יכול לעזור

ולברר עם עצמך. אם את מחליטה ללמוד שנה הבאה, ולא לעשות שנת חופש בשילוב עבודה קטנה/מדרשה, אז כדאי לך לחשוב: מהן החוזקות שלך? מה את ממש אוהבת לעשות? האים את חושבת שתהני ללמוד את זה? אם לא, למה?  בנוסף אני חושבת שחשוב מאוד לבחור משהו שיהיה לך קל ללמוד ולא רק משהו שאת אוהבת, כי לפעמים מה שאוהבים זה לא תמיד מה שיהיה כיף ללמוד אותו.. לדוגמא אני מאוד אוהבת סרטים (בעיקר את הצד הרעיוני והצילומי), אבל ידעתי (אחרי התנסות במגמה באולפנא) שללמוד קולנוע לא יעשה לי טוב לנשמה ולחיים בכלל, כי זה לימודים שדורשים המון השקעה+עבודת צוות+דינאמיות ומלא שעות לא שיגרתיות. מקווה שתמאצעי משהו שיעניין אותך ושגם יהיה לך כיף! ואם את עדין לא סגורה על זה שאת רוצה להתחיל ללמוד שנה הבאה, אני ממש ממליצה לך על שנה פסק זמן לפני הלימודים, לי אישית זה היה ניצרך, וגם לרוב החברות שלי. בהצלחה ממש!

את רוצה לרכוש מקצוע? את רוצה להרחיב את ידיעותייך? את רוצה ללמוד תואר כי כולם לומדים...? 
מהי המטרה שלך? 
אם יש לך כמה מטרות, אז תחשבי מהו סדר העדיפויות מבחינת המטרות: האם הדבר הכי חשוב הוא ללמוד ולרכוש ידע או ללמוד ולרכוש מקצוע? האם את מוכנה לוותר על משהו שמעניין אותך מאוד לטובת משהו שמעניין אותך פחות אבל הוא גם יותר יעיח בעולם האמיתי? וכו'. 

אחרי שאת מבינה מהי המטרה שלך, תחשבי מה יקדם אותך לכיוון הזה. 

אם הדבר הכי חשוב לך זה לרכוש מקצוע - אז למרות שאת מאוד נמשכת לפילוסופיה יוונית, כנראה שעדיף שתלמדי משהו אחר ופילוסופיה יוונית תקראי בשעות הפנאי. 
אם הכי חשוב לך זה העניין ולא רכישת המקצוע - אז תלמדי פילוסופיה יוונית אבל קחי בחשבון שעבודה לא תצא לך מזה. 

בסופו של דבר, את צריכה להחליט מה המטרה שלך או המטרות שלך ולפי איזה סדר הן מסודרות. אחרי שתדעי את זה, יהיה לך הרבה יותר פשוט להחליט מה לעשות. 

את בסדר גמור

קחי את הזמן...

(אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי, אבל אני חושבת שצריך להזהר מלהפוך את המכללות להמשך אולפנא.

גורם לילדות בנות 20 להשתעבד 20 שנה למקצוע שהן לא בחרו בו באמת, אלא לחץ חברתי ו"חייבים להחליט".

רוב האנשים היום בגיל 20 לא יודעים מה טוב להם בתחום המקצוע! ולא מה הם אוהבים!

ולא מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים

ולא איפה הם מרגישים מימוש עצמי

יותר מדי מהר נכנסים למירוץ החיים ומשתעבדים למקצוע ולפרנסה- ומבזבזים את האישיותץ

קחי שנה חופש, לא כדי לבזבז את הזמן, אלא כדי להקדיש אותו למחשבה ולהחלטה.

בזמן הזה תטיילי, תתייעצי, תעשי יעוץ מקצועי, תנסי להכיר את עצמך יותר.

את בסדר!

כמה דברים, זה קצת ארוך אך אני מקווה שתשרדי עד הסוף..

 א. זה בסדר גמור לפחד! תחשבי שעד עכשיו היית כול החיים בתוך מסגרות אמנם היה לך בחירה כל שהיא איפה ללמוד, איפה לעשות שירות וכד' אך סך הכול הדרך הייתה די ברורה, ופתאום עכשיו את עומדת בפני חוסר ודאות גדולה! מצד אחד את לא חייבת לאף אחד כלוום, ומצד שני אין לך מושג מה לעשות. החוסר ודאות הזה יכול להיות בהחלט מבלבל ונורא מפחיד, בנוסף לחוסר ודאות זה גם שלב שלרוב אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לספק תשובות לעצמנו ולחברה, מי אני, מה אני רוצה לעשות בחיים, מה השאיפות וכו', ואנחנו מרגישים שכול מה שנחליט עכשיו ישפיע על כול החיים.

אז דבר ראשון אני מציעה לך פשוט לנסות לפנצ'ר את הבלון הענק הזה. 1.ע"י שפשוט תשבי עם עצמך ותחשבי בסדר אז אני יחליט משהו ואני יטעה! מה קרה? הפסדתי שנה ? לא קרה כלום! (את יודעת כמה אנשים עושים היום הסבת אקדמאים...) תתחילי משהו ותשני באמצע ? אז מה... 2. הייתי מציעה שתשתפי מישהי או מישהו שקרוב עלייך במה את חושבת, מה את מרגישה וכו', עצם הדבור על הפחד הרבה פעמים מגמד אותו..3. אולי כדאי שתדברי עם חברות שלך מה הן מרגישות יכול להיות בהחלט שתופתעי לשמוע שגם להן יש פחדים וכו' וזה יעזור לך להבין שאת בסדר גמור  4. וזה הכי חשוב! לזכור שהקב"ה הוא זה שמנהל את העניינים, ושהוא תמיד שומר ומכוון אותנו מלמעלה, תסמכי עליו שאת תשתדלי לעשות מה שנראה לך הכי נכון והוא כבר יכווין אותך למקום שלך.

ב. לגבי מה לעשות. לא כתבת בין מה למה את מתלבטת (טיול, מדרשה, פסיכומטרי, עבודה וכו'...) אני חושב שתנסי לחשוב קדימה איפה את רוצה לראות את עצמך בעוד 5, 10 שנים ומתוך כך לחשוב מה את רוצה לעשות השנה.

אם אין לך מושג כל כך (שזה מאוד הגיוני...) אז תנסי לחשוב, במה אני טובה, באיזה דברים הצלחתי עד עכשיו בחיים, איזה דברים מחיים אותי, מה הכישרונות שיש לי וכו' תתיעצי עם אנשים שמכירים אותך (הרבה פעמים אנשים מבחוץ יכולים להאיר לנו על עצמנו כול מני דברים שלא שמנו לב אליהם, הקטנו בערכם וכו') 

אם לאחר כול זה לא הגעת למסקנה (שזה גם מאוד הגיוני)! אין סיבה לא ללכת לעשות יעוץ, אני מכיר עשרות אנשים (ואני ביניהם) שעשו את זה וזה עזר להם מאוד... (אדם מילוא וחוות דעת-חווה בלום לדעתי ממש טובים)

ג. כתבת שאת לא יודעת האם לבחור מה שטוב לך וכו' לדעתי את כן צריכה לחשוב בכיוון של מה שטוב לך ובמה את טובה. לא סתם הקב"ה ברא בך כשרונות (אם את לא בטוחה שיש לך, אני בטוח שאם תשבי עם עצמך או תשאלי אחרים תמצאי במה את טובה) ומשיכה לדברים מסוימים, הקב"ה נטע בכול אחד כשרונות שונים, כי שם (לא רק אבל הרבה) טמון היעוד שלנו בעולם, התרומה היחודית של כול אחד ואחד מאיתנו בעולם

מקוווה שהצלחתי לעזוך לך, מוזמנת לקחת מה שהתחברת..להתראות!

מצד אחד זה נכון שמקצןע זה החלטה גדולה, עם הרבה השפעה על החיים.

מצד שני - זו לא חתונה. אפשר להתחרט ולנסות ולבדוק ולהתחיל שוב. רוב האנשים בשנים שאחרי צבא/שירות משנים את ההחלטות שלהם.

אם את לא יודעת, תעבדי קצת בסתם עבודות כדי שיהיה לך כמה גרושים. את כבר תדעי את ההמשך.

דבר נוסף: רוב האנשים במצב שלך, יוצאים ולא יודעים כלום עם עצמם. זה נורמלי לגמרי

אם היית יודעת שיש לך רק הזדמנות אחת בחיים להחליט, מה היית בוחרת? כמובן שזה לא המצב ואנשים לומדים הרבה דברים ומחליפים מקצועות וזה סבבה. אבל כדי להחליט עכשיו, תחשבי ככה. ואז זה יבוא מהבטן מה שאת באמת באמת רוצה ללמוד. וכנראה גם תהיי טובה בזה, כי זה מה שאת אוהבת.

אפשר לפרסם את השרשור כדי להגדיל סיכוי לתשובה?

הי,
יודעת על מישהי שלמדה אומנות בשלוחה החרדית - היה אפס צינזור, גם בספריה היה ספרים ותמונות בלשון המעטה, לא ברמת צניעות מינימלית. גם המרצים מדברים על הכל בלי סינון.
בשלוחה הרגילה, זה עוד יותר, מן הסתם.
אולי זה שיקול - למי שפנתה

זה לא לימודי משחק וכו'.

למה בכלל שמישהי דתיה תלך ללמוד את זה? מה עושים בזה בשוק החופשי? לדעת לצייר כבשים?

אפשר לצייר ציורים צנועים וכשרים, אבל מי שילמד על היסטוריה של האומנות ואומנות מודרנית ייחשף ליצירות לא צנועות בכלל, אם לא יהיה נסיון להתאים ולצנזר את החומר.

הפרקטיות של התואר הזה שיקול אחר. אפשר לחדד את הכישורים האומנותיים ולהפוך לאומן שמציג בגלריות, אבל יותר ריאליסטי זה כנראה להיות מורה לאומנות בבית, או להעביר סדנאות למבוגרים, ודברים כאלו.

זו לא פורנוגרפיה

זה כנראה אסור אבל ההשפעה על הנפש מאוד שונה

הרמה בהתאם למי שנמנע

האם סטודנט לאמנות שרגיל להסתכל על אובייקט פיגורטיבי ויצירות בהקשר אסתטי מתכוון להנות כשהוא מסתכל על עירום בוטיצ'לי או גויה.

אם נהיה כנים, אפשר לומר שההשפעה היא שונה אבל כנראה שיש השפעה גם למי שמורגל.

ואם רוצים לדבר במונחים חילונים, לדעתי אפשר לקרוא להיחשפות לתוכן מיני שאדם לא מעוניין בה, משהו בתחום של הטרדה.

על זה בדיוק הדיון. בלי כפיה מה ההטרדה פה?

הוא חייב? אם ציבור מספיק גדול מבקש מסלול נפרד עם צנזור תכנים, בגלל "ערך השוויון" נכפה עליו להחשף לתכנים שלא מעוניין בהם או לא לעשות את התואר בכלל?

לגבי המיקום וההכרח (אם בכלל קיים) של עירום, נצרות או מה שציינו כאן באמנות זה דיון אחר.

מציע לך לברר עם מישהו שסיים שם תואר ולהבין אם יש כפיה ומה בכלל המסלול, כאן הכל סטיגמה וחרדה

נכנס לקטע ההלכתי גם כתבתי שכנראה אסור. מבחינת הנפש גם ההנאה היא שונה כשתסתכלי על עירום אמנותי של בוטיצ'לי את תהני מהיופי לא מפורנוגרפיה שלא קיימת שם. חוץ מזה כשתסתכלי על עירום של לוסיאן פרויד שהוא אפילו לאסתטי בכלל גם יופי לא יהיה שם יהיה שם רק כאב וסבל.

אני לא מבין למה מתרגמים אסור לתועבה או משהו פסול אסור בגלל שזה חזק ויפה. מי שחושב שעירום זה שלילי אני לא יודע לאיזה זוגיות או חיים הוא מכוון והתגובות כאן חרדות מעירום או חוסר צניעות בלי פרופורציות נכונות.

עירום, ומיניות באופן כללי, שלא ממוסגרת בתוך קשר מחוייב בעיני אלוקים והחברה, ונעשה בפרטיות בחדרי חדרים מבחינתי הוא תועבה.

לא רק ברמה ההלכתית, ככה היחס הנפשי של הרבה אנשים שומרי הלכה ושאינם לנושא הזה. זה לא אומר שלא יהיו להם חיי נישואים נפלאים ובריאים.

וברור שהגבול בין עירום לשם הנאה ולשם אומנות הוא מאוד דק, ויש יצירות אומנות שבמפורש נוטות לכיוון הראשון. הוכרחתי לקרוא מספיק מאמרים אקדמיים על "החושניות שבה האומן מתאר את הנשים הטיהיטיות כדי להנכיח את הטבעיות והקרבה לאדמה...."

החברה החילונית המערבית חייבת להכניס מיניות לכל הקשר כל הזמן בלי שום מנוחה, ולהרבה אנשים שיש להם סולם ערכים אחר, מעבר לבעיה הלכתית, זה בהחלט עלול להיתפס אצלם כמטריד ומעורר אי נוחות.

לגבי החברה החילונית המערבית אני לא מכיר כזאת כחברה אחת אחידה. קראת מאמר אחד ויש מאמרים של חילוניים מערביים שיותאים נגד עירום. הכל ענין של פוזיציה. גם החברה החילונית המערבית היא לא אחידה היא מגוונת ומלאה בדעות.

בכל מקרה זה גולש מהדיון

שלבהות שעה בקימורים של בוטיצ'לי עושה (אולי רק לי) הנאה והרהורים מעבר להנאה מיופי.

אבל זה ייחודי ואולי גם זה סובייקטיבי.

כמה זה כבר קורה בלימודים? מעט מאוד.

מי שלא מעוניין יכול לצאת משיעור או 2.

פרויד מאוד חזק .

אתה אומר סבל, אני אומרת חשוף ופגיע.

ואין קשר להטרדה. מיותר להרחיב.

לפעמים זה נותן כיוון

ממרצים שלמדו או מלמדים שם.

יכול להיות שחלק כן השתפר עם השנים, אני לא יודעת מניסיון.

אווירה תחרותית נוראה בין הסטודנטים, סיפורים על אנשים שמחבלים אחד לשני ביצירות. 

ביקורתיות מאוד קשה מצד המרצים, מילים מאוד קשות, מסמנים לסטודנטים איקס גדול ישר על העבודה.

הכי קיצוני: בגלל כל זה, היו סטודנטים שהיו מגישים את העבודות ואז עולים לגג להתאבד.

וגם זה מקום מאוד חילוני ומאוד שמאלני. 

מבחינת צניעות זוועת עולם. מבחינת פוליטיקה, הם הוציאו בתור פרוייקט אומנותי תמונה של ביבי עם חבל תלייה לפני כמה שנים.

יש המון פרוייקטים ללימוד אומנות ועיצוב לדתיים שקמו בשנים האחרונות, הם סובלים מחסרונות משמעותיים משלהם (בעיקר חוסר מקצועיות משווע) 

אבל כל הנ"ל אלו דברים שנשמעים לי מאוד מרתיעים. שוב, לא באמת מניסיון.

הופכות את זה למשהו לא רציני. אם אתה חושב משהו תעמוד מאחורי הדברים.

לגופו של דבר, אני לא חושב שיש מישהי חרדית או דתיה אמיתית שתלך ללמוד במקום כזה ואם זה רק ציורים שיש בהם אלמנט של עירום, אז דיינו. זה לא כצעקתה, חשבתי שיש כבר משהו גרוע יותר. אלה ציורים נפוצים ואפשרלמצוא אותם בכל מיני מקומות. עדיין לא הבנתי מה זו אומנות.

למה לקצץ כנפים של בני אדם?

אתה לא מבין כמה סבל עובר אדם עם נפש של אמן שלא יוצר.

מנסיון

שמחלקות ציונים לדתיים שהם לא את יש את האנונימי. יש גם דתיים ודתיות "אמיתיות" שהחליטו ללמוד אמנות ברמה גבוהה, הטכנולוגיה קיימת

אתה לא לבד

בגדול זה לא המקום להתייעצות זו נישה מאוד מצומצמת ואם את בכיוון של בצלאל את כנראה מגיעה מכיוון טיפה שונה.

לא עונה כי עברו שנים מאז שהייתי בנישה הזו של האמנות למדתי אבל לא שם ומכיר כאלה שכן.

חלק ימליצו חלק פחות אבל ההפחדות כאן בלי פרופורציות. כמו בכל מקום זה תלוי בך בכוח הפנימי שלך ובשמירה שלך על עצמך ועל מה שחשוב לך. תנסחי את זה לעצמך מראש.

מי שלא למדה שם ומגיבה... זה מדבר בעד עצמו אין סיבה לחרדות בהצלחה

כנ"ל חוסן, וכנ"ל ערכים והגדרות דתיות.

להגיד זה תלוי בך זה נחמד אבל לא באמת עונה על השאלה אם האווירה מתאימה למי שמחפש מסגרת דתית וצנועה.

אכן אין סיבה לחרדות. 

שזה סובייקטיבי כתבתי שמי שהתקבלה לבצלאל ובכלל נכנסה לזה כנראה שמגיעה ממקום שונה, סובייקטיבית. בטח שונה מהקולות כאן בדיון שלא מסוגלים להכיל מורכבות.

היא תוכל להירשם ולצאת באמצע, לדבר עם המרצים ולהסביר את המורכבות שלה, להבריז פה ושם ובכלל לפתח אופי (זו לא מילה גסה)

מכיר לא מעט כאלה שעשו את זה לא רק שם, עירום לא מפריע רק לדתיים זו סוגיה מורכבת ועדינה תמיד.

הרבה יותר מדאיג אם היא לא תלך ותאכל את עצמה כל החיים על הפספוס, זה הרבה יותר נפוץ.

אם היא יודעת מה טוב לה בדיוק כנראה שלא היתה מתייעצת.

שאלתי לאיזו מחלקה היא תלך כי יש מחלקות מאוד נחשבות שם בלי הבעיה הזאת ורק באמנות זה יהיה בוטה כל כך. לא חסר מחלקות אמנותיות שלא ייכנסו לקרביים של הציור והאמנות

זה חממה מוגנת ורגועה לבנות שרוצות תואר של בצלאל בלי כאבי ראש

אבי נגר

מישהו יודע ומכיר בי"ס עם מסלול קצר יותר לאומנות ששווה באמת?

מי שרוצה תואר שישקיע בו למה השאיפה לבינוניות?

תואר זה איך שאדם מתאר את עצמו ואת היכולות והכשרונות שלו אם כבר..

נראה לי שככה בגדול זה עובד..

הרבה כותבים באנונימי...

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק