוק לי פסוקך - וע"פ מה שאמר לו הילד ידע שהגזירה תתבטל.

כל הפוסקים - ללא יוצא מן הכלל - פוסקים שאין בכך אף בעיה הלכתית.

חסידים בתקופת אדה"ז כמו שהוזכר פה, וכן בתקופת הקומוניזם היו משתמשים בדרך זו ככתיבה לרבי.

ללא התייחסות לנקודה הספציפית של אגרות קודש - אפשר לראות במספר מקומות שאפשר לכתוב לרבי, גם כשהמכתב בפועל לא מגיע לידי הרבי

מספר דוגמאות:

חסיד כתב מכתב לרבי הרש"ב, ולמחרת נסע אליו, וכיוון שחשב שהמכתב עוד לא הגיע הזכיר את הבקשות ביחידות

הרבי הרש"ב ענה לו בפנים רציניות: פ"נ לאחר ששלחוהו כבר באה העזרה. (ספר שמועות וסיפורים.

והסיפור הנודע יותר שר' מענדל פוטרפס בהיותו בכלא ברוסיה, 'כתב לרבי במחשבה'. כלומר שלא כתב כלל על הדף, אלא התחבר במחשבתו עם הרבי ו'תיאר' לו את המצב.

לאחר שנים כשהגיע אל משפחתו באנגליה, גילה מכתב שהרבי כתב לו, ושלח לכתובתו באנגליה, באותו תאריך שהוא ישב בתאו ו'כתב' לרבי.

מכאן ברור לנו שבמצבנו אנו - כשאיננו רואים את הרבי בעיננו הגשמיות, צריך לכתוב לרבי בפשטות, ולהאמין שהמכתב מגיע ליעדו.

לקבל את התשובה מתוך ספר - גם זה מובן. וזה שמשתמשים דוקא בספר של הרבי, ודוקא באגרות קודש, זה פשוט כי רוצים להרגיש את ה'כתיבה לרבי' עד הסוף, ולראות מכתבים של הרבי. כמובן יש על כך את כל ה'הוכחות' וסיפורי הניסים שחווים בעקבות הכתיבה.

כמובן שאפשר לא להכניס את המכתב והרבי בדרכו הוא יענה, ואפשר להכניס את המכתב לכל ספר אחר, אבל כשאנחנו רוצים להרגיש מחוברים לרבי, וכותבים לרבי, אז הקשר הרגשי עם הרבי נוצר דרך הכתיבה הפשוטה עם עט על דף כמו לאבא, והכנסה בין דפי המכתבים שלו.

שיהיה בהצלחה לכולם.

מקוה שהועלתי..  

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה