אני מודע לכך שאין פתרונות קסם וממליץ לך לקחת את דברי בעירבון מוגבל. לכתחילה איני חושב שזה רעיון טוב שאני אייעץ בנושא זה, הייעוץ צריך להיעשות ע"י בעל מקצוע, פנים אל פנים איתכן. בכל זאת מכיון שהעלית פה את שאלתך ואולי אינך רוצה לפנות לבעל מקצוע משום שפה יותר נעים לדון בנושא באנונימיות, אומר כמה דברים. אוסיף כי איני מתכוון לפגוע במילותי אך מכיוון שמשתמע גם ביקורת עצמית מדברייך, שזהו דבר טוב כל עוד הוא ללא הגזמה, אכוון למה שהסקתי.

1. לתת לה יותר חופש בבית. כלומר, לא יד חופשית בהכל אבל בהדרגה לא להתערב יותר מידי בהחלטותיה. זו הדוגמא האישית שאת יכולה לתת לה.

2. לדבר איתה על סדרי עדיפיות. לא במפגיע, אלא בזמן שהיא והבית רגוע, כלומר לא מתוך לחץ שצריך לפתור את הבעיה כמה שיותר מהר, אלא ביישוב ראש ובשעת כושר. שיחה שתתחיל פחות או יותר כך:

את: מה את מעדיפה לארוחת צהריים?

היא: (מחליטה)

את (לאחר האוכל, או תוך כדי הבישול): למה העדפת את האוכל הזה על פני דבר אחר?

היא: (מאיזו סיבה שתהיה)

את: ככה זה בחיים. בכל דבר אנו מעדיפים משהו על פני דבר אחר. (הפסקה קלה) איך היה בביה"ס? מה עשית עם החברות?

היא: (תספר, תני לה את הזמן. אם היא לא תספר או שהשאלה תעציב אותה אז המצב לא טוב, בלי להילחץ).

את: (אם היא מספרת על חוסר שביעות רצון מהיום) תשתתפי, אל תייעצי על המקום, תני לה לשפוך. לאחר מכן דברי איתה על איך אנשים רוצים שיתנהגו אליהם, בדיוק כמו שהיא רוצה שיתנהגו אליה. וכמו שסדרי העדיפות שלנו באוכל, כך סדרי העדיפות שלנו עם החברה. לפעמים אנו רוצים להשתלט על המשחק (כלשונך), אך אם אנו מעדיפים שיהיו לנו חברים/חברות, לפעמים כדאי לוותר לאחר, כי אם תעדיפי להיות נרגנת ולקבל עכשיו מה שלדעתך מגיע לך, אז אולי תחשבי שקיבלת לרגע מה שרצית, אבל החברות פירשו אותך שאת רעה אליהם ומחר לא ירצו להתקרב אלייך.

כמובן יש להתאים את השיחה לגיל, אבל גיל קטן הוא לא תירוץ לא לנסות להעביר לה משהו מכל זה. היא גם לא חייבת לקבל כל מילה מיד. זה כל העניין בחינוך, אנחנו ננסה שוב ושוב בלי להתייאש.

ואולי זה לא דבר רע שביתך עומדת על שלה ולא מוותרת. אל תשפטי אותה על כך שהיא לא מתנהגת יפה לבנות גילה. אומנם התנהגות קוצנית מרחיקה בני אדם אך גם מונעת אותם מלפגוע בנו, אולי היא מפחדת להיפגע ממשהו. תני לה את הזמן להיפתח כלפי אנשים ולפתח ביטחון עצמי. ואומר שוב, כל השיחה הזו היא רק אם אנו מעדיפים שיהיו לנו חברים/חברות אם היא מעדיפה להיות לבד, זכותה! היא לא חייבת להיות בחברה וגם אם כן, הכניסה לחברה לא מתרחשת בבת אחת. צריך אינטרס משותף כדי לפתח חברות.

נראה לי שהדבר הכי גדול שאני יכול לתת (יותר מייעוץ) הוא את ברכתי,

בברכת שתזכי לגדלה לחופה לתורה 'ולמעשים טובים'

בהצלחה

כתבת שאם היא לא תספר אז המצב לא טוב. אני לא מסכימה. לא מכירה את בתה של האנונימית ולא יודעת אם היא מהמשתפות או לא, אבל אני יודעת שהרבה מאוד ילדים לא יודעים מה לענות כששואלים אותם איך היה היום בבית ספר ובמה הם שיחקו בהפסקות. המיומנות לתרגם מציאות לסיפור נרכשת עם השנים, מי יותר ומי פחות. כתבת 'בלי להילחץ', וזה נכון זה אכן לא מלחיץ.

אגב, גם בנושא הזה דוגמה אישית היא עיקר החינוך. כשאמא מספרת לילדים שלה בפרוטרוט איך עבר עליה היום, היא מלמדת אותם איך עושים זאת, וזה באמת כלי נהדר לחיים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

להבין, כדי לענות לך, למה את מתכוונת "מיומנויות חברתיות בסיסיות", אני מאמינה שאם תגדירי לעצמך מה הן, תוכלי גם לדעת איך לחנך לכך את בתך, מה הציפיות שלך מעצמך וממנה, מהי המציאות הרצויה בעיניך לך ולבתך, ברגע שתדעי לדייק- תוכלי ,לחשוב איך לחנך לכך, הן בהסברים לבתך- "לא נעים לחברות שאת לוקחת הכל לעצמך", והן מבחינה מעשית- להזמין חברות הביתה, לעשות איתן כיף...

יש בתי ספר שיש בהם קבוצות חברתיות. גם אם לא, המחנכת יכולה לתת את הדעת על כך בתיכנון של שיעורי חברה.

כמו שכתבו פה, הכתובת הראשונה היא צותת ביה"ס.

אם המצב לא משתפר או לחילופין הקושי נראה לך משמעותי ועמוק יותר מ'סתם' קושי חברתי, היחידה להתפתחות הילד בקופת החולים שלך היא היא המקום לפנות אליו. הם יספקו טיפול או יפנו אותך לאן שצריך. 

הרבה הצלחה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...