בגיל שנתיים אין הרבה חשיבות לכמות החומר הנלמדת.

אבל חשובה החוויה.

ישנן מטפלות שיודעות לחבק ולומר מילה טובה, אבל לא יודעות לעניין את הילדים.

יש לזכור שילד משועמם הוא בדרך כלל מתוסכל.

לכן יש לבדוק במשפחתון לא רק את האהבה והמסירות של המטפלת, אלא גם את מידת ההשקעה שלה ביצירת חוויה ועניין.

אם היא מתחילה בשנתיים היא תסיים את השנה בגיל 3 -

שזה גיל די גדול למשפחתון (לדעתי)

היא עלולה להשתעמם שם

אני מאוד בעד מטפלת חמה ואוהבת, אבל בגיל שנתיים וחצי זה לא תמיד מספיק

אם היא ילדה חברותית שאוהבת אנשים\ילדים - יהיה לה כיף במעון

העיקר לדעתי, יחס חם ונעים, סבלנות, האישיות של מי שמטפלת. כמובן - אמינות.

הילדים מאושרים מזה ברמות שדבר ראשון שלוקחים אותם מהמעון הם מספרים על זה 

רק לאחרונה התחלתי לשמוע מהגדולה שלי (שנה שניה בגן) קצת על פרשת השבוע. ובהחלט לא היה נראה שזה עושה אותה "מאושרת ברמות" (גם לא "מבואסת ברמות"), אלא קצת יותר נלהבת, וזהו.

למשל: ריתמיקה, עבודה עם חומרי יצירה, סיפורים קצרצרים מעולם הילד בליווי בובות כף יד וכד'

לפרשת השבוע עוד יש זמן, אבל קבלת שבת חוויתית - חשובה מאוד בגיל שנתיים!

אם הילד לא מתרגש, מאף פעילות בגן, יש לי סימן שאלה גדול על הגן הזה!

מה שהכי חשוב בגיל הזה זה טובת הילד.

את הלמידה אפשר להשאיר לגיל יותר גדול או לבית.

אני רק מעוניינת לנפץ את המיתוס הזה שמשפחתונים יותר חמים ממעונות. מהניסיון שלי זה היה פשוט לא נכון.

המטפלת במשפחתון היא אחת, אין לה גיבוי והחלפה, אם ילד הוא קצת יותר "נודניק" אין לה שום עזרה והרפיה או הפסקה...

היא נמצאת בבית ומטבע הדברים עושה "עוד כמה דברים" בנוסף על השמירה על הילדים. וכשהם מפריעים לה בסדר היום זה עלול להוציא אותה מדעתה.

שלא לדבר על זה שבשתיים הילדים שלה מצטרפים לחגיגה....

המזון לילדים יורד מהמשכורת האישית שלה - מה שמפתה לקצץ במזון. ויותר קשה למנהלת מעון (בכל זאת יש גננות ומבשלת שתספר.. הורים יכולים להכנס באצע האוכל ולבדוק....)

ואם יש על המשפחתון פיקוח כלשהו (על הפרטיים אין כמובן) - הוא לא מסתובב שם כל הזמן ולא מצליח יותר מדי להפתיע.

זה לא בהכרח דבר שלילי. כלומר, הקב"ה הפקיד בידי מיליארדי אימהות כאלה ילדים, והן מגדלות אותם לתפארה... אם תהיה לי סיבה לחשוש מלהפקיד את ילדי במשפחתון כלשהו, זה לא כי המטפלת חסרת ידע מוסמך. היא אוהבת? קשובה לילדים? שואפת ללמוד ולהשתפר כל הזמן? היא אמא טובה לילדיה? אלו בעיניי השאלות החשובות.

גם העובדה שאישה עוסקת במשימות הבית במקביל לטיפול בילדים (שלה או של אחרות) יכולה להיות חיובית ונפלאה - תלוי איך כמובן. שיתוף במשימות הבית הוא אחד הדברים המעודדים-התפתחות ביותר בעיניי.

בדבר אחד אני מסכימה איתך במאה אחוז: חינוך מתחיל מגיל מאוד צעיר (אולי אפס, אולי לפני). יישר כוחך!

זה לא שאני חושבת שכל המשפחתוניות גרועות.

רק שהמיתוס הזה שמשפחתונים הוא מקום שיש בו יחס חם ואוהב בהכרח - הוא ממש לא נכון.

וצריכים לבדוק כל משפחתון ומשפחתון לגופו - ואני אחרי שבדקתי 3 כאלו (על 2 הגדולים שלי) - יצאתי ב-3 פעמים מאוכזבת יותר מדי. הרבה יותר מדי בגבול שילדים ממש סבלו. (נניח השני שלי היה ועודנו ילד שמסתפק במעט שעות שינה. גם בתור תינוק בן 5 חודשים הוא כמעט לא ישן ביום.. הוא חירפן את המטפלת בכך שלא נוצרה לה אפילו שניה הפסקה ואז אפילו שהיא באמת היתה נהדרת - כבת אנוש היא השתגעה ולקח לי זמן לתפוס את זה )

מה שלא קרה לי מאז במעונות אפילו לא פעם אחת. ואני יותר זמן שולחת למעונות...

