ממליצה לאנונימית שרשמה שתהיה לבד בלידה לקרוא....בטוחה שתקבלי כוחות מזה.
רקע: הריון תאומות- זהות שבא אחרי שהלידה הקודמת היתה קיסרית עקב מצג עכוז והלידה הראשונה הסתיימה בקרעים דרגה 3.
ברגע שגילינו שזה הריון תאומים ממש חששנו מאופי הלידה. כמובן שלא רצינו עוד לידה קיסרית וכל ההריון זה היה הדבר שדיברנו וחשבנו עליו...מה יהיה?! איך יסתיים ההריון?!
אז ביום רביעי לפני כשבועיים הגענו לבית החולים לפגישה עם הרופא שלי ועם מנהל חדר לידה על מנת לקבוע את אופי הלידה. בדקנו את המצג (קיוותי ממש ששתיהן יהיו מצג ראש כי כך היה באולטרסאונד האחרון) והתברר שהמובילה במצג ראש והשניה במצג עכוז.
מה ששינה את כל התוכניות שלנו, ישבנו עם הרופאים (שהיו ממש נחמדים ומבינים, וממש רצו בטובתנו) והוחלט שעקב ההיסטוריה של הלידות שלי הם לא רוצים לקחת סיכון ושח"ו אני אפגע וקבענו תור לניתוח לט"ו בשבט.
בדרך הביתה נסינו לברר האם בבית חולים אחר, שדוגל בלידה טבעית, יתנו לי את האפשרות לטבעי. התברר שבתכל'ס אי אפשר לדעת, הכל יכול להיות.
השלמנו עם המצב, כמו בלידה הקודמת, וידענו שאם זה מה שה' רוצה אז כנראה זה מה שהכי טוב לנו ובעז"ה יהיה בסדר.
יום למחרת- יום חמישי- יום שגרתי בעבודה, מתחילים לחצים בבטן התחתונה, כואבים יותר ממה שהיה עד כה, זה כבר לא רק התקשויות, אבל לא ידעתי אם זה צירים. לא זכרתי איך מרגישים צירים כי בלידה הקודמת לא הגעתי למצב של לידה פעילה והלידה הראשונה היתה מזמן.
סחבתי את היום בעבודה עד 1 בצהריים, ואז החלטתי להשאיר עבודת כיתה לתלמידות וללכת הביתה לנוח.
מגיעה הביתה, מתחילים לתזמן צירים, כל 5 דקות. מתקשרת לחברה שהיא מילדת וידעה מכל הסיפור ומתייעצים האם להתעכב בבית או ללכת כבר לבי"ח. היא אומרת שנלך, למקרה שיהיה ניתוח שלא נגיע בלחץ.
נכנסת למקלחת קצרה, לוקחים את הדברים וב-2 יוצאים לכיוון הבית חולים. תוך כדי נסיעה כמובן שהצירים ממשיכים, חונים בכניסה לבית חולים ועד לחדר לידה מספיקה לעצור 3 פעמים בגלל הצירים שמתחילים להתחזק.
מגיעים לקבלה, מכניסים אותי והרופאה רוצה לחבר אותי למוניטור. ואז היא רואה שאני כאובה, היא שואלת אותי אם כואב לי ואני אומרת לה שאני מרגישה צורך ללחוץ.
מיד מכניסים אותי לחדר עם אולטרסאונד לבדוק מצג ופתיחה. (ידעו שם שמדובר בהריון תאומים...) בודקים מצג- לא השתנה מיום לפני כן- ראש ועכוז, בודקים פתיחה- פתיחה מלאה. מהר קוראים לרופאים מחברים לעירוי וכל מה שצריך... מגיע המנהל חדר לידה שפגש אותנו יום לפני כן ואיתו עוד רופא בכיר, עולים מיד לחדר ניתוח ובדרך מסבירים להם שאנחנו עדיין מעוניינם בטבעי, הרופא השני אומר שבעז"ה זה יהיה אפשרי. מגיעים לחדר ניתוח, משאירים את בעלי בבחוץ, ואני נכנסת לבד, אומרת להם שאני רוצה שהוא יהיה לידי והם מסבירים לי שאי אפשר. מכינים את הכל במהירות, הרופא בא ואומר לי שבעלי בחוץ אומר שאנחנו רוצים טבעי ושואל אותי מה אני מחליטה, עדיין אפשר ניתוח למרות שאני בפתיחה מלאה. אני אומרת לו שאני רוצה טבעי, ובחסדי ה' הרופאים הולכים עם הבחירה שלנו.
הבת הראשונה יוצאת כמו בכל לידה, כמה לחיצות והיא בחוץ. את השניה הרופא המעולה (!!!!!!) מיילד עכוז. פשוט ניסים. בהפרש של 4 דק' אחת מהשניה ובסה"כ שעה ורבע אחרי שהגענו לבית החולים הכל מאחורינו.
כל מי שהיה בחדר באותם רגעים חווה לידה מדהימה. אחת המילדות אמרה לי "וואו זיכית אותי בלידה שלא ראיתי כמוה".
אחרי כמה ימים פגשנו את הרופא שיילד את העכוז והוא אמר לנו שהיתה לנו השגחה, אם היינו מגיעים בזמן אחר אף אחד לא היה עושה זה ולוקח סיכון.
ב"ה הקב"ה שמע לתפילתינו ונתן לנו לידה כמו שמעולם לא תיארנו.
"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
בשמחות אצל כולם ובידיים מלאות!!
