לא בגלל שזה קל (עבודה סוציאלית זה קל?! זה פי אלף יותר קשה מהנדסת חשמל)
אלא כי הם אינם תורמים לתעשייה. הכסף הגדול נמצא בעסקים ובתעשייה, ומקצועות רוח וחברה - ממומנים בעיקר על ידי המדינה.
ולכן המשכורת נמוכה...
אני רוצה להוסיף לך למחשבה -
מאוד מאוד קשה להתחיל תואר בגיל כזה צעיר עם תינוק.
צריך ממש להיות "בראבק" על התואר - ממש לרצות, להתאמץ ולהשקיע הרבה כוחות נפש והרבה ג'אגלינג בין הבית ללימודים.
אם את לוקחת תואר במדעי החברה- קרימינולוגיה, סוציולוגיה וכו'- זה אפשרי ולא נורא קשה. אבל כפי שאת יודעת, את לא יוצאת עם מקצוע.
תארים עם מקצוע (עו"ס, הוראה, משפטים, ראיית חשבון) הם קשים מאוד.
4-5 ימי לימודים עמוסים, כאשר בכל מקצוע מלבד הוראה, אין התחשבות בהיותך אמא ונשואה, וגם אין כמעט בנות במצב שלך.
לכן אני מציעה שתבחני את הכוחות שלך ואת המוטיבציה שלך.
אם את לא שלימה עם התואר אותו את הולכת ללמוד- לא יודעת אם שווה לך להתחיל.
(אולי הוראה. באמת בגלל שלא תהיי לבד וזה ידרבן אותך ללמוד)
תנסי לחשוב על קורסים או תחומי עניין שאפשר להתמקצע בהם ולעבוד כעצמאית- איפור, עיצוב, תפירה, שיווק ודוברות.
אם את בעלת יכולות להיות עצמאית ולא שכירה- אפשר להרוויח לא פחות כסף... (ולחסוך 3 שנים שבהם את לא יכולה לעבוד בכלל).
יש עוד סיבה שבגללה אני ממליצה לך לחשוב אם בכלל להתחיל תואר... וזה הגיל.
מאוד טבעי בגילך לא לדעת על כיוון מקצועי! נשמע שאת לא סגורה על זה בכלל, שאין לך עדיין מושג מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה.
אז למה להתחיל תואר, להתייאש, ולחסל סיכויים להתחיל תואר בצורה נורמלית עוד כמה שנים?
לא אידיאלי (כדאי להתחיל תואר או לפחות להיות בכיוון לפני חתונה...) אבל זה מה יש!