הכי מזדהה שבעולם!

באמת...

אם ראית לפני כמה ימים את השרשור שלי... 

אני בוכה סתם ככה משיר שאני שומעת.... ואני ממש מרגישה את החוסר. ממש!

את מוזמנת לאישי... נפרוק ביחד..

ואז משתדלים כמה שאפשר ומצליחים מה שהולך ...

לא מתאפקת... חשוב מאוד!!!!!!!

מניסיוני האישי בכל תקופה  בחיים  (שידוכים, אירוסין, המתנה לילד, לידה, הריון , או כל לחץ אחר)

חשוב לשים לב שלפעמים אנחנו מאשימים רק את השידוכים שלא הולכים או כל דבר אחר

ובעצם במקביל יש גם B12 נמוך שאם נעלה אותו ייקל עלינו להתמודד עם החיים

לכן - להקפיד על B12 של 350 ומעלה , המוגלובין ו D תקינים (D של 20 ומעלה)

B12 של 200 יכול בהחלט לגרום למצב רוח ירוד ובפרט הוא נוטרה לרדת בתקופות של לחץ

ו D נמוך יכול לגרום לדכאון 

וחוץ מזה תמיד טוב להוסיף לחיים עוד איזה חצי שעה של הליכה יומית באור יום

זה מעלה את הסרוטנין ומשמח את הנפש 

אחותי היקרה,

אני מזדהה איתך לחלוטין רק רוצה לספר לך ששמחה אמיתית לא תלויה בדברים חיצוניים

אני זוכרת שבתקופת הדייטים היה לי מאוד קשה אבל לכל תקופה יש את הקושי שלה, תמיד יש סיבה מספיק טובה להיות עצובה ועוד הרבה סיבות אחרות להיות שמחה (להיות כלה זה לא קל, תחילת הנישואין זו גם תקופה מורכבת, הציפייה להיריון, ההיריון עצמו ואח"כ תינוק... תמיד יש נסיונות ונהתמודדויות, בשביל זה באנו לכאן, נכון?)

אני היום עם בעל מדהים וילדה מתוקה וזה הכי שמח בעולם אבל תתפלאי לשמוע שגם במצב הזה קל מאוד ליפול לעצבות מכל מיני סיבות ונסיונות (שאת לא מכירה ולא מעלה על דעתך בכלל בתור רווקה)

נצלי את התקופה הזאת להתפתחות אישית, לכי לשיעורים, תשירי, תרקדי, תציירי או מה שעושה לך טוב (אח"כ אין כבר זמן לדברים כאלו...)

וכך האחד והיחיד שלך יקבל אותך ואת אותו ברמה הרבה יותר גבוהה ושמחה ועמוקה, בקרוב ממש

הצלחה

נכון שברגע ש"עולים שלב" אנו שמחות, ואז בתוך השלב קשה לנו, במיוחד כש"כולם" הגיעו לשלב זה לפנינו.

בזמן האזעקות בקיץ, היה מי שהציע לומר בשעת אזעקה או כל צרה שלא תבוא - "אין עוד מלבדו".

המצב אינו משתנה.  מה שמשתנה הוא היחס שלנו אל המצב.

שמעתי מאנשים רבים שאמירת מילים אלו מרגיעה.  אפשר לנסות, מקסימום, באמת תהיי רגועה יותר ;)

לגבי ויטמין D -

המספר המינימלי מבחינת המעבדה הוא 30 (ולא 20).  אבל מחקרים הראו שטווח הטעות של בדיקת D יכולה להתפרש על פני  20 יחידות.  זאת אומרת, שאותה דגימת דם יכולה לצאת 10 במעבדה אחת ו- 30 במעבדה אחרת, וכל תוצאת ביניים אפשרית!

ה- D חיוני לחיזוק המערכת החיסונית ומגן עלינו, בין השאר, מפני סרטן.  לכן, המינימום שצריך להיות לנו בבדיקת דם של D הוא 55 לנשים ו- 50 לגברים (אנו זקוקות להגנה גדולה יותר...).  

נכון, הרופא\ה אמר\ה שמספיק 20.  אבל במקרה הזה הרופא\ה טועה.  איך מעלים את המספר?  עם נטילת תוסף.  הבעיה היא שבישראל התוסף הגדול ביותר שניתן לרכוש הוא 1000 יחב"ל.  בחו"ל, ניתן לרכוש גם 5.000 ואפילו 50,000 יחב"ל בגלולונת אחת קטנה.  ומנסיון של המשפחה שלי, נטילת התוסף באמת משנה את תוצאת הבדיקה.  

עוד דבר שיכול להועיל לשיפור מצב הרוח , אם כל הויטמינים והמינרלים תקינים הוא שינה מספקת.  נכון, נראה לנו שאין דרך לישון מספיק שעות.

ובכל זאת, צריך לשים את השינה המספקת בראש סדר העדיפויות.  ולכן אלך לישון עכשיו

חיבוק וחיזוק,

ואם מישהו רוצה עוד מידע לגבי D, אפשר לפנות באישי

כן זה זמן לא משהו..... אבל תאמיני בכל לב שזה יעבור ותחשבי שזה יבוא וזה באמת יבוא  ותדעי בזמן הזה לגמור את כל מה שאת חושבת שחשוב לחיים שלך העתידיים והופ היה חלום והנה המציאות היפה

אם את רוצה לקיים את סוף האימרה- תלכי להתחלה: מצווה.

מצוות הם הדבר היחיד מהם ניתן לשאוב סיפוק ושמחה אמיתי ונצחי.

החג היחיד בו ישנו ציווי מפורש על מצוות השמחה (חוץ מכל יום) הוא בחג הסוכות: "ושמחת בחגך"- ושם מפורש כיצד ואיך ניתן לשמוח, עם כל הבעיות שיכולים לצוץ ולהצר על השמחה. ילדים קטנים- ממתקים, מבוגרים- מוזיקה, קניות, טיולים וכו'. אבל ברור שלימוד תורה וקיום מצוות מביאים את השמחה האמיתית-הפנימית.

על בסיס המשפט: "התחיל להיות לי ממש קשה לאחרונה "
הכי חשוב: לדעת שזה קורה. 

קורה שאנשים מרגישים קצת יותר עצבות ובדידות, למרות שיום לפני הם הלכו לישון ולא הרגישו את אותה הרגשה. זה קורה לכולם. לי ולך ולכל אחד שמתהלך ברחוב עובר תקופה/ות כאלה/ו בחיים, זה הדבר הכי נורמאלי והכי טבעי שיש. אבל- זה עובר, באיזשהו שלב את כבר לא מרגישה את אותה בדידות, חוסר חשק ועצבות. זה עובר, כמעט מעליו. תסתכלי על זה כמו תקופה קצת יותר קשה שאת צריכה לעבור, (הרי הכל גזרת שמים) ואז את תרגישי יותר טוב. אדרבה- קחי את התקופה הזאת ונצלי אותה: לגדול, להתרומם, להבין יותר... . (ימי אהבה וימי שנאה- פרוט באישי)

והעיקר- לדעת שזו תקופה, לא אישיות, את כמו שאת שמחה עם חיוך, מאמינה וכו'- זה רק התקופה- לא את!!! התקופה תחלוף ואת תחזרי להיות אותה אחת שמחה כמו שהכרת את עצמך מאז ומתמיד.

שיהיה לך בהצלחה!!!

אני מסכימה עם ההרגשה שלך, אבל בתור נשואה אני מציינת שיש התמודדיות אחרות לא פשוטות בכל שלב בחיים כמו שהאחרים העידו כאן. אני מציעה לך לנצל את הזמן הפנוי שיש לך בתור רווקה לפתח את האישיות, ולעשות דברים שאת אוהבת לצייר, לאפות, להתעמל, ללמוד, לטייל ועוד ועוד.. אחרי הנישואים יש מחוייבויות שלא מאפשרות לתת את הזמן לזה או במינימום מצמצמות לך כמעט לאפס את שעות הפנאי. 

חוצמיזה... 

אחרי כל שלב קשה מסתכלים אחורה וצוחקים איך זה ייאש אותנו, ולמה אני אומרת את זה כי ככל שאנחנו גדלים, הקשיים והמורכבות בחיים בדר"כ גם גדלים איתנו, לכן אל תוקסמי כשאת רואה זוגות נשואים באושר ואוווושר-המאמץ להיות שמח הוא תמידי!

גם בדייטים שלפני, גם בחיי הנישואין, וגם בגידול הילדים וגם... בחיפוש האני עצמי שלי..

בהצלחה!!

סימן שעובר עליך משהו , את רק צומחת מזה.

מול משבריות בליתי-פתירה מגלים אנשים תגובות שונות כל אחד לפני עניינו.

בסופו של דבר נדרשת הסתגלות,אנטרציה. יש מצב חדש ( שאת כבר לא מצליחה להתמודד מול הבדידות שלך) וצריך לחיות עמו ( מאחל לך לא הרבה זמן ) אבל עד  החתן שלך את צריכה להתרגל.

אפשר להסתגל לכל דבר , להסתגל פירושו: לקבל את המציאות, להתאים עצמו נפשית ומעשית למצב החדש ולבנות לעצמו שיווי משקל נפשי חדש למולו.

עם ישראל ניחן בכושר גבוה. קשה לתאר את החורבנות הגלויות, השמדות וההריגות שעברו עלינו-תמיד הסתגלנו.

ותמיד תמיד תמיד תמיד הסתגלנו. בדיחה אנטישמית מתארת: ספינה טובעת מטילים את המטען התפוזים לים, ועדיין היא שוקעת. מטילים כושי לים ולאחריו מטילים יהודי כדי להקל מעל הספינה. לאחר כמה ימים צדים דג גדול,ובבטנו נמצא היהודי יושב ומוכר תפוזים לכושי. והכותרת: לוי ממשיך... הגויים ברשעותם חשו בכוח ההישרדות של עם ישראל. ותמיד, תמיד אנו ממשכים, בכל מצב.

 למה אני מספר לך את כל זה ?

לעם ישראל יש כוח , כוח עמידה לעמוד בכל מצב למרות הקושי, ואני בטוח שקשה לך ולא מעט  אבל יש לך גם המון כוחות.

זה שקשה רק בא להראות לך כמה כוחות יש לך כדי להתמודד עם הקושי.

סורי אם לא יצאתי ברור , וסליחה על השגיאות ...

אבל בקיצור מה המסר שלי הוא שאני בטוח שאת תתצליחי להתמודד אני בטוח , ומתוך העבדה הזו את תזכי לאיש טוב ולחיים של חגיגה תמידית.

מקווה לשמוע בקרוב בשורות טובות עבורך!!!

בהצלחה.

אהבתי את התגובות של כל אחד ואחד מכם

אשרייכם שימחתם אותי מאד!תבורכו!

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך