בגיל 10 הגעתי לחוג שחיה. עם עיניים סופר רגישות ואף סתום.
ניסיתי להכניס את הראש למים פעם אחת, ויותר לא רציתי.
המורה ירדה עלי בלי סוף, ואפילו לא אמרה לי שכדאי לי לקנות משקפת.
היא צעקה עלי שלא אוכל לעולם לטבול במקווה, ואני לא הבנתי מה היא מקשקשת, ידעתי תמיד שמקווה זה רק לגברים....
מאז הייתי נמנעת מהליכה לבריכה.
ברור שלא למדתי לשחות.
מאז לא הכנסתי ראש למים אף פעם עד לערב החתונה!!!
מכל הלכות הטהרה, הדבר שהיה לי הכי קשה, זה כמובן הטבילה.
גם אני כמו האנונימית שלפני, הייתי זקוקה להפסקה ארוכה וכמה נשימות בין טבילה לטבילה.
ב"ה שלבלניות אצלנו יש המון סבלנות, כי אני חב"דניקית ואצלנו טובלים 7 טבילות!
אף פעם לא ויתרתי על 7 הטבילות.
לקח לי לא מעט זמן עד שנכנסתי להיריון הראשון.
ההיריון הראשון הגיע אחרי הפעם הראשונה שיצא לי ליל טבילה בשבת, שאז טבלתי 8 פעמים!!!
אבל הסיפור שלי מתחיל מאחרי הלידה הראשונה:
בטבילה שלאחר הלידה, הייתי מאוד חלשה, והטבילה גרמה לי להרגיש מאוד רע.
לאחר הטבילה, הייתי חולה כמה ימים.
למרות שהייתי בהנקה מלאה, המחזור הגיע מאוד מהר, ואחרי הטבילה, שוב הייתי חולה כמה ימים.
ככה גם אחרי הטבילה השלישית.
בשלב הזה אמרתי סטופ.
אמנם ידעתי, שאין חיוב לטבול 7. אבל מצד שני אני יודעת שמנהג שנהגתי בקביעות, הוא כמו נדר, וצריך להתיר אותו.
ביקשתי מבעלי ללכת לרב ולבקש היתר שאוכל לטבול רק 3 פעמים.
בעלי ניגש לרב ירוסלבסקי, שהוא אחד הרבנים בגדולים של חסידות חב"ד.
זהו רב פוסק הלכה גדול, מנהיג רוחני נערץ.
אבל - בחיים לא שמעתי שמשהו הולך אליו לקבל ברכות, הוא לא רב של מופתים....
בעלי סיפר לו שמאז הלידה אני תמיד חולה אחרי הטבילה, וביקש להמעיט את מספר הטבילות ל-3.
הרב אמר: "אם עד עכשיו טבלה 7, שתמשיך לטבול 7. תגיד לה שתחשוב טוב ויהיה טוב."
מהטבילה הבאה, אף פעם לא הייתי חולה לאחר הטבילה!
ועברו מאז כבר די הרבה שנים!
אני לא אלאה אתכן בהמשך חוויות המים שלי.
אבל בגיל 30+ למדתי לשחות!!!
כן! במים העמוקים ועם ראש במים!
