בס"ד

אם אני רוצה להיות צדיק, ואני רק עובר על כל עברה שאני יכול, מה זה מועיל, סתם מנסים אותי??

וגם אם כן, מה זה עוזר? איך אני אמור להרגיש, אם אחרי שאני מנסה לחזור בתשובה, פונה אל הקב"ה ואומר לו "אין אני שב עוד לזה החטא לעולם" ואז שב אליו מיד בהזדמנות הבאה שיש לי??

חוץ מזה שהתחושה הזאת רק מחריפה, אנשים לא מחפשים חבר שיעודד אותם, הם מחפשים אדמו"ר, הם מחפשים מישהו שנמצא גבוה מעליהם, שהם יוכלו לראות בו מודל, שחחתן להם כיוון, לא מישהו שנמצא באותן התמודדויות כמוהם. וכשאנשים רואים בך אדם כזה, זה גורם לכזו תחושת צביעות נוראית, שזה לא משנה כמה זה חשוב ועוזר ומעודד אנשים. זה כואב כל-כך..

גמאני ככה. שואלים אותי כל שמיני שאלות הלכתיות וכאלה וזה ממש מעצבן.

לא שאלות ששואלים רבנים אבל כם שואלות לפעמים.

וכשאני עושה איזה עבירה זה בוער ומציק ממש!

כנראה שכן,מנסים אותך. אני לא יודעת לפעמים מה אני אמורה לעשות עם זה. צריך להתפלל על זה, שלא נכשל.ולא נכלם.לעולם ועד.

ולהתאמף הכי הכי לא לשוב על החטא הזה.

לקחת את זה לכיוונים טובים.

נראלי.

בהצלחה.סליחה אם זה מבולגן מידי ולא ברור. אני לא באמת יודעת מה להגיד

בס"ד

אף אחד לא חוטא תמיד, אף אחד לא נכשל תמיד, ובטח שאם בעיני אנשים יש לך דימוי של צדיק, כנראה שיש איזושהי סיבה לזה.

בכל אופן, הכאב הזה הוא דבר חשוב כי הוא המפתח לתיקון, אם הוא נעלם אתה בבעיה.

מה שנשאר לאדם לעשות הוא, להתאמץ, כמו שאמרה פצל"שית- להתפלל, ואולי לבקש מאנשים אחרים להתפלל עליך, אבל הכי חשוב- לזכור שאין פתרונות קסם והאדם "מושם באמת בתוך המלחמה החזקה ... עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו" (מסילת ישרים פרק א)

יש תפקיד עצום וגדול להיות "הדוס"\"הדוסית" של חברה כולשהי..

זה פשוט קשה!

אבל לומדים לחיות עם זה שזה לטובה וזה ניסיון של הקב"ה מיוחד כזה..

אפשר לעשות דרכו הרבה מאוד ולהשפיע..

אני באישי בכולפן.

בס"ד

אבל היצר לא מתנהג כמו בנאדם, הוא לא פועל רק בגזרות מסויימות, אלא בכל מקום שהוא יכול. הוא רואה שאתה חלש בנקודה מסויימת- תוקף. רואה שאתה חלש בנקודה אחרת- תוקף. גם בדברים שהיית בטוח שבהם אתה בסדר, פתאום אתה מתחיל לזייף, בדיוק מהסיבה הזו- שאננות.

אתה מעלה כאן נושא מאוד לא פשוט.

מצד אחד תחושת הצביעות הגדולה. זו תחושה נוראית, באמת.

מאוד לא פשוט לחיות בהרגשה שכולם מעריצים אותך, כשבפועל אתה מרגיש זוועה עם עצמך.

אבל שים לב, שעם כל זה,

עצם תחושת הצביעות היא דבר חיובי! העובדה שזה מפריע לך וטורד את מנוחתך.

כידוע, ההכרה בבעייה היא כבר חצי פתרון. ההכרה בחטא הוא כבר חלק מאוד נכבד בתשובה. (הרב קוק מדבר על זה לא מעט, וכן גדולי עולם נוספים)

ייסורי התשובה הם בעצמם מטהרים ומזככים.

הסיטואציה הזו לא זרה לי, ואני משערת שזה פוגש כמעט כל אדם בשלב כזה או אחר בחייו.

אבל אף אחד לא מושלם. תמיד מתקדמים ותמיד יש לאן לשאוף. שהתחושה הזו לא תוריד אותך. קח אותה למקום של התקדמות ולא למקום של הרס עצמי ורגשות אשם. יש בך המון טוב, בטוח! וההוכחה היא הכאב הזה.

תתעודד! אתה ברגעים אלו ממש בתהליך של תשובה. זהו כבר אור עצום בדרך לתיקון.

ושתדע, שההודעה הזו ריגשה ושימחה אותי באופן אישי. זה מעיד על רמת בגרות ומוסריות גבוהה. על מודעות עצמית וכנות.

ש-ה' יצליח דרכך!

בס"ד

הרי זה לא שאני סתם מתלונן ולא עושה עם זה שום דבר, זו בדיוק הבעיה.

הבעיה היא שאני מכיר את החטא שלי, מנסה לחזור בתשובה, וזה לא עוזר, כל פעם אחרי שאני חוזר בתשובה "לפי הספר" עם כל השלבים המפורטים בהלכות תשובה, אני נופל שוב. וזה מה שגורם לי לאט לאט לאבד את האמון בעצמי.

אבל אולי אני צריך להפסיק לדחות כל תשובה שכותבים לי, כדי שלא יחשבו שאני סתם כתבתי ולא מנסה לקבל תשובה.

שים לב שכעת העלית נקודה שניה שלא קשורה על פניה לראשונה
בתחילה דיברת על תחושת צביעות
על זה כבר כתבו כאן דברים יפים.

כעת, עולה תחושת היאוש שלך מעצמך
אתה מנסה להצליח ולא מצליח
זה כבר משהו מהותי בכל עבודת הבורא
תפקידך לא להצליח
תפקידך להתמודד
הנפילות הן חלק מתהליך הבנייה, לא פנצ'ר.
כל קימה שאחרי נפילה בונה רובד נוסף בבנין הסופי.

הקירבת אלוקים איננה דוקא בשעה שהכל הולך
לפעמים אז בעצם ישינים
הקירבה היא ההשתוקקות
המחשבה עליו
אי הויתור התמידי
העבודה התמידית

סיפור חסידי מספר
מעשה בחסיד קוצק שעקב מלחמה נתקע ברומניה ושהה אצל הרבי מרוז'ין
כשנפתחו הגבולות חזר לרבו
שאלה בפיו
רבי הקדוש, מדוע כאן תמיד תובעים
וממילא תמיד התחושה היא שאני לא בסדר.
חשבתי שכך זה וזהו
הייתי כמה שנים ברוז'ין
שם יש טפיחות על השכם
זה לחבירו וזה לעצמו
מרגישים טוב!
למה כאן זה שונה?

הפטיר השרף מקוצק;
ומי אמר לך מה רוצה הקב"ה ממך?

ודי לחכימיא ברמיזא

סיפור נוסף
בחור צעיר מחסידי גור נאלץ לנסוע לשוייץ לטיפול רפואי
בא להיפרד מרבו, רבי ישראל מגור.
הראה לו הרבי שעון יד ישן
אמר לו זה התקלקל ואני רוצה שעון כזה בדיוק
קח את זה איתך ותשיג לי כזה בדיוק
הבחור הגיע לשוייץ ובכל מקום ניסה להשיג כזה שעון
זה כבר לא היה בייצור
ניסה בחנויות ישנות
מה לא עשה?
בכל מקום שהגיע, רוב זמנו הלך על חיפוש השעון הנכסף לרבו הנערץ
לא השיג בשום אופן
כששב נכנס לרבי בבושת פנים
לא הצלחתי...
הרבי מחייך, הצלחת מאד!
שוטה שכמותך, בשעון חשקה נפשי?
רצוני היה שבהיותך בארץ זרה רחוק מקדושת הארץ
בטומאת ארץ העמים
תעמוד דמות דיוקנו של רבך למול עיניך ללא היסח הדעת....
הצלחת מאד יקירי.

בס"ד

אני עדיין לא מרגיש שקיבלתי תשובה לשאלה הראשונה שלי, ובכל אופן אין לי שום כוונה להתייאש, כנראה שפשוט לא ניסחתי את עצמי מספיק טוב. עדיין מה שמפריע לי הוא עניין חוסר האמון העצמי והתסכול מכך שאני לא עומד בדרישות שלי (ושל הבורא) מעצמי

אולי לא לתת שיחות מוסר.

או לומר שאתה אומר את זה גם לעצמך.

אולי הבעיה היא בתוכך

שאתה מחזיק את עצמך כצדיק

מהדי מילים של אחרים.

כתבת שתצליח לעמוד בניסיון אם יש על ידך מישהו.

הבעיה היא לא שכולם חושבים עליך כעל כזה

אלא שאתה גם נדבקת קצת

תסיר את המסיכה, תעמוד מול עצמך

תשאל את עצמך מי אתה באמת.

ואנשים יחשבו מה שהם רוצים לחשוב

בין אם תצעק חטאתי בקולי קולות

ובין אם תסתיר את החטאים והניסיונות שלך.

תחשוב מה באמת חשוב לך.

ומה יקרה אם..

חשוב לך מה חושבים עליך?

האם אתה חלש בלהיות אתה עם עצמך?

למה אתה מצליח לעמוד בנסיון רק אם יש מישהו לידך?

בחזקת ה'צדיקים'.

לא צריך לפרסם סתם ואין בזה צביעות.

בעמוד האחרון-חייל בודד במערכה על הנפש..

אולי זה אפילו אתה בעצמך

http://aminutbsd.com/bsd1/?page_id=374

תראה אתזה בעמוד האחרון. זה הזכיר לי..

בס"ד

כתיבה מרשימה ביותר, לי אין סיכוי לכתוב ככה.

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL