ומנהג חסידות זה פשוט שזה  לא חובה

מנהג חסידות זה הידור מעבר להלכה

שחומרה זה משהו יותר שכלי ומשהו שאני מחייב את עצמי, ויותר בקטע של גדר,

ומידת חסידות זה מתוך הבנה ורצון לטוב ביותר מעצמי ולא דווקא מתוך מחויבות לעצמי לחברה או להלכה 

לא שהוא מקורב לחסידות.

אלא שהוא מעוניין לעבוד את ה' ולהשקיע בזה, ללמוד תורה, להתפלל וכל זה כמו שצריך וכמה שיותר טוב וכו' וכו'.

ולכן הוא מקבל על עצמו כל מיני דברים, ועושה כל מיני דברים, שלמרות שהם לא חובה על כל אדם, הוא מעוניין לעשות אותם כחלק מעבודת ד' שלו.

אין הכוונה לחסידות גור או כל חסידות אחרת, וגם לא למושג הכללי "תנועת החסידות", אלא לבן אדם שמעוניין להתקרב לד' כמה שיותר ובאופן טוב ולדבוק בו וכו'.

הביטוי "חסיד" מוזכר כמה פעמים במשנה (למשל "לא עם הארץ חסיד"), וברור שאין הכוונה לחסידות גור או ברסלב, שלא היתה קיימת בזמן זה...

בגמרא גם מוזכר הביטוי, כגון "מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות" [תרגום: מי שרוצה להיות חסיד, יקיים הדברים (שנאמרו במסכת) אבות]. משמע שהדברים שנאמרו במסכת אבות, הם הם מנהג חסידות.

כל תנועת החסידות, וכל חסידות בפני עצמה, שואפות לכל זה - לדבקות בה', לעבודת ה', לתפילה ולימוד ותיקון המידות טוב ומשובח. זוהי המטרה. אבל אם בן אדם יאמר "אני חסיד [של חסידות מסוימת]", זה לא אומר שהוא באמת מגיע לשאיפות. אלא, שהוא שייך לחסידות. ייתכן לצערנו שהבן אדם הזה אפילו לא מספיק מנסה להגיע לשאיפות. אבל הוא שייך לחסידות, הוא שייך אליה ממשפחתו. אבל זה לא אומר שהוא באמת מספיק מנסה. (ולמותר לציין שהמצטרפים לחסידות מסוימת בוודאי עושים זאת מתוך רצונות ושאיפות עילאיים להתקרב לה' ולעבוד אותו יותר טוב).

לחסידויות המוכרות היום.

אבל מידת חסידות שייכת גם במקרים בהם אין צד חובה מעיקר הדין כלל, אבל  להחמיר יכול להיות רק ממידת חסידות.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....