תלוי איזה חרדי הוא. יש למשל את החרד"ל שהם די פתוחים וכו'. אבל כדאי שתבדקי את זה עד הסוף- כי דת"ל וחרדי זה שני עולמות שונים.

בהכל: בחינוך, במשפחה, בהשקפה וכו'.

השאלה היא אם הבחור גם קיבל הצעה שלך, ז"א- הוא קיבל הצעה על דת"ל. ואם הוא לא פסל עד עכשיו אז כדאי לך לבדוק איזה חרדי הוא וכו'.

 אבל ממש לא הייתי קופצת לזה. וק"ו שלא במהירות.

זה כל כך לא מקובל אצלם 

שחשוב שתבדקי מה הקטע.

אולי הוא לא מהחברה שחושבים מה מקובל ומה לא...

אולי הוא עייף מהחיים בבועה החרדית, בה הכל אסור ורוצה לצאת ממנה, כי כשרוצים לברוח מהחפירה בחיים הפרטיים בעולם החרדי, אין דרך אחרת אלא לברוח.

אני חרדי שהתחתן עם דתיה לאומית ואנחנו מסתדרים מצויייין!

נכון, אני לא יודע הרבה על קהילת הדתי לאומי.. אך זה לא מה שמפריע לאישתי. ואני לומד לאט לאט.

יש לי סיפור שקרה אתמול שיכול להדגים למה בחור חרדי ירצה לצאת מהעולם שהוא גדל בו גם אם הוא אוהב אותו. אחותי צריכה מחשב כדי להקליד עבודת גמר לתואר בחינוך מיוחד, היא ביקשה ממני. הגעתי אליה למקום עבודתה (היא עובדת כמזכירה בסמינר חרדי), והיא פחדה שהמנהלת של הסמינר תראה אותה עם המחשב. 

אני לא רוצה חיים כאלה! לא בשבילי ולא בשביל ילדיי. לחיות בפחד שמא אי מי יפרש מעשה שלי כרע, וימדר אותי כמי שמשפיע רע על סביבתי.

אז כן, אפשר לפרש את סיפורי האישי ולומר אם אתה רוצה לברוח אל תעשה את זה איתי, אני רוצה בחור נורמלי, ממשפחה נורמלית, שאני יכולה להתחבר עם משפחתו והם לא ידירו אותי. אני אוסיף ואומר, שאני מסתדר מצוין עם משפחת אישתי. והיא עם משפחתי. 

וזו נקודה למחשבה. אם הוא הוצע לך בשידוך סימן שהוריו מאשרים את רצונו, אם נגיד היית מתחילה איתו ברחוב ומגלה שהוא חרדי, אז כן הייתי חושש שהוריו לא מאשרים את נישואיכם. וגם אמא ל 5 צודקת, אם הציעו לך אותו בשידוך יכול להיות שהוריו אמרו שהם לא יצליחו להשיא אותו לאשה טובה מבית חרדי, ובעיני חרדים מסוימים הדתי לאומי נחותים, ולכן סיכמו שיצטרכו להתפשר.

בברכת זיווג הגון, ובהצלחה.

מהיכרות עם שני העולמות - את תשתגעי, ההורים שלך ייגנבו והאחים שלך גם.

ונכון מה שאמרו שלא סתם הציעו לך, חרדי גם מבוגר לא יתחתן עם דתיה, אפילו אם היא מלאך ומדקדקת בקלה כבחמורה.

תפתחי עיתונים חרדים ותביני  את גודל הפער.

חבל עלייך שתרגישי סוג ב' לתמיד ללא הצדקה. יש בחורים מעולים תורניים שכדאי ומהנה לבנות איתם בית יהודי בקדושה.

בהצלחה!

מה שכתבו קודם על הפער הגדול בין חרדים לדתיים לאומיים זה נכון לגבי רוב החרדים - אבל לא כולם.

יש הרבה שמגדירים עצמם חרדים אבל הם הרבה יותר קרובים ברוחם לדתיים לאומיים. בעיקרי ממגזרי ש"ס, חב"ד ועוד.

לכן רק המילה "חרדי" לא בהכרח צריכה להביא לשלילה. השאלה מי ומה.

וכל זה מגזרית,

ועדיין באופן פרטני יכולים להיות אפילו הבדלים גדולים עוד יותר. יש אנשים שנמצאים רגל פה רגל שם או אפילו רגל ושלושת רבעי פה, אבל עדיין לא מעיזים לשנות את הכיפה או את התשובה לשאלת ההגדרה העצמית, אבל באמת בליבם השתנו לגמרי.

ואלה יכול מאוד להיות שמתאימים לך.

ובמיוחד כפי שציינו שעצם זה שהוא מעוניין לצאת עם דתית לאומית זה מראה משהו (ולאו בדווקא באופן שלילי כפי שציינו קודמיי, כאילו הוא איזה נפל, אלא שאולי הוא מרגיש שזה הדבר הנכון בשבילו)

הבא שיסכים צריך לכתוב +3

גם אם תצאי עם דת"ל תהיו שונים, אם לא בהשקפה אז סתם מעצם היותכם מינים שונים, אופי שונה וכו', אז למה להוסיף על כך את הצד ההשקפתי? לדעתי זה מועד לכשלון.

אחד כזה... (חוצניק)

ללללממממההה????....

למה למען ה' הטוב יש שנאה???

כן, יש. אני לא אכחיש. זה חי קיים ונושם (ואם זה לא היה בשירשור הזה כ"כ הרבה אז כדאי להציץ לשירשורים הקודמים- כי זה ממש בולט...)

אבל תגידו לי---

ל מ ה ? ? ?

למה יש שנאה?- זה מה שהקב"ה רוצה? זה מה שהוא מצפה מבניו? זה???

הרי מה זה כל החילוקי דעות והשקפות?- זה הכל כדי להגיע לאמת בעבודת ה'. אז במקום לכבד כל אחד ולהבין שדרכו שונה- אנחנו ש ו נ א י ם אחד את השני?- זה נשמע הגיוני???- לי זה לא.

זה לא נשמע לי הגיוני ומניח את הדעת שבני העם הנבחר עוסק בשטויות, ב'מריבות' ילדותיות של ילדים קטנים, רבים מי נכון יותר, מי הצודק, מי ה'גדול' כשיש צרות הרבה יותר גדולות. כשאנחנו מוקפים אוייבים, מבפנים ומבחוץ. זה כמו חבורת ילדים שרבים ביניהם ולא שמים לב שהם מוקפים בזאבים רעבים מכל הצדדים.

אני לא מבינה איך אפשר לשבת כ"כ בנוח ופשוט להגיד "יש הבדלים, יש שנאה" , "שנאה הדדית" , "פחות רמה, יותר רמה"...

והיושב בשמיים- מה הוא חושב?

בניו רבים, מתקוטטים, 'קורעים' אחד את השני...

זה כואב

זה מכאיב

וזה זועק לשינויי...

אמרו לי פעם שלא אנסה לשנות את העולם, כי אני לא אצליח- אבל אני מאמינה שדווקא אנחנו, ורק אנחנו יכולות לשנות את העתיד- כי אנחנו ה-עתיד. אנחנו הדור הבא, והדור שאחרינו- אנחנו אלו שנחנך אותו.

אז במקום להתדיין ולומר "יש שנאה" במקום שאמור לעזור בבניית העתיד, במקום להשלים עם המצב- נוכל לשנות אותו.

במקום שיהיה כתוב " יאאלה- עזבי, אל תכניסי את הראש שלך לסבך הזה" או "זה מועד לכישלון" למה שלא נוכל להגיד "אם תבואו אחד לקראת השני תוכלו לבנות את הבית הכי מקסים עם שתי ההשקפות".

(כמובן שיש פעמים שא"א, שזה לא המקום המתאים ויש לזה תנאים. אבל בגדול ניתן לחיות עם פערים ולגשר ביניהם ע"י התחשבות ומידות טובות)

קיצר--

שיהיה לכולם/ן בהצלחה והמון ס"ד !!

(נ.ב. מתנצלת מראש אם היה קצת קיצוני)

בציבור החרדי יש מגוון די גדול

יש משפחות של בעלי תשובה שיותר פתוחים, או שההורים בעלי תשובה

יש משפחות שיותר בכיוון חרד"ל עם כיפה שחורה

יש כאלה שעושים צבא.

יש בחורים שהדרך של ההורים לא מתאימה להם והם מחפשים משהו קצת שונה

ובמקרה כזה יכול להיות שההורים לגמרי תומכים כי מבינים שהבחור שלהם מצא דרך משלו

לפני שבודקים חבל (מאוד!) לומר שזה בחור עם בעיה.

לא אמרתי ש-כ-ו-ל-ם שונאים, אלא שזה בכללי. יש שנאה. ואם חושבים שלא- אז בבקשה "לא לטמון את הראש בחול"- זה עובדה, עובדה עצובה. אבל היא קיימת.

שנית- לא  אמרתי לטמון את הראש בחול, אבל היו פה כמה תגובות שצרמו לי. זה היה נשמע שיש שנאה...

חוץ מזה- זה שהבחור הוא חוזר בתשובה/בן למשפחה גרושה/חרד"ל/בצבא- זה לא אומר שהוא 'פחות', או שיש 'פגם'.

זה אומר שהוא שונה. זה שבעיני שדכנים רבים הוא נקרא כזה אם הוא לא 100% בחברה החרדית- זה לא אומר שהוא לא זהב טהור.

זה מצער שבציבור החרדי הרבה פעמים אחד מהמקרים הנ"ל נקרא "בעיה שלא מספרים עליה".

אם השאלה היא בנושא זוגיות - חסרים הרבה פרטים, אישיים וטכניים. איזה סוג של בני אדם אתם? עד כמה אתם פתוחים? מהם ההשקפות שלכם ואילו עקרונות בנפשכם? לכן, זו לא שאלה שאפשר לדון בה בפורום כזה. כדאי להתייעץ עם איש חינוך שמכיר אתכם ושאתם סומכים עליו.

לגבי עצם זה שמציעים לו דתיה לאומית, שזה נראה חשוד, כדאי לבדוק אבל לא בהכרח. "פגם" בציבור החרדי יכול להיות גם דברים של מה-בכך, כמו שירות צבאי, לימודים אקדמיים, אח עם לקות שכלית, השתייכות "לעדה הלא נכונה", וכו'.

לגבי עצם החשש מהבדלי השקפה - על זה אני רוצה לדבר.

למעשה, הן בציבור החרדי והן בציבור הדתי-לאומי יש מגוון גדול של השקפות, כך שלומר "מישהו חרדי" או "מישהי דתיה-לאומית" לא אומר הרבה. למעשה, ההגדרות הללו שימושיות אולי רק לצורך סקרים וסטטיסטיקות. לא חסרים אברכים דתיים לאומיים שתורתם אומנותם, וגם לא חסרים חרדים שעובדים, לומדים באקדמיה ואפילו הולכים לצבא.

 מי שיתעמק, יגלה שההבדלים העקרוניים בהשקפות בין רוב הדתיים לאומיים לרוב החרדים הם:

א. האם להתייחס בחיוב לתנועה הציונית החילונית.

ב. האם יש ערך עצמי גם לעיסוק בנושאי חול, לצד לימוד התורה, או שרק התורה היא הערך העליון היחיד?

נושא א' הוא מחלוקת היסטורית, שלדעתי לא צריכה להטריד אותנו בבנית מערכת זוגית. הביטויים העיקריים של המחלוקת הזו הם: הזדהות עם המדינה ומוסדותיה, ובפרט חגיגת יום העצמאות, היחס לאנשי רוח ציונים-חילונים, והחינוך להיבדלות מציבור החילוני, בין השאר בלבוש, בשפה, במגורים וכולי.

לגבי נושא ב', הפועל היוצא הוא האם עדיף שיהיו כמה שיותר אברכי כולל, או שרק עילויים יקדישו את כל זמנם לתורה, ויש לעסוק בחול רק במינימום הדרוש לצרכי פרנסה. כאן יש מחלוקת גם בין המכונים "דתים-לאומים": אנשי גישת הרב סולובייצ'יק (כמו יוצאי ישיבת הר עציון ואלו המכונים "אורתודוקסי מודרני") שמאמינים שיש ערך עצמי לעיסוק במקצועות החול והאקדמיה, ואנשי גישת הראי"ה קוק, יוצאי מרכז הרב למיניהם, המאמינים שרק בארץ ישראל יש ערך לעיסוק בנושאי החול באשר הם, כחלק מבניין הארץ.

אם ננסה לראות מהי תכל'ס המשמעות של כל זה, נגלה כי המשמעות העיקרית היא לאיזה מוסד לימודים לשלוח את הילדים. אם בזה מגיעים להסכמה, אני לא צופה בעיות בזוגיות שנובעות מההשתייכות המגזרים.

עד כאן עסקנו בהבדלים. ומה לגבי המשותף? כולנו מאמינים בתורה, כולנו מאמינים בערך לימוד התורה, כולנו מקיימים מצוות ושואפים להקפיד על קלה כבחמורה. כולנו יהודים ולכולנו אותם ערכים בסיסיים שהיהדות מושתת עליהם. אז למה להיות מפולגים? האם זה מה שה' רוצה מאיתנו? חז"ל מספרים לנו שבית הלל ובית שמאי, על אף המחלוקות המהותיות שלהם (שהיו גדולות ועקרוניות פי כמה מהמחלוקות שלנו), לא נמנעו מלהתחתן זה בזה. כלומר, למרות שהם נחלקו בנושאים מאוד חשובים, ובהם גם בגיטין, הם לא חששו שהצד השני יסטה ממה שהוכרע להלכה. אז אם הם הצליחו להסתדר, מה נאמר אנחנו? האם יש לנו תירוץ להישאר מפולגים?

נכון שיש הבדלי תרבות, כתוצאה מהתרבות שהתפתחה סביב הבדלי ההשקפה שציינתי (כמו ש"שירוש16" כתבה). נכון שהבדלי התרבות הללו עלולים להקשות בבניית קשר זוגי. בדיוק לזה התכוונתי כשכתבתי שצריכים בשביל זה פתיחות.

כאשר בני אדם באים מתוך פתיחות, אפשר לא רק להכיל את ההבדלים הללו, אלא אפילו להנות מהם. יש המכנים אופורטוניזם ושאיפה לבינוניות רוחנית ועמארצות כ"פתיחות". כמובן שלא לפתיחות כזו התכוונתי. הפתיחות עליה אני מדבר היא היכולת להקשיב לדעה אחרת, לגלות אמפתיה כלפי מי שמאמין בה ואפילו ללמוד ממנה. כדי להגיע לפתיחות כזו וגם להשאר ערכי, חובה קודם כל להבין מה באמת העיקר ומה הטפל. כשיודעים מה באמת חשוב, יש מקום להכיל הרבה יותר.

ואם לא יצאתם, אפילו אחרי כל התגובות פה של כן ולא... נראה לי שעדיף לך לבדוק בעצמך... פגישה אחת לא סיפור..

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.