תלוי איזה חרדי הוא. יש למשל את החרד"ל שהם די פתוחים וכו'. אבל כדאי שתבדקי את זה עד הסוף- כי דת"ל וחרדי זה שני עולמות שונים.

בהכל: בחינוך, במשפחה, בהשקפה וכו'.

השאלה היא אם הבחור גם קיבל הצעה שלך, ז"א- הוא קיבל הצעה על דת"ל. ואם הוא לא פסל עד עכשיו אז כדאי לך לבדוק איזה חרדי הוא וכו'.

 אבל ממש לא הייתי קופצת לזה. וק"ו שלא במהירות.

זה כל כך לא מקובל אצלם 

שחשוב שתבדקי מה הקטע.

אולי הוא לא מהחברה שחושבים מה מקובל ומה לא...

אולי הוא עייף מהחיים בבועה החרדית, בה הכל אסור ורוצה לצאת ממנה, כי כשרוצים לברוח מהחפירה בחיים הפרטיים בעולם החרדי, אין דרך אחרת אלא לברוח.

אני חרדי שהתחתן עם דתיה לאומית ואנחנו מסתדרים מצויייין!

נכון, אני לא יודע הרבה על קהילת הדתי לאומי.. אך זה לא מה שמפריע לאישתי. ואני לומד לאט לאט.

יש לי סיפור שקרה אתמול שיכול להדגים למה בחור חרדי ירצה לצאת מהעולם שהוא גדל בו גם אם הוא אוהב אותו. אחותי צריכה מחשב כדי להקליד עבודת גמר לתואר בחינוך מיוחד, היא ביקשה ממני. הגעתי אליה למקום עבודתה (היא עובדת כמזכירה בסמינר חרדי), והיא פחדה שהמנהלת של הסמינר תראה אותה עם המחשב. 

אני לא רוצה חיים כאלה! לא בשבילי ולא בשביל ילדיי. לחיות בפחד שמא אי מי יפרש מעשה שלי כרע, וימדר אותי כמי שמשפיע רע על סביבתי.

אז כן, אפשר לפרש את סיפורי האישי ולומר אם אתה רוצה לברוח אל תעשה את זה איתי, אני רוצה בחור נורמלי, ממשפחה נורמלית, שאני יכולה להתחבר עם משפחתו והם לא ידירו אותי. אני אוסיף ואומר, שאני מסתדר מצוין עם משפחת אישתי. והיא עם משפחתי. 

וזו נקודה למחשבה. אם הוא הוצע לך בשידוך סימן שהוריו מאשרים את רצונו, אם נגיד היית מתחילה איתו ברחוב ומגלה שהוא חרדי, אז כן הייתי חושש שהוריו לא מאשרים את נישואיכם. וגם אמא ל 5 צודקת, אם הציעו לך אותו בשידוך יכול להיות שהוריו אמרו שהם לא יצליחו להשיא אותו לאשה טובה מבית חרדי, ובעיני חרדים מסוימים הדתי לאומי נחותים, ולכן סיכמו שיצטרכו להתפשר.

בברכת זיווג הגון, ובהצלחה.

מהיכרות עם שני העולמות - את תשתגעי, ההורים שלך ייגנבו והאחים שלך גם.

ונכון מה שאמרו שלא סתם הציעו לך, חרדי גם מבוגר לא יתחתן עם דתיה, אפילו אם היא מלאך ומדקדקת בקלה כבחמורה.

תפתחי עיתונים חרדים ותביני  את גודל הפער.

חבל עלייך שתרגישי סוג ב' לתמיד ללא הצדקה. יש בחורים מעולים תורניים שכדאי ומהנה לבנות איתם בית יהודי בקדושה.

בהצלחה!

מה שכתבו קודם על הפער הגדול בין חרדים לדתיים לאומיים זה נכון לגבי רוב החרדים - אבל לא כולם.

יש הרבה שמגדירים עצמם חרדים אבל הם הרבה יותר קרובים ברוחם לדתיים לאומיים. בעיקרי ממגזרי ש"ס, חב"ד ועוד.

לכן רק המילה "חרדי" לא בהכרח צריכה להביא לשלילה. השאלה מי ומה.

וכל זה מגזרית,

ועדיין באופן פרטני יכולים להיות אפילו הבדלים גדולים עוד יותר. יש אנשים שנמצאים רגל פה רגל שם או אפילו רגל ושלושת רבעי פה, אבל עדיין לא מעיזים לשנות את הכיפה או את התשובה לשאלת ההגדרה העצמית, אבל באמת בליבם השתנו לגמרי.

ואלה יכול מאוד להיות שמתאימים לך.

ובמיוחד כפי שציינו שעצם זה שהוא מעוניין לצאת עם דתית לאומית זה מראה משהו (ולאו בדווקא באופן שלילי כפי שציינו קודמיי, כאילו הוא איזה נפל, אלא שאולי הוא מרגיש שזה הדבר הנכון בשבילו)

הבא שיסכים צריך לכתוב +3

גם אם תצאי עם דת"ל תהיו שונים, אם לא בהשקפה אז סתם מעצם היותכם מינים שונים, אופי שונה וכו', אז למה להוסיף על כך את הצד ההשקפתי? לדעתי זה מועד לכשלון.

