כשהרב מכפר סבא פגש את האימאם מכפר קאסם
יאללה סולחה (או: يلا صلحة): מפגש בין הרב עובדיה יוסף לשיח' ראיד סלאח נראה דמיוני, אבל בין הרב ששון טרבלסי מכפר סבא לשיח' עבדאללה באדיר, אימאם המסגד בהרצליה, הדבר הפך למציאות. בעיצומו של חודש תשרי הם נפגשו לשיחה על סליחות, על אמונה ועל הדמיון בין היהדות לאיסלאם
בהתחלה זה נראה לנו רעיון דמיוני. מה הסיכוי שרב מכפר סבא ייפגש עם שיח' שהוא האימאם של מסגד בהרצליה? אלא שלהפתעתנו, שני הצדדים נענו להצעה להיפגש ולקיים שיחה על סליחות, כפרות, דו-קיום ומה שביניהם.
הנציג היהודי הוא הרב ששון טרבלסי, בן 37 ואב לחמישה ילדים, המכהן כרב בית הכנסת "אוהל יעקב ולאה" של העדה הצפון אפריקאית בכפר סבא. טרבלסי הוא בוגר ישיבת "כיסא רחמים" של הרב מאיר מזוז. בגיל 23 הוא הוסמך לרבנות והוא משמש כיום מנכ"ל עמותה שמפעילה בתי ספר ביישוב אלעד.
הנציג המוסלמי הוא השיח' עבדאללה באדיר, בן 65 ואב ל-11 ילדים מכפר קאסם. השיח' באדיר נולד למשפחה דתית מוסלמית, והתחיל להתפלל בגיל 11. לאחר הטבח בכפר קאסם ב-1956 שבו נהרגו שלושה מבני דודיו, הוא החליט להתקרב יותר לדת. הוא כתב שלושה ספרים ומתכנן להוציא שניים נוספים. הוא משמש בתור האימאם של מסגד סידנא עלי בהרצליה זה 22 שנים וכבורר בבית דין שרעי. אם שיחות השלום בין נתניהו לאבו מאזן יתנהלו ברוח השיחה בין הרב לשיח', הרי שהדרך לשלום מעולם לא הייתה קצרה יותר.
עבדאללה: "תראה, מר ששון. פגשתי הרבה אנשים בכירים והרבה מנהיגים. נפגשתי עם ערפאת, נפגשתי עם מנהיגים יהודים כמו שמעון פרס. כל אחד צריך לכבד את רעהו. לא להשפיל אותו ולא לדבר עליו רע. אף פעם לא נרשה, לא לעצמנו ולא לאחרים, לקלל את הדת של היהודים. לא נרשה בשום אופן. ואתה יודע למה? כי אנחנו אומרים על משה רבנו, על יעקב סידנא (אדוננו בערבית, ע"כ), על יצחק סידנא, על יוסף סידנא, שהם הנביאים שלנו. כמו שאנחנו מאמינים שמוחמד נשלח להיות הנביא האחרון בעולם, כך הוא גם שלח את כל השליחים למען האדם.
"בקוראן נכתב 'בני אדם, בראתי אתכם מזכר ונקבה ועשיתי מכם שבטים
ועמים כדי שכל אחד יכיר את השני'. אלוהים רוצה את הטוב, לא את הרע. אבל אין בדת אפשרות להאמין בכוח. מי שרוצה להאמין, יכול לעשות זאת. מי שלא רוצה, יכול לכפור. אתם חופשיים. בגלל זה יש גן עדן וגיהינום. אני מסתכל על הרב עובדיה יוסף, ואני מכבד אותו.
"יש לי ידידים כמו פרופ' שמעון שמיר, שהיה שגריר במצרים. איך ירשה לעצמו הרב עובדיה יוסף להגיד עלינו שאנחנו רשעים, שנמות או שאנחנו שדים? אנחנו לא נגיד את זה לעולם. אני מטיף לפני 2,000 איש בכל יום שישי ואני לא ארשה שיגידו דבר כזה. לא ארשה לקלל יהודי ואת הדת שלו. הנשמה צריכה להיות טהורה".
טרבלסי: "אני מחייך מהדברים שאתה אומר".
עבדאללה: "כתוב בקוראן 'ויבוא כל נביא והאומה שלו, ואנחנו נעמוד עם ידיים שלובות, כל אומה עם הנביא שלה'. אני צריך לשמור על עצמי, לא על עובדיה יוסף. הוא לא יציל אותי. אפילו הנביא לא יציל אותי. רק מעשיי יצילו אותי. איך אני מתנהג, איך אני יוצא מהעולם הזה. לא לרצוח, לא להרוג ולא לנאוף. אם אני אלך בכיוון הזה, תמיד אהיה גאה עם עצמי. בקוראן נכתב 'הראינו לאדם את שתי הדרכים'. אתה יכול לבחור בעצמך. כשנעמוד מול אלוהים נתחשבן.
"כשאני קורא את הסיפור של יוסף, אני בוכה. איך אחים נביאים שיקרו את אבא שלהם ובסופו של דבר נביאים מכרו את אח שלהם בזיל הזול. יש לנו מה ללמוד בעניין הזה. נביאים או לא, צריך להיזהר בין האחים. לא הכול צריך לגלות, במיוחד אם ההורים אוהבים אח אחד יותר מהשני".
טרבלסי: "אני מסכים איתך, לפחות בעיקרון של האנושות. אנושות מתוקנת היא נושא שהוא מעבר לכל דת. מעבר לכל קבוצה או עם, כי לפני שהקדוש ברוך הוא רוצה שנקיים את התורה, הוא רוצה שנהיה בני אדם. או בלשון חכמים 'דרך ארץ קדמה לתורה'. חז"ל אומרים שבאותו יום שבו נברא האדם, נבראו גם הילדים שלו קין והבל. והקדוש ברוך הוא נתן באותו יום גם את החטא וגם את העונש. הקדוש ברוך הוא לא מחפש לנקום באדם. הוא מבקש שאנשים יהיו מתוקנים. וכדי שהם יהיו מתוקנים, לפעמים צריך את המקל. אנחנו, היהודים, נמצאים עכשיו בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים".
עבדאללה: "אני רוצה לאחל לך חתימה טובה".
טרבלסי: "אני רואה שאתה בעניינים. בראש השנה, לפי התורה, כל בני האדם נמדדים ונבחנים. ביום כיפורים נחתם הגורל, ובאמצע יש את עשרת ימי תשובה. לפני כן, יש את חודש אלול. אצלנו ביהדות זה החודש שבו קוראים לאנשים ואומרים להם: 'בואו, יש לכם הזדמנות לשפר את המאזן שלכם כדי שהוא יהיה חיובי'. אלוקים המציא את העניין של לבוא ולסלוח. זה לא שאדם יכול לעשות מה שהוא רוצה ואז לבוא ולסלוח. זה נקרא לוותר. לסלוח פירושו, נניח, אתה עשית לי משהו לא טוב, או אני עשיתי לך משהו לא טוב. הבהרנו אחד לשני מה עשינו לא טוב. אני הכרתי בטעות שלי, אתה מכיר בטעות שלך, ואז מתקיימת בינינו הסליחה. אני סולח לך כשאתה מכיר בטעות שלך ואתה סולח לי כשאני מכיר בטעות שלי".
עבדאללה: "ברור".
טרבלסי: "לא יתכן מצב שבו אדם עושה מה שהוא רוצה, ואחר כך יסלחו לו. אין כזה דבר. רעיון הסליחה תלוי בשני הגורמים, בכך שהצד הראשון מגיע להכרה שהוא לא בסדר, ושגם הצד השני מוכן להשלים עם ההכרה של הצד הראשון. העניין כאן הוא לתת לך הזדמנות לחזור בך. זה כמו מכונית שסוטה, ויש בשולי הדרך כפתורים שמרעידים אותה כדי להגיד לנהג 'היי תחזור למסלול'. זו המטרה של העונש. כשעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני, הוא חטא בחטא העגל. הגמרא אומרת בתלמוד שהקדוש ברוך הוא בכוונה גרם לעם לחטוא. עם ישראל הגיע מהחופש הרוחני. לא הייתה לו שום מחויבות".
עבדאללה: "אבל אבותיהם היו בדרך הרוחנית".
טרבלסי: "לעם ישראל לא הייתה מחויבות. במעמד הר סיני הם קיבלו את ההכרה באל אחד ובמצוות שלו. תאר לך בן אדם שמגיע מחופש לשעבוד רוחני גבוה מאוד. זה קצת קשה לו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? גרם לכל עם ישראל לחטוא בחטא הכי חמור. זה כמו כלה שמזנה תחת חופתה. הקדוש ברוך הוא ביקש ללמד את עם ישראל שגם אם הגעת הכי רחוק, אתה עדיין יכול לתקן. גם אם היית לא בסדר, לכל דבר יש תקנה ויש תשובה. הסליחה מורכבת מהכרה של החוטא בטעות שלו ומהיכולת של הצד השני למחוק את מה שבלב. אף אחד לא מודה בטעות שלו ולא מוכן להבליג ולסלוח. זה מתחיל במשפחה ובחברים וזה גולש ומתפשט בין עמים ודתות".
עבדאללה: "נכון".
טרבלסי: "יש אחוז גירושים גבוה ביותר. איך ייתכן שכמעט 50 אחוז מהאנשים טועים בבחירת בן הזוג? הרי בחירת בן הזוג זה משהו מושרש, זה דבר טבעי, נולדים איתו. איך יכול להיות שחצי מבני האדם טועים בבחירת בן הזוג שלהם?".
עבדאללה: "יש פה משהו קשה לעכל".
טרבלסי: "יפה מאוד. יש משהו אצלנו שהוא לא בסדר. זה עניין כלל עולמי. זו תופעה קיימת ומצויה. אם כל אחד יכיר בטעות שלו, יהיה לצד השני יותר קל לבוא ולסלוח".
עבדאללה: "אני חושב שמה אמרת עכשיו זו כותרת מעניינת. אני אחד הניצולים מהטבח בכפר קאסם. בן כמה אתה?".
טרבלסי: "37".
עבדאללה: "זה קרה בשנת 56'. זאת אומרת, לפני 54 שנים. הייתי בן 11. ראיתי את הטבח, איך אנשים נרצחים בדם קר בהוראה לרצוח ולקצור אותם. פועלים חוזרים מעבודה, לא חשוב שהודיעו להם רק שעה קודם שמי שייצא החוצה ייענש. רוצים להעניש? קח אותו לבית המשפט. יש חוק במדינה. האיש הזה הוא תושב שלך. אני הייתי ביום הזיכרון ה-20 בבית סוקולוב. באו אליי עיתונאים ושאלו אותי: 'האם אתה שונא יהודים?'. עניתי: 'לא, למה לעשות הכללות?'. למה להאשים עם? יש בין היהודים גם טובים וגם רעים. גם בין המוסלמים יש טובים ויש רעים.
"אנחנו ביקשנו מהמדינה ומכל מנהיגיה לבוא ולבקש סליחה. למה לא בא אף אחד עד עכשיו? אנחנו מדברים עכשיו על סליחות. ביקשנו בערבית שיבוא מישהו ויבקש סליחה. שיגיד 'עשינו טעות'. למה להגיד את זה רק בחדרי חדרים? שיבוא ויהיה גבר, ויגיד: 'רבותיי, עשינו דבר מכוער'. למה אף מוסלמי ואף ערבי לא אומר שהנאצים צדקו? כי אנחנו נגד הפשע הזה עד הסוף. הנה, תקרא את הספרים שלי, אם אתה יודע ערבית".
טרבלסי: "לקרוא, אני לא יודע".
עבדאללה: "חבל. כשהתחלתי את הפעילות שלי ב-1982 הצלחתי להביא נציגים משלוש דתות שיישבו כמו שאני יושב יחד איתך, רק לפני מאות אנשים. כל אחד דיבר על סליחות. זה היה כשהייתי צעיר. הנה, תראה את התמונה".
טרבלסי: "זה אתה בתמונה?".
עבדאללה: "כן, זה אני. כשאתה עושה דבר, אתה צריך להיות גאה בו. לומר, בבקשה זה אני התחלתי. או שניתן לקיצוניים להיות בעלי הבית או שאנחנו המתונים נהיה בעלי הבית. אם ניתן לקיצוניים להיות בעלי הבית, הם יחריבו את המדינה. וחייאתכ (בחייך), יבוא יום ותגיד 'ככה עבדאללה כתב'. תשמור את זה במגירה. אצלנו כתוב: 'אם לא תהיו ישרים, הקללה תבוא עליכם'.
"למה אני צריך להתבייש לעמוד מול אלוהים? בסופו של דבר לא יישאר כאן אף אחד. לא ישראל, לא פלסטין, לא מצרים, לא אירופה ולא אמריקה. בסופו של דבר, הכול צריך לחזור בחזרה כמו שפעם היה. כשאני אעמוד לפני אלוהים, אני צריך להיות מואר מבפנים. העובדה הקיימת היא שכולם צריכים להשלים. חייבים לעשות חשבון נפש".
טרבלסי: "אני מסכים איתך בדבר אחד לפחות. אני מסכים איתך שההכרה בטעות זה לא משהו שקשור לדת, אלא דבר אוניברסלי. אתה דיברת על פלסטין ועל ישראל ועל הרב עובדיה. אנחנו שכנים ומטבע הדברים בין שכנים יהיה סכסוך. עם בן אדם שרחוק ממך, קשה לך להסתכסך. אבל עם אדם שקרוב אליך, החיכוך גורם לסכסוך. הנה, עשיו ויעקב, אברהם יצחק וישמעאל, באו ממשפחה אחת והתפצלו. גם התפישה שלהם התפצלה, ולכן היריבות התרחבה.
"אני חושב שהמאבקים בין שכנים הם בדרך כלל פוליטיים. הזכרת מקודם את הטבח בכפר קאסם. זה התחיל בוויכוח שהתרחב ויצא מכל פרופורציה. הבסיס של הוויכוח הוא פוליטי. ויכוח על אדמות, על רכוש. אם נצא מנקודה אינטרסנטית ואנוכית, אין סיכוי לסליחה. לצערי, במאבקים פוליטיים הסיכוי שאנשים יוותרו הוא קלוש, כי הפוליטיקה שוללת את האפשרות לוויתור".
עבדאללה: "צריך לוותר בכוח?".
טרבלסי: "אם אתה רוצה לדבר על חברה כחברה או על בני האדם כאנושות, אז אין הבדל בין דתות, זרמים, או אנשים. אנשים צריכים להכיר בטעות שלהם, ורק אחר כך הצד השני יכול לוותר. הנה, ניקח את קין שהרג את הבל".
עבדאללה: "אנחנו קוראים לו האביל".
טרבלסי: "הקדוש ברוך הוא עשה לקין סימן במצח, אות קין, שכל מי שיראה אותו יידע שהוא רצח. קין לקח את העונש איתו כל הזמן".
עבדאללה: "הוא ייצג את הרשע".
טרבלסי: "במקרה הזה".
עבדאללה: "אצלנו האביל ייצג את הדרך הנכונה והמוארת, אבל כשקין בא להרוג אותו, הוא אמר לו: 'אם תרצה להרוג אותי, אני לא אהרוג אותך. זאת תהיה אשמתי ואשמתך'. בגלל זה הבאנו דוגמאות מהתורה ומהקוראן, בשביל שתהיה לנו דרך שתאיר את דרכנו. שנהיה בני אדם. באחד הימים כולם יהיו שוב יחד. הם יעמדו מול אלוהים. בשביל זה צריך תמיד להיות עם תקווה. "אנחנו מתפללים, שלא נצא מהעולם הזה רוצחים ושופכי דם. שלא נהיה גנבים ונואפים. אם אתה תצא נקי מהעולם, אתה תהיה נקי אצל אלוהים".
טרבלסי: "בנושא של קין, מצד אחד האל העניש אותו ונתן לו אות קין מכיוון שהוא היה אדם שעשה מעשה לא טוב. מצד שני, הוא נתן לו הזדמנות. הוא לא המית אותו. אם הקדוש ברוך הוא רצה לנקום בו, הוא היה הורג אותו. אבל הקדוש ברוך הוא לא בחר בדרך הזאת. לקדוש ברוך הוא יש את היכולת לגרום לאדם לחזור בו, להכיר בטעות שלו ולסלוח לו".
עבדאללה: "אני אוסיף על מה שאמרת. הדתות לא רחוקות בתוכן שלהן אחת מהשנייה. כולן מדברות על התקרבות לאלוהים. אנחנו מאמינים שאחרי שקין רצח את אחיו, הוא היה כל כך טיפש ולא קבר אותו. אלוהים שלח שתי ציפורים שרבו אחת עם השנייה. ציפור אחת הרגה את אחותה וכיסתה עם הרגליים את הגווייה שלה. רק אז קין הבין שהיה טיפש וכמה נפשו רימתה אותו. הנפש הרעה הזאת צריכה לחזור אל האור. אני שיהיה שלום, שנחיה בשלום כל אחד באמונתו ובדרכו. מה ששנוא עליך אל תעשה לרעך. אני מקווה שניפגש עוד, ששון".
טרבלסי: "יבוא שלום רק אם כל אחד יכיר בטעות שלו".
עבדאללה: "צריך לשבת ולדבר. לא רק עם מול עם, אלא גם בין בני האדם".
טרבלסי: "ברור".
עבדאללה: "כל אדם צריך להגיד אם הוא טעה. אני מקווה שנלך לפי הפסוק שאומר 'כל בני האדם חוטאים וחוזרים ומבקשים סליחה'. זה מה שרצה אלוהים שיהיה באדם. שיהיה חג שמח וחתימה טובה".
טרבלסי: "גמר חתימה טובה".
