ושאף אחד פה לא התאבד!! זה עושה למי שהכיר אותך כל כך רעע!! אני אישית מכירה מקרוב.. 5 בני דודים שלי התאבדו אחד אחרי השני! זה עצווב ואותי זה די שבר... זה הורס משפחות שלמוווות! זה עושה מוות לאלה שסביבךך! זה רק מראה כמה אתה לא מרוצה מעצמך! אם אתה לא מרוצה אל תפרסם את זה כל כךךך!! בבקשה אל תחשבו רק על עצמכםם!! תחשבו על אלה שהיו מוכנים לעשות ה-כ-ל בשביל לחיותת! אני יודעת שאפחד כאן לא רוצה להתאבד (מקווה מאוווד) אבל הכנסת אותי לזה......... אם לא תקחו את החיים בקלות, הם יקחו אותך בקלות! 

להתאבד זה לברוח ולברוח זה לא פתרווווןן! 

תהנו בחיים,מושלמים שליי,, הם לא חוזרייםם!

אומרים שאפחד לא מושלם אבל כווולם מושלמים עם משו קטנצ'יקקקק!! אל תשימו על המשפט הזההה!! זה כזה לא נכוווןן! כולם מושלמים ומי שהמציא את המשפט הזה הוא עם החסרון הכי גדול ושישתווק! אני בלחחחחחחחחץץץ.. חחח

חמישה בני דודים??

אני הייתי כבר מת. את מצליחה להתמודד עם זה?

ולדאגה שלך, אני בטוח שמיצ'ל לא דיבר ברצינות ורק רצתה להראות שאין אופציה חוץ מלהילחם...

שנתיים ופשוט לא היה לו קשר עם המשפחה שלנוו.. (אפילו עם ההוריםם..) ועוד אחד לפני שנולדתי.. אני הרוסה מזהה!! סבא וסבתא שלי פשוט לא יודעיםן מה לעשות עם עצמם! כל נכד הם עשו לא הרצאה שלמה למה החיים שלו טובים והוא צריך להיות שמח בהם.. אחד ממש זלזל ו2 אחים שלו כבר התאבדו ואמא שלו עוד רגע נכנסת לבית משוגעים.. שיהיו בראים האנשים האלהה... שאפחד לא יחשוב ולא יצטרך לדעת! זה לא רק מוות לעצמך, זה אפילו יותר מכאיב לאחרים! 

מחכים שיגמר.. לדבר עם ה' ממש עוזר בקטעים האלה.. וגם סתם אמונה או חברה טובה

ונוצרת תחושה כאילו הכוח הולך ואוזל מנסיון לנסיון, וכבר קשה ונמאס ואי אפשר יותר לסחוב אולי, ואולי אפילו מרגישים שזה לא מגיע לנו, ושאולי אנחנו ראויים אפילו לקצת יותר רחמי שמיים ולא לעוד ועוד נסיונות..

ומיצ'ל אפילו כתבה שאפשרות אחת היא להתרסק או להתאבד כשנסיון כזה פוקד אותנו, ולמרות שהיא חזרה לתקן ואמרה שמבחינתה ברור שזו לא אופציה, הרי ברור לנו שיש אנשים שנסיונות כאלה אכן הכריעו אותם, עד כדי כך שהם בחרו באופציה הזו.

ולפעמים אולי, מה שהכי טוב, זה פשוט למצוא מישהו שאפשר לדבר איתו על הקשיים. מישהו שרק יקשיב, ולא ישפוט. מישהו שרק יהיה שם ויתן אוזן קשבת. לפעמים גם בדברים הפעוטים האלה יש איזו נחמה.

ורציתי להציע לך, עטרת33, או לחברותייך וחברייך כאן, שאם לפעמים קשה, או מרגישים שמגיעים לאיזה מבוי סתום, או שסתם צריך מישהו לדבר איתו, אולי מישהו שלא מכיר אותך טוב כל כך, או בכלל, ובאמת נמצא שם רק כדי להקשיב, אז עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) יכולה להיות ה"אוזן" הזו.

בעמותה שלנו פועלים מתנדבים בצ'טים אנונימיים כל ערב בין תשע לחצות. הם שם כדי להקשיב. כדי שיהיה מישהו לדבר איתו ולפרוק איתו את הקשיים והנסיונות. ואת מוזמנת להגיע.

שלך,

מתנדבת סה"ר

לקח לי 30 שנה להבין  שניסונות זה לא משהו שבא להפריע בחיים אלא זה בעצמו החיים

ניסיון- אפשרות לצמיחה רוחנית נפשית וכו'

אחרי התקופה הראשונית והקשה של ניסיון צריך לנסות להבין מה הניסיון הזה אמור להצמיח אצלי 

למשל אם יש לי בעיות קשות עם הבוס שממרר לי את החיים

זה יכול להיות בשבילי הזדמנות להתחזק בלשון הרע למרות שבא לי ללכלכך עליו 

זה גם הזדמנות ללמוד איך להתמודד עם אנשים קשים (אפשר ע"י יעוץ מקצועי)

ותמיד תמיד זו הזדמנות לזכור שהכול מלמעלה בדיוק רב ובלי טעויות

אם מישהו מרגיש שדברים גדולים עליו והוא לא יודע איך לצאת מזה

תמיד אפשר להתיעץ עם גורם מקצועי, עם רב או מישהו מבחוץ 

ואני לא מתכוונת בקטע של להתאבד. ממש לא. זה לא להתייאש- זה למצות את כל האפשרויות כשאחרת מהן היא התאבדות.

הכוונה בלהיתייאש לחלוטין זה אומר ככה:

בד"כ לבנ"א יש תמונה איך החיים שלו צריכים להראות, ולפי זה הוא מנהל את חייו, תקוותיו ושאיפותיו. זה מקובל ונורמאלי- טבעי לחלוטין. השאלה מגיעה כאשר אין תאום בין הציפיות/החלומות/התקוות לבין המציאות. כשהחיים מתחילים לחרוק קצת (או הרבה) וקשה להתמודד על המציאות החדשה שנוצרה- כי לא היה לזה ציפייה וממילא לא היה לזה הכנה מוקדמת.
כאן מגיע האדם לצומת קצת לא נחמדה, במקרה הטוב הוא מתחיל להתפלל לה' שיהיה לו טוב, ושחייו יתנהלו כפי שהוא תכנן וכו'. אך הוא עדין משלב השתדלות מעשית. ומקווה שההשתדלות שלו תניב פירות. במקרה הפחות טוב- הוא מתחיל להתמרד...

לאחר מיכן, אם הצרות עדין לא עוברות והמצב רק מחמיר, האדם מגיע לשלב בו הוא או רק סומך על הקב"ה, כין הוא מבין שאין עוד מלבדו- ואין משהו אחר שיכול להוציא אותו מהפלונטר חוץ ממנו יתברך. וזה שלב מדהים- שלב של אמונה חזקה ואיתנה.

זה נראה השלב האחרון, לאחר אמונה חזקה הכל ישתנה, יהיה יותר טוב. או כמו שאומרים: הוא חייב להנצל/להבריא וכו'! חייב! הרי אני כ"כ מאמינה, באמת מאמינה שהוא יבריא! אז הוא לא ימות...

אבל יש מצבים בהם המציאות לא משתנה, הקשיים רק מחריפים, למרות שנשענים רק 'עליו'. 

אז מגיע השלב האחרון- 

שלב באמונה האבסולוטית. שלב בו האדם כיביכול מתייאש לחלוטין מהחיים ה'טובים', מהמציאות הטובה, מהאפשרות שאי פעם יהיה לו טוב וכו'. בשלב הזה מגיעים לייאוש מוחלט, כבר אין כוח לבקש בקשות, אין כוח להתחנן (ללכת לכותל/קברי צדיקים/סגולות/צדקות וכו'), רוצים פשוט להמשיך הלאה בחיים. לא מקווים לעתיד טוב יותר, פשוט מקווים לעתיד.
וזה השלב הכי מדהים- בו מגיעים לאמונה אבסולוטית ותמימה ש'הוא' מנהל את העולם.
ומה שהוא עושה זה הכי טוב בשבילי- בשלב הזה לא מבקשים שהמצב הקשה יחלוף- כי רואים את המצב כחלק מהמציאות שלא תשתנה, הדבר היחיד שמבקשים במצב הזה: "עמו אנוכי בצרה"- מבקשים שה' יעמוד איתו בכל הניסיונות וייתן כוחות ועוצמות בכדי להתמודד (נכון) עם הבעיות והקשיים.

כשאין כוח להתמודד, לחיות, ולשאוף קדימה לחיים יותר טובים- פשוט מבקשים מה' לעשות את מה שטוב לנו- בצורה הטובה ביותר. ושייתן את הכוחות להתמודד עם הכל.

קיצר- אני יודעת, קצת ארוך, אבל אם קראת אני מקווה שהצלחת להפיק מזה משהו-

ושיהיה לך המון הצלחה וס"ד!!!

עטרת אני לא ממש מכירה אותך ואני לא יודעת מה עובר עלייך...

אבל אני ממש מציעה לך ללכת לאיזה חברה טובה שאת סומכת עליה או למישהו שקרוב אלייך (אמא, סבתא או אפילו איזה בדודה שדי קרובה אליך) ולפרוק פשוט לפרוק הכל, כי מנסיון זה עוזר ואת יוצאת עם כוחות מחודשים!!!!

הצלוחה...

אוףף אני ממש מיואשת שאין לי כח....

לי כשהייתי תינוקת (מסכן.. איבד רגל..) כתבתי שנים לחברות שלי שאין לי כוח לקלום, הברזתי יום מהליומודים כדי להיות עם עצמי.. זה היה למזלי שבוע של טיול שנתי שלי.. בנגב זה הוציא ותי מזה.. תנסי ללכת לדברים שאת אוהבת ולהיות עם אנשים שאת אוהבת.. לומר כל מה שאת מרגישה בלי לעצור ת'צמך יותר מידיי!!

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!