אחד כזה... (חוצניק)

ללללממממההה????....

למה למען ה' הטוב יש שנאה???

כן, יש. אני לא אכחיש. זה חי קיים ונושם (ואם זה לא היה בשירשור הזה כ"כ הרבה אז כדאי להציץ לשירשורים הקודמים- כי זה ממש בולט...)

אבל תגידו לי---

ל מ ה ? ? ?

למה יש שנאה?- זה מה שהקב"ה רוצה? זה מה שהוא מצפה מבניו? זה???

הרי מה זה כל החילוקי דעות והשקפות?- זה הכל כדי להגיע לאמת בעבודת ה'. אז במקום לכבד כל אחד ולהבין שדרכו שונה- אנחנו ש ו נ א י ם אחד את השני?- זה נשמע הגיוני???- לי זה לא.

זה לא נשמע לי הגיוני ומניח את הדעת שבני העם הנבחר עוסק בשטויות, ב'מריבות' ילדותיות של ילדים קטנים, רבים מי נכון יותר, מי הצודק, מי ה'גדול' כשיש צרות הרבה יותר גדולות. כשאנחנו מוקפים אוייבים, מבפנים ומבחוץ. זה כמו חבורת ילדים שרבים ביניהם ולא שמים לב שהם מוקפים בזאבים רעבים מכל הצדדים.

אני לא מבינה איך אפשר לשבת כ"כ בנוח ופשוט להגיד "יש הבדלים, יש שנאה" , "שנאה הדדית" , "פחות רמה, יותר רמה"...

והיושב בשמיים- מה הוא חושב?

בניו רבים, מתקוטטים, 'קורעים' אחד את השני...

זה כואב

זה מכאיב

וזה זועק לשינויי...

אמרו לי פעם שלא אנסה לשנות את העולם, כי אני לא אצליח- אבל אני מאמינה שדווקא אנחנו, ורק אנחנו יכולות לשנות את העתיד- כי אנחנו ה-עתיד. אנחנו הדור הבא, והדור שאחרינו- אנחנו אלו שנחנך אותו.

אז במקום להתדיין ולומר "יש שנאה" במקום שאמור לעזור בבניית העתיד, במקום להשלים עם המצב- נוכל לשנות אותו.

במקום שיהיה כתוב " יאאלה- עזבי, אל תכניסי את הראש שלך לסבך הזה" או "זה מועד לכישלון" למה שלא נוכל להגיד "אם תבואו אחד לקראת השני תוכלו לבנות את הבית הכי מקסים עם שתי ההשקפות".

(כמובן שיש פעמים שא"א, שזה לא המקום המתאים ויש לזה תנאים. אבל בגדול ניתן לחיות עם פערים ולגשר ביניהם ע"י התחשבות ומידות טובות)

קיצר--

שיהיה לכולם/ן בהצלחה והמון ס"ד !!

(נ.ב. מתנצלת מראש אם היה קצת קיצוני)

בציבור החרדי יש מגוון די גדול

יש משפחות של בעלי תשובה שיותר פתוחים, או שההורים בעלי תשובה

יש משפחות שיותר בכיוון חרד"ל עם כיפה שחורה

יש כאלה שעושים צבא.

יש בחורים שהדרך של ההורים לא מתאימה להם והם מחפשים משהו קצת שונה

ובמקרה כזה יכול להיות שההורים לגמרי תומכים כי מבינים שהבחור שלהם מצא דרך משלו

לפני שבודקים חבל (מאוד!) לומר שזה בחור עם בעיה.

לא אמרתי ש-כ-ו-ל-ם שונאים, אלא שזה בכללי. יש שנאה. ואם חושבים שלא- אז בבקשה "לא לטמון את הראש בחול"- זה עובדה, עובדה עצובה. אבל היא קיימת.

שנית- לא  אמרתי לטמון את הראש בחול, אבל היו פה כמה תגובות שצרמו לי. זה היה נשמע שיש שנאה...

חוץ מזה- זה שהבחור הוא חוזר בתשובה/בן למשפחה גרושה/חרד"ל/בצבא- זה לא אומר שהוא 'פחות', או שיש 'פגם'.

זה אומר שהוא שונה. זה שבעיני שדכנים רבים הוא נקרא כזה אם הוא לא 100% בחברה החרדית- זה לא אומר שהוא לא זהב טהור.

זה מצער שבציבור החרדי הרבה פעמים אחד מהמקרים הנ"ל נקרא "בעיה שלא מספרים עליה".

אם השאלה היא בנושא זוגיות - חסרים הרבה פרטים, אישיים וטכניים. איזה סוג של בני אדם אתם? עד כמה אתם פתוחים? מהם ההשקפות שלכם ואילו עקרונות בנפשכם? לכן, זו לא שאלה שאפשר לדון בה בפורום כזה. כדאי להתייעץ עם איש חינוך שמכיר אתכם ושאתם סומכים עליו.

לגבי עצם זה שמציעים לו דתיה לאומית, שזה נראה חשוד, כדאי לבדוק אבל לא בהכרח. "פגם" בציבור החרדי יכול להיות גם דברים של מה-בכך, כמו שירות צבאי, לימודים אקדמיים, אח עם לקות שכלית, השתייכות "לעדה הלא נכונה", וכו'.

לגבי עצם החשש מהבדלי השקפה - על זה אני רוצה לדבר.

למעשה, הן בציבור החרדי והן בציבור הדתי-לאומי יש מגוון גדול של השקפות, כך שלומר "מישהו חרדי" או "מישהי דתיה-לאומית" לא אומר הרבה. למעשה, ההגדרות הללו שימושיות אולי רק לצורך סקרים וסטטיסטיקות. לא חסרים אברכים דתיים לאומיים שתורתם אומנותם, וגם לא חסרים חרדים שעובדים, לומדים באקדמיה ואפילו הולכים לצבא.

 מי שיתעמק, יגלה שההבדלים העקרוניים בהשקפות בין רוב הדתיים לאומיים לרוב החרדים הם:

א. האם להתייחס בחיוב לתנועה הציונית החילונית.

ב. האם יש ערך עצמי גם לעיסוק בנושאי חול, לצד לימוד התורה, או שרק התורה היא הערך העליון היחיד?

נושא א' הוא מחלוקת היסטורית, שלדעתי לא צריכה להטריד אותנו בבנית מערכת זוגית. הביטויים העיקריים של המחלוקת הזו הם: הזדהות עם המדינה ומוסדותיה, ובפרט חגיגת יום העצמאות, היחס לאנשי רוח ציונים-חילונים, והחינוך להיבדלות מציבור החילוני, בין השאר בלבוש, בשפה, במגורים וכולי.

לגבי נושא ב', הפועל היוצא הוא האם עדיף שיהיו כמה שיותר אברכי כולל, או שרק עילויים יקדישו את כל זמנם לתורה, ויש לעסוק בחול רק במינימום הדרוש לצרכי פרנסה. כאן יש מחלוקת גם בין המכונים "דתים-לאומים": אנשי גישת הרב סולובייצ'יק (כמו יוצאי ישיבת הר עציון ואלו המכונים "אורתודוקסי מודרני") שמאמינים שיש ערך עצמי לעיסוק במקצועות החול והאקדמיה, ואנשי גישת הראי"ה קוק, יוצאי מרכז הרב למיניהם, המאמינים שרק בארץ ישראל יש ערך לעיסוק בנושאי החול באשר הם, כחלק מבניין הארץ.

אם ננסה לראות מהי תכל'ס המשמעות של כל זה, נגלה כי המשמעות העיקרית היא לאיזה מוסד לימודים לשלוח את הילדים. אם בזה מגיעים להסכמה, אני לא צופה בעיות בזוגיות שנובעות מההשתייכות המגזרים.

עד כאן עסקנו בהבדלים. ומה לגבי המשותף? כולנו מאמינים בתורה, כולנו מאמינים בערך לימוד התורה, כולנו מקיימים מצוות ושואפים להקפיד על קלה כבחמורה. כולנו יהודים ולכולנו אותם ערכים בסיסיים שהיהדות מושתת עליהם. אז למה להיות מפולגים? האם זה מה שה' רוצה מאיתנו? חז"ל מספרים לנו שבית הלל ובית שמאי, על אף המחלוקות המהותיות שלהם (שהיו גדולות ועקרוניות פי כמה מהמחלוקות שלנו), לא נמנעו מלהתחתן זה בזה. כלומר, למרות שהם נחלקו בנושאים מאוד חשובים, ובהם גם בגיטין, הם לא חששו שהצד השני יסטה ממה שהוכרע להלכה. אז אם הם הצליחו להסתדר, מה נאמר אנחנו? האם יש לנו תירוץ להישאר מפולגים?

נכון שיש הבדלי תרבות, כתוצאה מהתרבות שהתפתחה סביב הבדלי ההשקפה שציינתי (כמו ש"שירוש16" כתבה). נכון שהבדלי התרבות הללו עלולים להקשות בבניית קשר זוגי. בדיוק לזה התכוונתי כשכתבתי שצריכים בשביל זה פתיחות.

כאשר בני אדם באים מתוך פתיחות, אפשר לא רק להכיל את ההבדלים הללו, אלא אפילו להנות מהם. יש המכנים אופורטוניזם ושאיפה לבינוניות רוחנית ועמארצות כ"פתיחות". כמובן שלא לפתיחות כזו התכוונתי. הפתיחות עליה אני מדבר היא היכולת להקשיב לדעה אחרת, לגלות אמפתיה כלפי מי שמאמין בה ואפילו ללמוד ממנה. כדי להגיע לפתיחות כזו וגם להשאר ערכי, חובה קודם כל להבין מה באמת העיקר ומה הטפל. כשיודעים מה באמת חשוב, יש מקום להכיל הרבה יותר.

ואם לא יצאתם, אפילו אחרי כל התגובות פה של כן ולא... נראה לי שעדיף לך לבדוק בעצמך... פגישה אחת לא סיפור..

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך