חבר של אח שלי...

בס"ד

הבן שמתחתן לומד בישיבה של גיסי .

דבר שני-

ואם זה נראה לך ניסיון קשה זה אומר שהם לא יכולים לעמוד בו?

עם הניסיון באים הכוחות.

אני לא רוצה לדמיין מה עובר על המשפחה הזאת,

אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא ייאלץ לעמוד במצב כזה,

אבל אני מקווה ומאמינה שיהיו להם כוחות לקום ולהמשיך.

ראיתי מישהו שרושם שמשפחות לא צריכות להיהרס בגלל שכול, ולהפסיק להגיד שהן מסכנות.

ומישהו ענה לו שזה לא הולך ככה. 

משפחה שכולה חייה יכולים להיהרס, הכל תלוי בבחירתה.

אבל לנו אין רשות לשפוט אף אחד.

אני לא יודעת אם הם יצליחו לקום ולהמשיך הלאה,

אני מאוד מקווה בשבילם שזאת תהיה בחירתם.

בחירה של החיים למרות, ואולי בגלל, המוות.

ואיך זה נפל דווקא עליהם?

כי ה' רוצה שזה ייפול דווקא עליהם.

כי יש לו סיבה שאני לא יודעת אותה,

כי יש לו מטרה.

כי זה הדבר שיוביל אותם למקום הכי נכון להם כנראה.

או כי האבא סיים את תפקידו בעולם, 

זה גם סוג של סיבה.

ואיך הם ייצאו מזה?
עם המון תמיכה,

המון אהבה,

והמון המון אמונה.

מקווה שלא יחסר להם שום דבר מזה..

יהי זכרו ברוך.

ברוך דיין האמת.

לא צריכות תירוץ כדי להיות, הן ראויות להיות מצד עצמם.

לדוג'-זה שאנשים יחיו ולא ימותו, לא צריך לזה תירוץ, וכן זה שיעזרו לאנשים אחרים ולא יתאכזרו אליהם, זה דבר ראוי וטוב מצד עצמו.

כמו כן ראוי שאנחנו נעבוד את ה' גם אם אין לנו כלום ואף אם חיינו מרורים וסבל, כי לא מוותרים על דבר טוב אחד בגלל שחסר לך דבר טוב אחר.

אם כן ודאי שאפשר לעבוד את ה' בשמחה גם כשהחיים קשים, אלא שככל שהחיים קשים יותר, ככה צריך יותר גבורה, כדי לא להשבר מהדברים הרעים שסובבים אותך, ולהצליח לזכור את הטוב שבעבודת ה', למרות שאתה מרגיש גם הרבה דברים רעים.

הקושי נובע מזה, שכמו כל כח גופני ונפשי שמתנוון מחוסר שימוש, ככה גם השמחה נחלשת כשמשתמשים בה פחות, והאבל והכאב גדלים, וממילא יותר קשה לאדם לשמוח בעבודת ה', כי אע"פ שזה דבר טוב, יכולת השמחה שלו בדברים טובים יכולה להחלש מהמאורעות הכואבים שעברו עליו. ופה נצרכת גדולה, לשמור על כחות הנפש בבריאותם, וגם גבורה, להלחם על הדברים שאתה יודע שהם טובים, גם כשקשה לך לשמוח בהם.

ותודה על התגובות הנפלאות והמחכימות בשאר השרשורים

מה שלא הורג מחשל-זה לא רק משפט יפה

בס"ד

אני לא ממש מבין את השאלה שלך.

את סיפרת סיפור. סיפור מאוד עצוב וגם טרגי, אבל לא תיארת ניסיון.

אנחנו יודעים שאם הקב"ה מנסה את האדם ממילא ברור לנו שהוא יכול לעמוד בניסיון. אבל מה הניסיון? האם הם יבעטו ויכעסו על הקב"ה? האם הם ימשיכו לתפקד כמשפחה? הרי ניסיון יכול להיות גם לאלץ את האדם לחטוא ולראות האם הוא יחזור בתשובה אח"כ.

כמובן שאין ביכולתנו להבין למה החליט הבורא מה שהחליט. אבל אם נעבור על האפשרויות שאנחנו יכולים לנסות ולחשוב עליהן, נראה שאולי באמת יש פה ניסיון לאותה המשפחה, אבל אולי אין פה שום ניסיון, והסיבה למה שקרה היא חשבון רחוק יותר שעכשיו אנחנו לא יכולים לראות אפילו את תחילתו. אולי אפילו מדובר על ניסיון לאנשים מסביב, האם הם יהרהרו אחר מידותיו.

בס"ד

לכל מקרה שקורה בעולם יש תוצאות. חלקן שמחות וחלקן עצובות.

בכל מצב בו עומד האדם, יש לו התלבטות איך לנהוג.

אבל השאלה היתה על ניסיונות.

ההגדרה של ניסיון היא- הקב"ה מעמיד את האדם במצב שבו עליו לבחור בין אפשרויות פעולה כאשר בחירה מסויימת היא "עמידה בניסיון" ואחרת היא "כישלון".

לא כל קושי הוא "ניסיון". כפי שציינתי, לפעמים הקב"ה מעמיד את האדם במצב בו הוא בטוח "ייכשל" על מנת להעמיד אותו בהתמודדות עם המצב שלו אחרי הכישלון. בנוסף, יש התמודדויות שאין בהן עמידה מול כישלון כי הן רק תוצאה צדדית ממהלך גדול יותר.

לסיכום. לא המעטתי בערך ההתלבטויות וההתמודדויות שיש למשפחה ולילדים. רק עניתי ישירות לשאלה.

ולהתגבר לבין ליפול לייאוש...

הסיפור שהיא סיפרה הוא ניסיון עצום לכשעצמו....

פורומאים יקרים,

עליי לציין כי ראיתי את כל הדיון הנ"ל והזדעזעתי נוכח העובדה שחשפתם פרטים כל כך אישיים מהמקרה המצער של המשפחה הזו. אני מכירה מקרוב את המשפחה ויש פרטים שלא ידעתי אלא רק ממה שכתבתם כאן אז הדיון ממש לא לעניין,ובטח שלא הייתם צריכים לרדת לפרטים הקטנים! אתם מנהלים דיון על אנשים אמיתיים שיכולים להיכנס ולקרוא את זה וכמו שציינתי, קחו אותי כדוגמא. אתם רוקדים על הדם של המשפחה במסווה של דיון אמוני ואני דורשת ממנהלי הפורום להסיר את הדיון הלא מכובד הזה במיידי.

בתקווה לבשורות טובות יותר.

בס"ד

הבהרנו מספיק פעמים שבקשות למחיקה\עריכה\נעילה\אחר מתקבלות אך ורק באישי.

וגם פה אני עומדת על כך.

ובנימה אישית- אני גם יודעת מי המשפחה ובמחילה, לא ראיתי פה משהו לא מכובד.

אף אחד לא מנהל דיון על המשפחה, מנהלים דיון על השאלה העקרונית שהיא העלתה שנבעה מתוך המקרה הזה..

אם יש הודעות ספציפיות שאתם חושבים שלא נכון שיימצאו כאן בהחלט ניתן ללחוץ על דווח ואפילו לפנות באישי.

א. זה באמת שאלה קשה, וזה שזה כואב לך זה נכון וטבעי כי אנחנו בני אדם ולפי הטבע שהקב"ה ברא אותנו אונחנו לא מסוגלים להבין לא טבעיים=אלוקיים בשכל האנושי שלנו בצורה שתספק אותנו... (קצת פילוסופי אבל נכון..)

וצריך לשאול את הקב"ה גם שאלות קשות (רק כמובן בענווה גדולה מתוך הבנה עמוקה מה המקום שלי כבשר ודם מולו...)

ולהתפלל עליהם שיהיה להם קל יותר ושלמרות כל הצרות הרבות הם יהיו חזקים, מאמינים, שהקב"ה ידאג להם שיהיה להם רק טוב ושלא ידעו עוד סבל וכו'...

ב. זה באמת דבר שקשה לנו לתפוס בשכל אבל זה נכון גם אם קשה לנו מאוד להבין את זה...

הקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון בלי לתת לו את הכוחות להתמודד איתו....

(ב קצת חוזר על א אבל היה לי חשוב להוסיף...)

הקב"ה באמת עושה הכל רק לטובתינו! רק כדי שיהיה לנו טוב בגלל שהוא אוהב אותנו אהבה אלוקית אינסופית!!!

אנחנו צריכים להתפלל אליו ולבקש ממנו שיאיר את עיננו שנזכה גם לראות ולהבין איך כל מה שהוא עושה זה לטובה- שנרגיש את המתיקות של הטוב שלו...

בהצלחה והמון כוח!!!!

צודקת. הניסיונות שבני אדם צריכים לעבור, מהדברים הקטנים שעלולים לעצבן ולחרפן אדם ועד האסונות הגדולים ביותר, הם אכן דברים קשים מאד, מקשים מאד את עבודת ה' ואת כל ההתנהלות היהודית שלנו בעולם הזה. 

אז למה? בשביל כל הסיפור הזה?

קודם כל - אין ניסיון שהאדם לא יכול לעמוד בו. 

כל נסיון שהקבה מביא לאדם - הוא (הקבה!) מביא לאדם כח ואנרגיות להתמודד עם המקרה. 

אנו לא יודעים חשבונות שמים, אך אפשר להבין שאדם שחוטא הרבה ומתנהג בצורה נוראה ומצפה לנסים או לטובות וברכה מהקבה, שישכח מזה. האור האדיר והברכה הגדולה של הקב"ה לא באה מתוך חטא ורע. 

אנו מאמינים שכאשר אדם מקבל ניסיון הוא צריך לדעת להתמודד איתו, משום שאחרת, איך היה מקבל את הנסיון?!

צריך לסייג ולומר שאין ללכת לכל אחד שלא עמד בניסיון ולומר לו "הא, אתה גרוע, אתה בעייתי, אתה טועה", משום שאיננו יודעים האם כל דבר שקורה הוא ניסיון בפני עמו או חלק מניסיון גדול יותר.. בקיצור אין אנו יודעים חשבונות שמים.

עוד דבר, אפשר לראות שהרבה אנשים מצליחים לצאת מהדכאון (אם בכלל היה להם) והרבה שלא, כלומר - התמודדות רגשית היא אכן לא דבר פשוט.

בכל מקרה, אחרי כל ההסברים, כאשר נפגוש אדם כזה שסובל ייסורים קשים, נוכל להבין אמונית את העניין, אך רגשית-מעשית, אנו חייבים לחבק אדם זה, להשתדל ללמוד ממנו ולהמשיך, רוצה לומר- העבודה הגדולה היא סגירת פינות אמונית. הרגש? יבוא בעקבות זה. 

הדעה של הקב"ה זה הקב"ה עצמו (רמב"ם הל' יסודי התורה ב' יג').

אם היינו יודעים את דעותיו של הקב"ה היינו הוא עצמו.

לצערנו יש מקרים רבים מצערים.

ומאידך יש עוד יותר הרבה על מה לשמוח.

יש עליות ויש ירידות.

אנו צריכים לעבוד אותו בכל מצב.

זוהי מעלתנו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....