אם לא ממש צריכים את זה - לא הייתי ממליץ..

אם המצב הכלכלי בעייתי באופן ענייני והם מרוויחים טוב, אז לכאורה מספיק בוגרים כדי להבין הסבר של "השתתפות" שגם היא פחותה בהרבה מדיור עצמאי.

למה לא מבחינה חינוכית?

לדברים חשובים או דברים "חשובים"?

כך לפחות אצלינו מהרגע שאתה מתחיל לעבוד ההוצאות האלו עוברות אליך

בס"ד

למה לא? 

אם מדובר בהורים שבאמת חיים בשפע, ב"ה אז אין צורך מן הסתם,

וכנראה ששאלה כזו גם לא הייתה עולה... 
אך כשכן יש צורך-
קצת עזרה בנשיאה בנטל, ושותפות עם ההורים בעיני היא דבר מאד חיובי.

להורים תתפלאו- זה יכול לעזור!

5000 שח לרווק זה כן ב"ה יפה מאד, ולא יקרה שום נזק אם יעזרו קצת להורים שלהם.
נשאר מספיק לחסוך לדירה משלהם. מכירה משפחות צעירות שזה התקציב שלהן- אז קצת פרופורציות!

(ולא, בלי שום עזרה מההורים)

אני חושבת שזה לא הוגן ולא מתאים אם ההורים "קורעים את עצמם"- בעבודה קשה לפרנס את הבית,
והילדים שחיים בבית ויכולים לעזור לא נותנים כתף.

כמו שברור שבן לא יראה את אבא שלו סוחב קניות ולא יעזור לו,

וכמו שברור שבת לא תראה את אימא שלה מנקה ולא תעזור לה,

צריך להיות גם ברור שיש מה לעזור גם בנטל הכלכלי.

כמובן שצריך לדעת איך ניגשים לזה,  

בעדינות, לא באופן שמשדר לילד שזה כתנאי כל שהוא למקום שלו בבית,
אלא באמת עזרה להורים כמו בכל תחם אחר,

לשאול אולי אם יש אפשרות, להשאיר את זה להחלטתו- לא יודעת. 
הילדים שלי עדיין קטנים.
אך- אני הספקתי להיות רווקה רק עד גיל 19, וגם אז הייתי בת שירות לאומי שחיה בדירת שירות,

ורק חשבתי איך לעזור להורים בלי שהם יעלבו או ירגישו שעוזרים להם.

(קניות לשבת לפני שהם מספיקים, פינוקים לאחים הקטנים וכ')

אח שלי עד החתונה היה עוזר ומשלם חשבונות מידי פעם, (כי ההורים סירבו קבל כסף).

וגם אחותי הרווקה שלא גרה בבית שוקלת לחזור בין השאר כדי שתוכל לעזור להורים.
ולא שהם מאד עניים חלילה, פשוט ניראה לי דבר טבעי ומתבקש.

לא מצליחה למצוא חיסרון בזה... 

הרי צריך לקנות בגדים ולהראות וטוב שהרי אתה בשידוכים

וכסף בשביל פגישות 

לפעמים אתה לא בבית ימים שלמים מהבוקר עד הלילה וצריך לקנות אוכל

ביטוח לאומי שמן הסתם ההורים לא שלמו מגיל 18 , פלאפונים , נסיעות , ביטוח בריאות ..

יכולה לומר על עצמי שכאשר הרווחתי 3000 לא הצלחתי לחסוך אפילו שקל אחד 

ובנוסף עוד רוצים לחסוך לדירה 

וברור שהשאיפה להגדיל הכנסה משני בני הזוג- 5000 מכל צד זה לא הרבה בכלל...

ללחיות על 10,000+ מתבטא בהחלט ברמת חיים

כמובן אם זה כולל צ'ופרים רבים מההורים ומימון רב מההורים ייתכן שלא יהיה הבדל....

שוב כמו שאני לא יודעת כביכול מה רמת החיים שלך[אם כי ניתן להסיק] את לא יודעת מה המודעות שלי, ואני יודעת שיש לי...

כנראה מה שאת מגדירה כסבבה+ הוא ממש לא מה שאני מגדירה כסבבה+....

[מבחינתי לחסוך יפה זה לבודד מינ' 2000, ורצוי יותר, ולזוג מינ' 3000-4000 ש"ח, זאת דג' אחת.... אם גם אצלך אז באמת שאפו].

וכן, רמת חיים קשורה גם ללבזבז בנחת, לפעמים להוציא כ"א ולקנות דברים לכיף... כן, זה מעלה רמת חיים שאין דאגות בזה- אז מבחינתך אולי זה חוסר מודעות..

אא"כ ההורים עוזרים או שומרים על הילדים במקום מעון 

מעון ל 2 ילדים זה לפחות 1600 ש"ח ככה שההוצאות שלכם היו עולות ל 6500 ...

מבחינת מחירים וקבלות ועדיין... זה לא ככה

אפשר בבקשה הבהרה  א  א י ך אתם עושים את זה???

וצודקת.. חוץ מחסכונות- שאר הכסף הולך לי על איפור, קרמים ומלא מכל הסוגים,מילוי בציפורניים כל חודש, מוצרי שיער ובגדים

אבל אני לא קונה את זה בשביל שום שידוך ובשביל שום פגישה- סתם כדי לא להפחיד אנשים ברחוב ביומיום.... נראה לי מינימלי...

מזל שלפחות החלטתי לחסוך סכום יחסית גדול...ככה זה מונע ממני לבזבז הכל

[כן, זה מגיע בקלות לאלפי שקלים, אבל טובת הציבור חשובה במקרה הזה..]

אה, נכון, אצל חרדים לא עושים את זה

רק אמרו שלא בדרך הזו.

כשהורים באים לילד בבקשה שישתתף איתם בשכר תמורת המגורים,

סביר מאד שתתעורר אצלו ההרגשה שבית ההורים הוא כבר לא הבית שלו, כי הוא חי כמו שכירות.

ילד חייב להרגיש שיש לו מקום שהוא הבית שלו, שההורים שלו מקבלים אותו בכל מצב 

ולא רק בסכום כסף מסויים בכל חודש.

זה יכול לערער אצל הילד הרבה דברים וממש לא טוב ונכון לעשות.

ודאי שיש מקום לבקש השתתפות.

הורים יכולים להגיד לילד- המצב לא טוב ולכן דברים מסויימים עוברים למימון שלך- פלאפון, בגדים, לימודים וכו'

ואפילו לשבת עם הילד ולהגיד שהחודש קשה אז אולי הוא יוכל לעזור בבית ולהשתתף בחלק מהקניות או החשבונות

אבל ממש לא בצורה שהציג פותח השרשור!

ואם יש אפשרות להורים והם לא במצב גרוע ממש, מומלץ לאפשר לילדים לחסוך לעתיד (ולכוון אותם לזה),

כי טוב שיהיה להם כסף בצד להוצאות עתידיות- דירה, רכב, הוצאות רפואיות וכו'

לו אני הייתי הורה במצוקה וילדיי בוגרים ומרוויחים יפה ועדיין סמוכים על שולחני,

הייתי מטיל עליהם תשלום הוצאותיהם השוטפות העקיפות, כמו איפור, דלק, דייטים, ביטוח לאומי, לימודים, קופ"ח וכד'

אך בשום פנים ואופן לא גובה מהם תשלום עבור עצם שהייתם בבית (מזון, חשמל, שימוש במחשב)

בהמשך הם יתחתנו ויצפו לחשבון מפורט עבור אירוח אצלכם בשבת?

אתה מתחיל להבין עניין...

ב. אף אחד לא טען שהמציאות המתוארת פשוטה ונעימה

ג. לכן ייעצנו כאן להטיל עליהם הוצאות מוגדרות, ולא לבקש מעין תשלום "שכירות" חודשי

הוצאות המחיה הבסיסית של הבית - לא רואה צורך לבקש השתתפות.

כל שאר ההוצאות - ביגוד, אוכל בחוץ, תקשורת, מותרות (כגון: מחשב אישי, רכב ודלק, איפור) ושאר דברים שמעבר לבסיס- ע''ח משכורת הילד.  אם ההורים נותנים זה כצ'ופר או מתנה. 

הילד צריך לעשות שיקולים של ההוצאות וחסכונות בדיוק כמו ההורים.

וכל זה כמובן תלוי במצב הכלכלי של ההורים.

כן למשל אם לוקח את הרכב אז הדלק על חשבונו, זה לגיטימי,

לגיטימי לא לממן ביגוד, לימודים, פלאפון וכד'.

לבקש השתתפות בהוצאות פותח פתח של מסחרה בקשר בניכם-

אז עכשיו הוא יבקש שכר על זה שפתח סתימה/הכניס כביסה/עשה ספונז'ה.

מה גם שאם רוצים להרחיק לכת זה פותח פתח לדרישה שלו להפוך לדייר מוגן, אם הולכים לשיח של חובות וזכויות בקשר בין הורים לילדים זה יכול להיגמר רע מאד.

דברים שכן הייתי עושה אם הייתי מרגישה שהמצב חנוק והילד מרוויח סבבה אבל חי בפזרנות-

מעבירה לו אחריות כלכלית מלאה על כל ההוצאות שהם באמת שייכות לו- פלאפון, קופת חולים, ביטוחים אחרים אם יש, ביגוד וכו' (מה שעוד לא ברור ש'עליו') ומדברת איתו על ההוצאות שהולכות להיות לו בשנים הקרובות, חתונה, ילדים, דירה וכו' ומעודדת אותו לשים כסף בצד לאירועים האלה כי כידוע המצב בבית לא משהו והתמיכה הכלכלית שלכם תהיה מוגבלת. 

אם קשה לכם לא מבחינה הכלכלית אלא ביחסי בניכם שהותו בבית הייתי מציעה להציף את זה או ישירות מולו או למצוא אדם קרוב אחר שיעודד אותו לשכור דירה, כי לי נשמע מבין השורות בתגובות פה שמה שמפריע לכם זה לא ה250 ש"ח אלא משהו אחר.

נהפוך הוא

אם הייתי קונה משהו לבית

הם היו מתעקשים להחזיר לי את הכסף 

אבל משהו אחד הם ביקשו ממני

תחסוך את הכסף שאתה מרוויח להשך הדרך

ב"ה שמעתי לעצתם

וב"ה הצלחתי לחסוך

סתם כמאמר מוסגר

אין סיבה שרווק/ה עובד לא יצליח לחסוך לפחות 2K (בהנחה שהוא עובד במשכורת מינימום)

אין שום סיבה להוציא יותר מ300 ש"ח

ולממש בזבזנים שבנינו 1000 ש"ח בחודש 

על מה כבר יש להוציא?

כמה בגדים אפשר לקנות?

חולצות לא אמורות לעלות יותר מ40-50 ש"ח לחולצה

כנ"ל מכנסיים/חצאיות לא אמורים לעלות יותר מ80-100 ש"ח

וכמה כאלה צריך בשנה?

נסיעות מקבלים מהעבודה בד"כ יותר ממה שמוצאים (לפחות ממה שאני נתקלתי)

ואוכל/מים/חשמל הוא על חשבון ההורים

אז למה רווק/ה לא מצליחים לחסוך יותר מ2K בחודש?

את זה אני לא מבין!!

(ואם זה רווק/ה שמרוויח מעל 4.3K, אין סיבה שלא יצליח לחסוך לפחות 3K)

אין שום סיבה שילד לא ישתתף בחשבון חשמל או מים
הרי גם הוא צורך אותם
אז להסביר שלהורים קצת קשה לממן את כל החשבונות בעצמם ואם רווק ייעלב אז משהו לא בסדר אצלו 
הרבה פעמים אני קוראת פה או פוגשת בחיים אנשים בוגרים שמשום מה בטוחים שהורים צריכים לתמוך בהם ושוכחים שכיבוד הורים זה לעזור להם
אם להורים חסר 300 שקל כדי לא להיכנס למינוס אז ילד שלהם צריך לתת אותם גם אם הוא התכוון לקנות לעצמו חולצה יוקרתית בכסף הזה

גיל 23 זה גיל שכבר אין בו חינוך... צא/י מהסרט. המקסימום שיצא מבקשה לשכירות לדעתי זה שנאה כלפי ההורים! שאר הוצאות כמו בגדים/ לימודים וכו אפשר כבר לבקש שישלם לעצמו- אם המצב הכלכלי לא מזהיר/ או סתם כדי שיתרגל לפתח עצמאות..

לימודים, פלאפון , נסיעות אנחנו שילמנו 

גם בתור סטודנטים וב"ה חיים

כן להורים ב"ה במשפחה מבורכת אין את האפשרות לעזור 

הם עזרו קצת בנסיעות ובמה שיכלו וב"ה אנחנו כבר 4 מתוך ב"ה..

שלומדים / למדו תואר ראשון 

ולא הרגשנו מסכנים.........

קצת הזדעזעתי מהרעיון. לענ"ד כל עוד הבן בבית, הוא חלק מאיתנו שותף הן בחובות והן בזכויות: עזרה, סידור, שטיפות כלים...כל אחד בתחומו. אבל, לבקש ממנו כסף, נראה לי "סטירת לחי" לכל היחד המשפחתי. וח"ו יצא שכרו בהפסדו, באיבוד הקשר המשפחתי, בעלבונות והתנתקות... ואם נהנים מהזכות שהילדים הבוגרים עדין בבית,ושמחים לגור איתנו  - מרויחים כפל כפלים בהמשך.                                                     נזכרת בהורי ז"ל שכל כך שמחו שהתגוררתי איתם עד חתונתי..... לא היה עולה בדעתם רעיון כזה!  

                                                                                                  אמא לבוגרים/ות.

ומי אתה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.