אם לא ממש צריכים את זה - לא הייתי ממליץ..

אם המצב הכלכלי בעייתי באופן ענייני והם מרוויחים טוב, אז לכאורה מספיק בוגרים כדי להבין הסבר של "השתתפות" שגם היא פחותה בהרבה מדיור עצמאי.

למה לא מבחינה חינוכית?

לדברים חשובים או דברים "חשובים"?

כך לפחות אצלינו מהרגע שאתה מתחיל לעבוד ההוצאות האלו עוברות אליך

בס"ד

למה לא? 

אם מדובר בהורים שבאמת חיים בשפע, ב"ה אז אין צורך מן הסתם,

וכנראה ששאלה כזו גם לא הייתה עולה... 
אך כשכן יש צורך-
קצת עזרה בנשיאה בנטל, ושותפות עם ההורים בעיני היא דבר מאד חיובי.

להורים תתפלאו- זה יכול לעזור!

5000 שח לרווק זה כן ב"ה יפה מאד, ולא יקרה שום נזק אם יעזרו קצת להורים שלהם.
נשאר מספיק לחסוך לדירה משלהם. מכירה משפחות צעירות שזה התקציב שלהן- אז קצת פרופורציות!

(ולא, בלי שום עזרה מההורים)

אני חושבת שזה לא הוגן ולא מתאים אם ההורים "קורעים את עצמם"- בעבודה קשה לפרנס את הבית,
והילדים שחיים בבית ויכולים לעזור לא נותנים כתף.

כמו שברור שבן לא יראה את אבא שלו סוחב קניות ולא יעזור לו,

וכמו שברור שבת לא תראה את אימא שלה מנקה ולא תעזור לה,

צריך להיות גם ברור שיש מה לעזור גם בנטל הכלכלי.

כמובן שצריך לדעת איך ניגשים לזה,  

בעדינות, לא באופן שמשדר לילד שזה כתנאי כל שהוא למקום שלו בבית,
אלא באמת עזרה להורים כמו בכל תחם אחר,

לשאול אולי אם יש אפשרות, להשאיר את זה להחלטתו- לא יודעת. 
הילדים שלי עדיין קטנים.
אך- אני הספקתי להיות רווקה רק עד גיל 19, וגם אז הייתי בת שירות לאומי שחיה בדירת שירות,

ורק חשבתי איך לעזור להורים בלי שהם יעלבו או ירגישו שעוזרים להם.

(קניות לשבת לפני שהם מספיקים, פינוקים לאחים הקטנים וכ')

אח שלי עד החתונה היה עוזר ומשלם חשבונות מידי פעם, (כי ההורים סירבו קבל כסף).

וגם אחותי הרווקה שלא גרה בבית שוקלת לחזור בין השאר כדי שתוכל לעזור להורים.
ולא שהם מאד עניים חלילה, פשוט ניראה לי דבר טבעי ומתבקש.

לא מצליחה למצוא חיסרון בזה... 

הרי צריך לקנות בגדים ולהראות וטוב שהרי אתה בשידוכים

וכסף בשביל פגישות 

לפעמים אתה לא בבית ימים שלמים מהבוקר עד הלילה וצריך לקנות אוכל

ביטוח לאומי שמן הסתם ההורים לא שלמו מגיל 18 , פלאפונים , נסיעות , ביטוח בריאות ..

יכולה לומר על עצמי שכאשר הרווחתי 3000 לא הצלחתי לחסוך אפילו שקל אחד 

ובנוסף עוד רוצים לחסוך לדירה 

וברור שהשאיפה להגדיל הכנסה משני בני הזוג- 5000 מכל צד זה לא הרבה בכלל...

ללחיות על 10,000+ מתבטא בהחלט ברמת חיים

כמובן אם זה כולל צ'ופרים רבים מההורים ומימון רב מההורים ייתכן שלא יהיה הבדל....

שוב כמו שאני לא יודעת כביכול מה רמת החיים שלך[אם כי ניתן להסיק] את לא יודעת מה המודעות שלי, ואני יודעת שיש לי...

כנראה מה שאת מגדירה כסבבה+ הוא ממש לא מה שאני מגדירה כסבבה+....

[מבחינתי לחסוך יפה זה לבודד מינ' 2000, ורצוי יותר, ולזוג מינ' 3000-4000 ש"ח, זאת דג' אחת.... אם גם אצלך אז באמת שאפו].

וכן, רמת חיים קשורה גם ללבזבז בנחת, לפעמים להוציא כ"א ולקנות דברים לכיף... כן, זה מעלה רמת חיים שאין דאגות בזה- אז מבחינתך אולי זה חוסר מודעות..

אא"כ ההורים עוזרים או שומרים על הילדים במקום מעון 

מעון ל 2 ילדים זה לפחות 1600 ש"ח ככה שההוצאות שלכם היו עולות ל 6500 ...

מבחינת מחירים וקבלות ועדיין... זה לא ככה

אפשר בבקשה הבהרה  א  א י ך אתם עושים את זה???

וצודקת.. חוץ מחסכונות- שאר הכסף הולך לי על איפור, קרמים ומלא מכל הסוגים,מילוי בציפורניים כל חודש, מוצרי שיער ובגדים

אבל אני לא קונה את זה בשביל שום שידוך ובשביל שום פגישה- סתם כדי לא להפחיד אנשים ברחוב ביומיום.... נראה לי מינימלי...

מזל שלפחות החלטתי לחסוך סכום יחסית גדול...ככה זה מונע ממני לבזבז הכל

[כן, זה מגיע בקלות לאלפי שקלים, אבל טובת הציבור חשובה במקרה הזה..]

אה, נכון, אצל חרדים לא עושים את זה

רק אמרו שלא בדרך הזו.

כשהורים באים לילד בבקשה שישתתף איתם בשכר תמורת המגורים,

סביר מאד שתתעורר אצלו ההרגשה שבית ההורים הוא כבר לא הבית שלו, כי הוא חי כמו שכירות.

ילד חייב להרגיש שיש לו מקום שהוא הבית שלו, שההורים שלו מקבלים אותו בכל מצב 

ולא רק בסכום כסף מסויים בכל חודש.

זה יכול לערער אצל הילד הרבה דברים וממש לא טוב ונכון לעשות.

ודאי שיש מקום לבקש השתתפות.

הורים יכולים להגיד לילד- המצב לא טוב ולכן דברים מסויימים עוברים למימון שלך- פלאפון, בגדים, לימודים וכו'

ואפילו לשבת עם הילד ולהגיד שהחודש קשה אז אולי הוא יוכל לעזור בבית ולהשתתף בחלק מהקניות או החשבונות

אבל ממש לא בצורה שהציג פותח השרשור!

ואם יש אפשרות להורים והם לא במצב גרוע ממש, מומלץ לאפשר לילדים לחסוך לעתיד (ולכוון אותם לזה),

כי טוב שיהיה להם כסף בצד להוצאות עתידיות- דירה, רכב, הוצאות רפואיות וכו'

לו אני הייתי הורה במצוקה וילדיי בוגרים ומרוויחים יפה ועדיין סמוכים על שולחני,

הייתי מטיל עליהם תשלום הוצאותיהם השוטפות העקיפות, כמו איפור, דלק, דייטים, ביטוח לאומי, לימודים, קופ"ח וכד'

אך בשום פנים ואופן לא גובה מהם תשלום עבור עצם שהייתם בבית (מזון, חשמל, שימוש במחשב)

בהמשך הם יתחתנו ויצפו לחשבון מפורט עבור אירוח אצלכם בשבת?

אתה מתחיל להבין עניין...

ב. אף אחד לא טען שהמציאות המתוארת פשוטה ונעימה

ג. לכן ייעצנו כאן להטיל עליהם הוצאות מוגדרות, ולא לבקש מעין תשלום "שכירות" חודשי

הוצאות המחיה הבסיסית של הבית - לא רואה צורך לבקש השתתפות.

כל שאר ההוצאות - ביגוד, אוכל בחוץ, תקשורת, מותרות (כגון: מחשב אישי, רכב ודלק, איפור) ושאר דברים שמעבר לבסיס- ע''ח משכורת הילד.  אם ההורים נותנים זה כצ'ופר או מתנה. 

הילד צריך לעשות שיקולים של ההוצאות וחסכונות בדיוק כמו ההורים.

וכל זה כמובן תלוי במצב הכלכלי של ההורים.

כן למשל אם לוקח את הרכב אז הדלק על חשבונו, זה לגיטימי,

לגיטימי לא לממן ביגוד, לימודים, פלאפון וכד'.

לבקש השתתפות בהוצאות פותח פתח של מסחרה בקשר בניכם-

אז עכשיו הוא יבקש שכר על זה שפתח סתימה/הכניס כביסה/עשה ספונז'ה.

מה גם שאם רוצים להרחיק לכת זה פותח פתח לדרישה שלו להפוך לדייר מוגן, אם הולכים לשיח של חובות וזכויות בקשר בין הורים לילדים זה יכול להיגמר רע מאד.

דברים שכן הייתי עושה אם הייתי מרגישה שהמצב חנוק והילד מרוויח סבבה אבל חי בפזרנות-

מעבירה לו אחריות כלכלית מלאה על כל ההוצאות שהם באמת שייכות לו- פלאפון, קופת חולים, ביטוחים אחרים אם יש, ביגוד וכו' (מה שעוד לא ברור ש'עליו') ומדברת איתו על ההוצאות שהולכות להיות לו בשנים הקרובות, חתונה, ילדים, דירה וכו' ומעודדת אותו לשים כסף בצד לאירועים האלה כי כידוע המצב בבית לא משהו והתמיכה הכלכלית שלכם תהיה מוגבלת. 

אם קשה לכם לא מבחינה הכלכלית אלא ביחסי בניכם שהותו בבית הייתי מציעה להציף את זה או ישירות מולו או למצוא אדם קרוב אחר שיעודד אותו לשכור דירה, כי לי נשמע מבין השורות בתגובות פה שמה שמפריע לכם זה לא ה250 ש"ח אלא משהו אחר.

נהפוך הוא

אם הייתי קונה משהו לבית

הם היו מתעקשים להחזיר לי את הכסף 

אבל משהו אחד הם ביקשו ממני

תחסוך את הכסף שאתה מרוויח להשך הדרך

ב"ה שמעתי לעצתם

וב"ה הצלחתי לחסוך

סתם כמאמר מוסגר

אין סיבה שרווק/ה עובד לא יצליח לחסוך לפחות 2K (בהנחה שהוא עובד במשכורת מינימום)

אין שום סיבה להוציא יותר מ300 ש"ח

ולממש בזבזנים שבנינו 1000 ש"ח בחודש 

על מה כבר יש להוציא?

כמה בגדים אפשר לקנות?

חולצות לא אמורות לעלות יותר מ40-50 ש"ח לחולצה

כנ"ל מכנסיים/חצאיות לא אמורים לעלות יותר מ80-100 ש"ח

וכמה כאלה צריך בשנה?

נסיעות מקבלים מהעבודה בד"כ יותר ממה שמוצאים (לפחות ממה שאני נתקלתי)

ואוכל/מים/חשמל הוא על חשבון ההורים

אז למה רווק/ה לא מצליחים לחסוך יותר מ2K בחודש?

את זה אני לא מבין!!

(ואם זה רווק/ה שמרוויח מעל 4.3K, אין סיבה שלא יצליח לחסוך לפחות 3K)

אין שום סיבה שילד לא ישתתף בחשבון חשמל או מים
הרי גם הוא צורך אותם
אז להסביר שלהורים קצת קשה לממן את כל החשבונות בעצמם ואם רווק ייעלב אז משהו לא בסדר אצלו 
הרבה פעמים אני קוראת פה או פוגשת בחיים אנשים בוגרים שמשום מה בטוחים שהורים צריכים לתמוך בהם ושוכחים שכיבוד הורים זה לעזור להם
אם להורים חסר 300 שקל כדי לא להיכנס למינוס אז ילד שלהם צריך לתת אותם גם אם הוא התכוון לקנות לעצמו חולצה יוקרתית בכסף הזה

גיל 23 זה גיל שכבר אין בו חינוך... צא/י מהסרט. המקסימום שיצא מבקשה לשכירות לדעתי זה שנאה כלפי ההורים! שאר הוצאות כמו בגדים/ לימודים וכו אפשר כבר לבקש שישלם לעצמו- אם המצב הכלכלי לא מזהיר/ או סתם כדי שיתרגל לפתח עצמאות..

לימודים, פלאפון , נסיעות אנחנו שילמנו 

גם בתור סטודנטים וב"ה חיים

כן להורים ב"ה במשפחה מבורכת אין את האפשרות לעזור 

הם עזרו קצת בנסיעות ובמה שיכלו וב"ה אנחנו כבר 4 מתוך ב"ה..

שלומדים / למדו תואר ראשון 

ולא הרגשנו מסכנים.........

קצת הזדעזעתי מהרעיון. לענ"ד כל עוד הבן בבית, הוא חלק מאיתנו שותף הן בחובות והן בזכויות: עזרה, סידור, שטיפות כלים...כל אחד בתחומו. אבל, לבקש ממנו כסף, נראה לי "סטירת לחי" לכל היחד המשפחתי. וח"ו יצא שכרו בהפסדו, באיבוד הקשר המשפחתי, בעלבונות והתנתקות... ואם נהנים מהזכות שהילדים הבוגרים עדין בבית,ושמחים לגור איתנו  - מרויחים כפל כפלים בהמשך.                                                     נזכרת בהורי ז"ל שכל כך שמחו שהתגוררתי איתם עד חתונתי..... לא היה עולה בדעתם רעיון כזה!  

                                                                                                  אמא לבוגרים/ות.

ומי אתה?

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..