שאורה נלחם קלושות בשחור הדיו;
ותישאני רוחי בקול איום, נורא
ואשא עטי ואכתוב השרפים והחיות.
האותיות שבגווילים נזעקות מתוך האש
הזרה לי, כי רחקתי ממנו יום והוא יומיים
עזבני. וכתבתי מילים זרות לזר לוחש
שהפילני, מכרני ועקבני זה פעמיים.
וגווילים נשרפים בי, ואותיות בי פורחות
ואין חבר בתוך הספר שיענה שאלותיי.
ריקנותי המשגשגת, אמיתותי והלוחות
המושלכים כי חטאתי - כי שכחתי דברותיי.
אטחן בי כל ניצוץ זהוב של בערה פנימית,
ארים חושכי ואשרבט אותו על דף גמרא;
ואצפה לחיל, לכח, לברק ממית
ואז, עירום בשקט יבוא הקול מן הסערה - -




