כבר הרבה מאוד זמן לא קראתי ספר ככ טוב

וגם 'הטוב שבי' של ניקולס ספארקס

ספר הדקדוק הפנימי

וגאווה ודעה קדומה (באנגלית)

אמנם ספריה מיועדים לנוער, אך לדעתי יש לה הרבה יותר מזה.

ובכל ספר בסדרה "מסע בעקבות שמי" היא מתעלה ומפתיעה ומשכללת את הרעיון המקורי.

נהניתי מאוד. (קראתי במשך יממה אחת. בעלי קרא את זה בבת אחת בלילה אחד...)

כן, זה ספר בוטה.

וכן, זה מוריד מהערך שלו.

ו?

שבחורה אחת בספרייה המליצה לי עליו מאד,.

לקחתי.

אחרי חצי פרק הבנתי שזה ממש לא בשבילי, והאמת די הזדעדעתי מהבחורה שהמליצה לי עליו.

יש כ''כ הרבה ספרים יפים, למה להתלכלך?

יש בו דברים מגעילים, נכון.

אבל הוא לא כותב עליהם בצורה חיובית. הוא כותב עליהם כדי שנדע, שנכניס למודעות שיש אנשים שאלו החיים שעוברים עליהם, ולא כדי שנהנה מזה.

אבל בעלת תוכן מזעזע ומדכדך...
פשוט להתפלש ברוע...

כן, יש שם סמים, גוועלד.

גם אלימות, פוי.

ובכל זאת זה ספר טהור ונהדר בעיניי.

אפשר לדון על דברים "רעים" מבלי להתפלש בזבל.

הספר החדש של הרב חיים סבתו, מומלץ בחום לאוהבי ספרות של ממש,קצת מידי נאיבי כדרכו בקודש, אבל תענוג, אני מנסה לקרוא כמה שיותר לאט, שישאר התענוג ליותר זמן.

ספר אחד עם 10 פרקים,כל פרק כתב סופר אחר.

יש כמה ספרים שקראתי שהם היו ממש טובים (לא דווקא שלה):

נס של אהבה, תריסים ירוקים פתוחים, תעתועים (אני באמצע), תנו לגדול בשקט, מעורב ירושלמי.

לדעתי מעורב ירושלמי חובה לקרוא!!! ספר מושלם!

וגם נס של אהבה- זה לא על אהבה, זה על השואה.

פשוט אחד שקראתי לאחרונה. וגם לא מפסיקים אהבה באמצע.

אחד הספרים.. ספר שואה כזה אבל וואחד ספר

קראתי גם משחק החיים-אחד המומלצים למרות שהוא קצת גס

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.