לא זוכר איפה

ועידן נראליי מרגישה את זה שמת לעדה.. לא היא.. (ח"ו)

בס"ד

תחשבי שנשמות יורדות לכאן מלמעלה, הן כבר היו במצב כלשהו שאנחנו אולי נקרא לו מוות..

ולכן מה שדי"מ אמר זה נכון.

השאלה הנכונה יותר היא: למה ה' המציא את החיים אם גם ככה בסוף כולנו נמות?

מה תכלית החיים?

אני חושבת שכשהשאלות האלה ייענו לך אז יהיה לך יותר קל עם להמשיך הלאה אחרי מוות של אדם מוכר..

אני גם חושבת שלשאול "למה" זה מיותר, הרי לא תקבלי תשובה אמיתית, אף אחד לא יודע למה, אבל אם נשאל "בשביל מה?" זה יועיל לנו יותר.

אז אם מדברים על מוות באופן כללי אז התשובה אני מניחה ברורה-

סיימנו את התפקיד שלנו ואין עניין לחיות בעולם ללא תכלית.

אם מדברים על אדם ספציפי אז תחשבי אולי איך את יכולה לגדול מהמוות שלו?

מה את יכולה לקחת ממה שהוא היה?

איך את יכולה להמשיך את החיים שלו דרך החיים שלך?

אני חושבת שזה יהיה יותר מועיל ואפקטיבי ויגרום לך הרגשה יותר טובה...

בנוסף אני חייבת להגיד שכולנו עצובים וכואבים על לכתם של אנשים מאיתנו אבל אנחנו שוכחים שלנו זה כואב, להם טוב שם למעלה.

זה עולם טוב, זה העולם הכי טוב..

אז אנחנו בוכים ועצובים כי לנו כואב, אבל אל לנו לשכוח שקודם כל להם טוב למעלה, ודבר שני שכנראה היו לקב"ה סיבות מאוד טובות לקחת מאיתנו את האנשים האלה.

[אני אומרת את זה פה כי אני מניחה שזה לא מישהו במשפחה המצומצמת שלך.. אם זה כן היה לא הייתי אומרת כי הכאב היה מתגבר על ההיגיון ודבריי לא היו מנחמים כל כך.. עכשיו אני מניחה שאת עוד מסוגלת לחשוב בהיגיון ולכן אני כותבת ומקווה שהפנמת הדברים תעזור גם להרגשה שלך].

ב"הצלחה רבה במציאת התשובות!

ואני פה אם את צריכה תמיד בשמחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....