בס"ד
"ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: 'מכסה פשעיו לא יצליח'
במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' " (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה)
אבל איך אפשר? מישהו יודע כמה שזה קשה, להיות ה'צדיק' של הכיתה, של השכבה, שכולם מסכלים עליך ככה, ואתה יודע בפנים מי אתה באמת, ומה אתה עושה ועשית ומה אתה לא עשית, ומה יכולת לעשות ומי יכולת להיות אם באמת היית מי שחושבים שאתה?? יש למישהו מושג איזו תחושת צביעות זו???
וזה לא שאתה לא רוצה ולא מנסה להיות צדיק, הרי יש סיבה למה שחושבים עליך, באמת חשוב לך התורה, ובאמת אתה רוצה להיות רב כשתהיה גדול, ובאמת אתה מרגיש שאין שום דבר חשוב חוץ מעבודת ה' ואתה מנסה לפעול על פי העקרונות האלו, אבל כל פעם שאתה עומד בפני נסיון- 
. ואתה מצליח לעמוד בנסיונות רק כשיש מישהו לידך, וגם אז כבר לא תמיד.
ויש אנשים שצריכים את העידוד שלך, את המוסר שלך, ואיך אתה יכול לעשות למישהו שמו"ס כשאתה בעצמך ככה??
??מה אפשר לעשות