בטח יש גם משפחתוניות מדהימות.... רק שכדי למצוא דווקא אותן צריך הרבה סיעתא דשמיא.

בטח יש כאלו שלא מתעסקות גם בבית - אבל אין לך שום פיקוח לדעת מי כן ומי לא...

ולעובדה שמשפחתונית היא בדרך כלל לבד בלי עזרה וגיבוי - אין לאף אחד שום תשובה.

כלומר - היא יכולה להיות מדהימה והכל. אבל רק 2 ילדים חטפו שגעת וצורחים מהבוקר ושלישי הוא ילד שבכלל לא אוהב להרדם. והיא ל-ב-ד.. בלי יכולת לברוח ולהרפות...

בעוד שבמשפחתונים - יש פחות פיקוח אם בכלל מה שאומר שאת סומכת על עצמך בלבד. ויכול להיות שיקח לך גם חצי שנה לקלוט שמשהו לא בסדר.

אז על מעונות יש פיקוח - ויש הרבה עיניים רואות ואי אפשר לעשות בהם רק קקי-פיפי-לישון בלי שההורים ידעו או מפקחת תתערב - אז במשפחתון אפשר חופשי לגמרי לעשות את זה ואף אחד לעולם לא ידע.

ככה שממש אין שום הבטחה שמשהו במשפחתון אמור להיות יותר חם ואוהב כמו שנשמע לנו וכמו שהרבה חושבות...

והסיכון שטעית במשפחתון שבחרת הוא גבוה מהסיכון שטעית במעון שבחרת.

ענין של ניהול סיכונים.

פעם בכמה שעות נכנסים בלי שדופקים על הדלת??

אהה, חיבים לדפוק קודם על הדלת , אין שום סיכוי לתפוס את המטפלת באמצע להכות אלא אם כן שמו מצלמה...

וכמובן, המפקחת מגיעה פעם בחודש במקרה הטוב....

[ואיכשהו מנהלות מעונות מטפלות במהירות בכל תלונה הכי קטנה. בעוד המפקחות של המשפחתוניות מגוננות עליהן ומתווכחות עם האמא , למרות ששורה תחתונה הם יודעות הרבה פחות מה מתרחש  - מניסיון. ובנוסף תלונה למנהלת לא חושפת לגננת מי התלוננה בעוד תלונה למפקחת מכניסה אותך למצב לגמרי לא נעים מול המטפלת מה שישפיע בהכרח על היחס לילד - אפילו בתת מודע]

מקרים של מטפלות מתעללות עולים לכותרות השכם והערב - מקרה כזה במעונות הוא נדיר יותר.

בנוסף לכך - בגלל הפיקוח הצמוד במעונות והצוות הנוסף שמסתובב תדיר - המהירות שבה יתפסו את זה תהיה מהירה. לא צריך קודם לחשוד ואז לשתול מצלמות (ואם מדובר בבית של המשפחתונית איך תשתלי מצלמות?!?)

בל מקום יכול להיות הכל - השאלה מה השכיחות וההסתברות ואיפה זה יתגלה יותר מהר.

ובנושא זה המעונות לוקחים בענק.

ענין של ניהול סיכונים - כמו שציינתי למעלה.

יכולה להיות במעון או במשפחתון..

נטיית לבי היא משפחתון, באמת בגלל היחס האישי, אבל הכל יכול להיות.. יכולה להיות מטפלת לא משהו במשפחתון.. 

קיצר כל מקרה לגופו.. תעשי בדיקה מעמיקה על המטפלת!! 

והנטיה האישית שלי היא למעון בגלל שהפיקוח הרבה הרבה יותר חזק שם 

זו גם הנטיה האישית שלי.

גם במעונות היחס הוא בהחלט עדיין חם ואישי.

לפחות מספיק בשביל שהפיקוח הצמוד על הגננות יצדיק את זה.

בהחלט נתתם לי נקודות נוספות למחשבה. מקווה בע"ה לבחור נכון

תודה!

אני אישית נמצאת בבית עם הילדים, אבל הרגשתי שהבן שלי בגיל שנתיים חייב הרבה גירויים וחברה שאני לא יכולה לספק לו (ב"ה שובב).

במקרה כזה לי היה ברור שהוא צריך דווקא מעון. (כמובן עם מטפלות טובות ורגישות)

ילד יותר רגיש ושפחות צריך חברה אולי הייתי מעדיפה משפחתון. (או להשאיר בבית)

לדעתי עד גיל שנתיים וחצי שלוש הם עדיין תינוקות.

הם לא יודעים לדבר ולספר את החוויות שלהם, את לא יודעת אם טוב להם במסגרת או לא, מה היחס שהם מקבלים.

אני שמה אותם עד גיל שנתיים וחצי במשפחתון שאני סומכת על המטפלת בעיניים עצומות.

עם כל הכבוד לתכנים שבמעון, בגיל הזה הילד צריך יחס אישי.

זה תלוי במטפלת

ההבדל הוא בפיקוח לטובת מעון, במס' הילדים שנמצאים באותה כיתה-נראה לי לטובת משפחתון

ובצורת המבנה ביתי/מוסדי- לטובת משפחתון

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם