ולמה את חושבת שזו התמוטטות עצבים, ולא "פשוט" דיכאון?

ועוד שאלה - עד בטווח של שנה אחרי לידה?

וחוץ מזה, קבלי חיבוק (וירטואלי) והרבה כוחות!

ממש הגיוני שזה 'דיכאון אחרי לידה'. אני עכשיו אחרי שנה פלוס קלטתי שזה לא הגיוני איך שאני מתפקדת ופניתי לטיפול.

זה דבר כ"כ נפוץ (לצערינו..אך לא מדובר).

אין לך מה לדאוג בכלל. יותר גרוע להישאר במצב זה שרק מחריף. הדיכאון לא יעבור מעצמו..

גם לי היה מאד קשה "להודות" בזה, אך מה לעשות וזה רצון ה'. ואני כבר לא מוכנה לסבול.

מציעה לך לפנות לייעוץ מקצועי, יש את ארגון "ניצה" שיכולים לעזור בזה, ולפעמים צריך גם טיפול תרופתי (פסיכיאטר מאבחן).

וזהו, אח"כ תחזרי למצבך הרגיל..

אין דבר טוב מזה.

ממני, שרק עכשיו מתחילה טיפול ומצטערת שלא קלטתי את זה קודם לכן..

חיבוק

זה באמת נשמע כך.

אין מה לפחד מ"הדבקת תווית"! 

עדיפה ה"תווית" הזו על פני סבל ממושך, ועל פני תווית של אמא שלא מסוגלת לטפל בילדיה.

וחוץ מזה, דיכאון אחרי לידה הוא "באשמת" ההורמונים בגוף. זה קצת מקל על ההרגשה הלא נעימה.

(וגם אם לא חווית דיכאון אחרי הלידות הקודמות, זה לא אומר שזה לא יכול לקרות בלידה הזאת).

אז את יכולה לפנות לטיפול דרך קופת החולים, וגם דרך ארגון ניצ"ה - ששם הן מאוד נעימות ומכילות.

מניסיון, אם לא מטפלים בזה זה רק מחמיר, ובע"ה - אפשר לצאת מזה.

בהצלחה!

יש כמה חוסרים אופייניים לנשים לפני\אחרי לידה שעלולים לגרום לסימפטומים של דיכאון

כולל חוסר תפקוד, חוסר שמחת חיים, מתח ועצבנות, ועוד

הנפוצים (מה שאני מכירה בכל אופן):

B12

ברזל ומאגרי ברזל (פריטין)

ויטמין D (בפרט בחורף שאין כ"כ שמש, שאז יכולה להיות החמרה)

אצלי חוסר ב-B12 גרם ממש לחוסר תפקוד, ולקיחתו החזירה אותי לחיים.

את לא צריכה לספר לאף אחד על תוצאות האבחון!

רק את והרופא יודעים!

כל חייכם המשותפים הוא נהג לומר את זה? או שרק בתקופה האחרונה?

אם זה רק בתקופה האחרונה - אז הוא אכן צדק. באמת את זקוקה לטיפול כעת.

וגם להיות אחת כזאת שתמיד הייתה זקוקה לטיפול - זה לא בושה. בימינו אנשים הולכים לטיפול על כל דבר קטן. וכן, יכול להיות שיש נטייה בסיסית בנפש לעצבות ודיכאון (יכולה לומר לך את זה על עצמי), זה עדיין לא הופך אותך לפחות טובה. העיקר לטפל בזה, ולצאת מזה, ורק לגדול מזה.

אז את ממש לא צריכה להתייחס לזה בצורה כזו!

את לא "כזו", את פשוט עכשיו בתקופה קשה, ואת צריכה לטפל, וכל הכבוד לבעלך שמעודד אותך לזה!

את יודעת כמה אני מודה לבעלי שהתקשר בעצמו כדי לקבוע לי פגישה אצל הפסיכולוגית? לבד לא הייתי מגיעה לזה. נס שהיה לי בעל תומך, שלקח את העניינים לידיים, והיה שותף לי בתהליכים הראשונים של הטיפול.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות