ב"ה
כל הגודל הזה, שדופק כך בראש
מחפש איך להיות נוכח
לפעמים מצמצם, מקטין, ממית
את חיי הפשוטים הוא לקח
הופך בינוני לרקוב, לא מוכן לדרכים
לפרטים שיש לכל חי
סורג סיסמאות, אידאליסט הוא מרגיש
גם מרחיק אותי מאחיי
מנפנף בדגל, שמוצמד לידי
עומד על אי ולבד
מרוב נפנופים, לא השארתי קהל
כי רק עם קהל זה לבד
מתחיל להתאמן בתפיסת סולמות
מחפש דומה לזכרונותיי
ואז הם עוברים, עדשות משפשף, צועק,
בשל אני לספינת הטבע החי!
(מה זה בשל, על גבול הרקוב,
אולי את הראוי אכבד,
ארפה, אתאפק, אחייך, אשחק
אולי על הסיפון אתמסד.)




