הסיפור המקדים הוא ארוך ואישי.. השאלה העולה ממנו-
למה אנשים מפחדים לבקש עזרה?
ואם לא מפחדים, למה לא עושים את זה?
מעבר לעזרת חברים נשואים, אוהבים מהמשפחה, פורומים עם הרבה תמיכה מחבר'ה בעלי נסיון וכו'...
זה באמת עוזר.
אבל מאיפה הרתיעה מללכת לבקש עזרה ממישהו חיצוני ומקצועי?
אני לא מדברת דווקא על פסיכולוג, אבל על ייעוץ מקצועי.
ובגלל שבענייני נישואין וזוגיות עסקינן, אני רואה כל כך הרבה חבר'ה שמבקשים עזרה
או שלא מבקשים אותה אבל כותבים על מצוקה כלשהי כאן בפורום, וכולנו פה (כמעט) חכמים בני חכמים,
יודעים יפה מאוד לתת עצות חכמות לב ונכונות לכולם, באמת נכונות...
אבל כשזה מגיע אלינו, אנחנו בטוחים שכבר נסתדר, ומקסימום נפרוק פה בפורום או באזני החברה הטובה/אבאמא/
המחנכת/הרב וכו'....
לא תמיד האנשים היקרים האלה (ואנחנו) יודעים לתת את העצות הנכונות,
לא תמיד אנחנו יודעים להפנות את השאלות הנכונות ולהפריד את ההפרדות הנכונות..
לפעמים האנשים האלה בעצמם עוורים מאהבה אלינו ורצון להיטיב איתנו,
לפעמים בלי לשים לב הם מובלים ע"י לחץ חברתי, דתי, אישי כלשהו...
בשביל מה ה' הביא לנו לעולם את המודעות, הכלים והאנשים המקצועיים שמקדישים את זמנם לעזרה כזו?
אולי צריך להתגבר פה על הרתיעה החברתית, הכספית, הרגשית הזו ולפנות אליהם?!
אולי לפעמים זה לא איך ואיפה למצוא את האדם המסויים אלא איך ואיפה לפתח את הקשר המסויים עם המישהו המסויים?
לא הגיע הזמן להפיץ את בשורת הייעוץ?
במיוחד אצל רווקים וותיקים....ועדיף לפני שנכנסים לשלב הוותק..
נכתב מלב כואב וכוסף.
![]()
