אם לא ממש צריכים את זה - לא הייתי ממליץ..

אם המצב הכלכלי בעייתי באופן ענייני והם מרוויחים טוב, אז לכאורה מספיק בוגרים כדי להבין הסבר של "השתתפות" שגם היא פחותה בהרבה מדיור עצמאי.

למה לא מבחינה חינוכית?

לדברים חשובים או דברים "חשובים"?

כך לפחות אצלינו מהרגע שאתה מתחיל לעבוד ההוצאות האלו עוברות אליך

בס"ד

למה לא? 

אם מדובר בהורים שבאמת חיים בשפע, ב"ה אז אין צורך מן הסתם,

וכנראה ששאלה כזו גם לא הייתה עולה... 
אך כשכן יש צורך-
קצת עזרה בנשיאה בנטל, ושותפות עם ההורים בעיני היא דבר מאד חיובי.

להורים תתפלאו- זה יכול לעזור!

5000 שח לרווק זה כן ב"ה יפה מאד, ולא יקרה שום נזק אם יעזרו קצת להורים שלהם.
נשאר מספיק לחסוך לדירה משלהם. מכירה משפחות צעירות שזה התקציב שלהן- אז קצת פרופורציות!

(ולא, בלי שום עזרה מההורים)

אני חושבת שזה לא הוגן ולא מתאים אם ההורים "קורעים את עצמם"- בעבודה קשה לפרנס את הבית,
והילדים שחיים בבית ויכולים לעזור לא נותנים כתף.

כמו שברור שבן לא יראה את אבא שלו סוחב קניות ולא יעזור לו,

וכמו שברור שבת לא תראה את אימא שלה מנקה ולא תעזור לה,

צריך להיות גם ברור שיש מה לעזור גם בנטל הכלכלי.

כמובן שצריך לדעת איך ניגשים לזה,  

בעדינות, לא באופן שמשדר לילד שזה כתנאי כל שהוא למקום שלו בבית,
אלא באמת עזרה להורים כמו בכל תחם אחר,

לשאול אולי אם יש אפשרות, להשאיר את זה להחלטתו- לא יודעת. 
הילדים שלי עדיין קטנים.
אך- אני הספקתי להיות רווקה רק עד גיל 19, וגם אז הייתי בת שירות לאומי שחיה בדירת שירות,

ורק חשבתי איך לעזור להורים בלי שהם יעלבו או ירגישו שעוזרים להם.

(קניות לשבת לפני שהם מספיקים, פינוקים לאחים הקטנים וכ')

אח שלי עד החתונה היה עוזר ומשלם חשבונות מידי פעם, (כי ההורים סירבו קבל כסף).

וגם אחותי הרווקה שלא גרה בבית שוקלת לחזור בין השאר כדי שתוכל לעזור להורים.
ולא שהם מאד עניים חלילה, פשוט ניראה לי דבר טבעי ומתבקש.

לא מצליחה למצוא חיסרון בזה... 

הרי צריך לקנות בגדים ולהראות וטוב שהרי אתה בשידוכים

וכסף בשביל פגישות 

לפעמים אתה לא בבית ימים שלמים מהבוקר עד הלילה וצריך לקנות אוכל

ביטוח לאומי שמן הסתם ההורים לא שלמו מגיל 18 , פלאפונים , נסיעות , ביטוח בריאות ..

יכולה לומר על עצמי שכאשר הרווחתי 3000 לא הצלחתי לחסוך אפילו שקל אחד 

ובנוסף עוד רוצים לחסוך לדירה 

וברור שהשאיפה להגדיל הכנסה משני בני הזוג- 5000 מכל צד זה לא הרבה בכלל...

ללחיות על 10,000+ מתבטא בהחלט ברמת חיים

כמובן אם זה כולל צ'ופרים רבים מההורים ומימון רב מההורים ייתכן שלא יהיה הבדל....

שוב כמו שאני לא יודעת כביכול מה רמת החיים שלך[אם כי ניתן להסיק] את לא יודעת מה המודעות שלי, ואני יודעת שיש לי...

כנראה מה שאת מגדירה כסבבה+ הוא ממש לא מה שאני מגדירה כסבבה+....

[מבחינתי לחסוך יפה זה לבודד מינ' 2000, ורצוי יותר, ולזוג מינ' 3000-4000 ש"ח, זאת דג' אחת.... אם גם אצלך אז באמת שאפו].

וכן, רמת חיים קשורה גם ללבזבז בנחת, לפעמים להוציא כ"א ולקנות דברים לכיף... כן, זה מעלה רמת חיים שאין דאגות בזה- אז מבחינתך אולי זה חוסר מודעות..

אא"כ ההורים עוזרים או שומרים על הילדים במקום מעון 

מעון ל 2 ילדים זה לפחות 1600 ש"ח ככה שההוצאות שלכם היו עולות ל 6500 ...

מבחינת מחירים וקבלות ועדיין... זה לא ככה

אפשר בבקשה הבהרה  א  א י ך אתם עושים את זה???

וצודקת.. חוץ מחסכונות- שאר הכסף הולך לי על איפור, קרמים ומלא מכל הסוגים,מילוי בציפורניים כל חודש, מוצרי שיער ובגדים

אבל אני לא קונה את זה בשביל שום שידוך ובשביל שום פגישה- סתם כדי לא להפחיד אנשים ברחוב ביומיום.... נראה לי מינימלי...

מזל שלפחות החלטתי לחסוך סכום יחסית גדול...ככה זה מונע ממני לבזבז הכל

[כן, זה מגיע בקלות לאלפי שקלים, אבל טובת הציבור חשובה במקרה הזה..]

אה, נכון, אצל חרדים לא עושים את זה

רק אמרו שלא בדרך הזו.

כשהורים באים לילד בבקשה שישתתף איתם בשכר תמורת המגורים,

סביר מאד שתתעורר אצלו ההרגשה שבית ההורים הוא כבר לא הבית שלו, כי הוא חי כמו שכירות.

ילד חייב להרגיש שיש לו מקום שהוא הבית שלו, שההורים שלו מקבלים אותו בכל מצב 

ולא רק בסכום כסף מסויים בכל חודש.

זה יכול לערער אצל הילד הרבה דברים וממש לא טוב ונכון לעשות.

ודאי שיש מקום לבקש השתתפות.

הורים יכולים להגיד לילד- המצב לא טוב ולכן דברים מסויימים עוברים למימון שלך- פלאפון, בגדים, לימודים וכו'

ואפילו לשבת עם הילד ולהגיד שהחודש קשה אז אולי הוא יוכל לעזור בבית ולהשתתף בחלק מהקניות או החשבונות

אבל ממש לא בצורה שהציג פותח השרשור!

ואם יש אפשרות להורים והם לא במצב גרוע ממש, מומלץ לאפשר לילדים לחסוך לעתיד (ולכוון אותם לזה),

כי טוב שיהיה להם כסף בצד להוצאות עתידיות- דירה, רכב, הוצאות רפואיות וכו'

לו אני הייתי הורה במצוקה וילדיי בוגרים ומרוויחים יפה ועדיין סמוכים על שולחני,

הייתי מטיל עליהם תשלום הוצאותיהם השוטפות העקיפות, כמו איפור, דלק, דייטים, ביטוח לאומי, לימודים, קופ"ח וכד'

אך בשום פנים ואופן לא גובה מהם תשלום עבור עצם שהייתם בבית (מזון, חשמל, שימוש במחשב)

בהמשך הם יתחתנו ויצפו לחשבון מפורט עבור אירוח אצלכם בשבת?

אתה מתחיל להבין עניין...

ב. אף אחד לא טען שהמציאות המתוארת פשוטה ונעימה

ג. לכן ייעצנו כאן להטיל עליהם הוצאות מוגדרות, ולא לבקש מעין תשלום "שכירות" חודשי

הוצאות המחיה הבסיסית של הבית - לא רואה צורך לבקש השתתפות.

כל שאר ההוצאות - ביגוד, אוכל בחוץ, תקשורת, מותרות (כגון: מחשב אישי, רכב ודלק, איפור) ושאר דברים שמעבר לבסיס- ע''ח משכורת הילד.  אם ההורים נותנים זה כצ'ופר או מתנה. 

הילד צריך לעשות שיקולים של ההוצאות וחסכונות בדיוק כמו ההורים.

וכל זה כמובן תלוי במצב הכלכלי של ההורים.

כן למשל אם לוקח את הרכב אז הדלק על חשבונו, זה לגיטימי,

לגיטימי לא לממן ביגוד, לימודים, פלאפון וכד'.

לבקש השתתפות בהוצאות פותח פתח של מסחרה בקשר בניכם-

אז עכשיו הוא יבקש שכר על זה שפתח סתימה/הכניס כביסה/עשה ספונז'ה.

מה גם שאם רוצים להרחיק לכת זה פותח פתח לדרישה שלו להפוך לדייר מוגן, אם הולכים לשיח של חובות וזכויות בקשר בין הורים לילדים זה יכול להיגמר רע מאד.

דברים שכן הייתי עושה אם הייתי מרגישה שהמצב חנוק והילד מרוויח סבבה אבל חי בפזרנות-

מעבירה לו אחריות כלכלית מלאה על כל ההוצאות שהם באמת שייכות לו- פלאפון, קופת חולים, ביטוחים אחרים אם יש, ביגוד וכו' (מה שעוד לא ברור ש'עליו') ומדברת איתו על ההוצאות שהולכות להיות לו בשנים הקרובות, חתונה, ילדים, דירה וכו' ומעודדת אותו לשים כסף בצד לאירועים האלה כי כידוע המצב בבית לא משהו והתמיכה הכלכלית שלכם תהיה מוגבלת. 

אם קשה לכם לא מבחינה הכלכלית אלא ביחסי בניכם שהותו בבית הייתי מציעה להציף את זה או ישירות מולו או למצוא אדם קרוב אחר שיעודד אותו לשכור דירה, כי לי נשמע מבין השורות בתגובות פה שמה שמפריע לכם זה לא ה250 ש"ח אלא משהו אחר.

נהפוך הוא

אם הייתי קונה משהו לבית

הם היו מתעקשים להחזיר לי את הכסף 

אבל משהו אחד הם ביקשו ממני

תחסוך את הכסף שאתה מרוויח להשך הדרך

ב"ה שמעתי לעצתם

וב"ה הצלחתי לחסוך

סתם כמאמר מוסגר

אין סיבה שרווק/ה עובד לא יצליח לחסוך לפחות 2K (בהנחה שהוא עובד במשכורת מינימום)

אין שום סיבה להוציא יותר מ300 ש"ח

ולממש בזבזנים שבנינו 1000 ש"ח בחודש 

על מה כבר יש להוציא?

כמה בגדים אפשר לקנות?

חולצות לא אמורות לעלות יותר מ40-50 ש"ח לחולצה

כנ"ל מכנסיים/חצאיות לא אמורים לעלות יותר מ80-100 ש"ח

וכמה כאלה צריך בשנה?

נסיעות מקבלים מהעבודה בד"כ יותר ממה שמוצאים (לפחות ממה שאני נתקלתי)

ואוכל/מים/חשמל הוא על חשבון ההורים

אז למה רווק/ה לא מצליחים לחסוך יותר מ2K בחודש?

את זה אני לא מבין!!

(ואם זה רווק/ה שמרוויח מעל 4.3K, אין סיבה שלא יצליח לחסוך לפחות 3K)

אין שום סיבה שילד לא ישתתף בחשבון חשמל או מים
הרי גם הוא צורך אותם
אז להסביר שלהורים קצת קשה לממן את כל החשבונות בעצמם ואם רווק ייעלב אז משהו לא בסדר אצלו 
הרבה פעמים אני קוראת פה או פוגשת בחיים אנשים בוגרים שמשום מה בטוחים שהורים צריכים לתמוך בהם ושוכחים שכיבוד הורים זה לעזור להם
אם להורים חסר 300 שקל כדי לא להיכנס למינוס אז ילד שלהם צריך לתת אותם גם אם הוא התכוון לקנות לעצמו חולצה יוקרתית בכסף הזה

גיל 23 זה גיל שכבר אין בו חינוך... צא/י מהסרט. המקסימום שיצא מבקשה לשכירות לדעתי זה שנאה כלפי ההורים! שאר הוצאות כמו בגדים/ לימודים וכו אפשר כבר לבקש שישלם לעצמו- אם המצב הכלכלי לא מזהיר/ או סתם כדי שיתרגל לפתח עצמאות..

לימודים, פלאפון , נסיעות אנחנו שילמנו 

גם בתור סטודנטים וב"ה חיים

כן להורים ב"ה במשפחה מבורכת אין את האפשרות לעזור 

הם עזרו קצת בנסיעות ובמה שיכלו וב"ה אנחנו כבר 4 מתוך ב"ה..

שלומדים / למדו תואר ראשון 

ולא הרגשנו מסכנים.........

קצת הזדעזעתי מהרעיון. לענ"ד כל עוד הבן בבית, הוא חלק מאיתנו שותף הן בחובות והן בזכויות: עזרה, סידור, שטיפות כלים...כל אחד בתחומו. אבל, לבקש ממנו כסף, נראה לי "סטירת לחי" לכל היחד המשפחתי. וח"ו יצא שכרו בהפסדו, באיבוד הקשר המשפחתי, בעלבונות והתנתקות... ואם נהנים מהזכות שהילדים הבוגרים עדין בבית,ושמחים לגור איתנו  - מרויחים כפל כפלים בהמשך.                                                     נזכרת בהורי ז"ל שכל כך שמחו שהתגוררתי איתם עד חתונתי..... לא היה עולה בדעתם רעיון כזה!  

                                                                                                  אמא לבוגרים/ות.

ומי אתה?

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל