מליפיורי, אלף פרחים.
זאת השיטה בה אני מפסלת מיניאטורות, בפימו בעיקר.
עשיתי לחם בשיטת המליפיורי.
זה יצא מדהים וחסר היגיון.
לחם ינשוף.
עיניים גדולות בירוק אדום, אף פיצי.
זה הזוי. לחם ינשוף.
ועוגת פיניאטה
אבל אותה עדיין צריך לסיים,
עם הכדורים הפיצים למעלה והסוכריות מסביב.
ועכשיו אני מרוצה. מאד
ואם היית באה לפה היית מקבלת את אחת הפיצות הטעימות בעולם.
ולחם ינשוף יכול להכנס לאוסף הינשופים בחדר שלי?
וקיבלתי שוקו בקש מוזר במקום.
זה הזוי כמה שאת נחמדה גם כשאין לך כח לאנשים.
בכל אופן, המחקרים שלך מעניינים אותי
מקווה שהספקת בסוף.
גם כשאין לי כח.
וברגע שירדתי הגיע האוטובוס. הגעתי לפני הזמן והיה כיף.
ומבטיחה שאחרי יום שלישי אני אהיה יותר אנושית לסביבה.
והמחקרים שלי עוד לא מאומתים, ועוד לא מחקרים בכלל, הכל תיאוריה ובלהבלהבלה.
וזה *לא* מעניין.
אני יכולה להביא לך מחקרים אחרים שהם באמת מענינים.
(ולא נסענו בסוף לאיקאה)
כך שהגעתי לקיצו של היום.
והמחקרים שלך כן מעניינים וכן ולא בלהבלהבלה
וזה לא פיר שיהיו דברים שאת יודעת ואני לא
חוסר צדק משווע.
קחי אותי גם ללימודים שלך.
(ואני הלכתי לקניות. קניתי חמש פיג'מות, נעליים, חצאית, חולצות, ועוד כלמיני)
שטותואני צכה אותו. יש לי אוסף ינשופים בחדר.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
