אם מפסיקים למצוץ מוצץ לפני שצומחות שיני "הבשר"אין בכך שום נזק כך אמרה לי אורטודטית .

בארה"ב כבר מזמן (לפני 30 שנה ויותר) התפרסמו מחקרים שהפריכו את הטענה הזו והוכיחו באופן חד-משמעי שאין כל קשר בין המוצץ לבין הצורך ביישור שיניים אח"כ

וצריכים יישור שיניים...

בגלל זה אומרים שעד גיל שנה זה סבבה

כאמא צעירה הייתי מאד לחוצה ושכנעתי אותו להפסיק.

התוצאה היתה שהוא החל להכניס אצבעות לפה (לאו דווקא אגודל) ומשם הדרך לכסיסת ציפורניים במשך שנים,היתה קצרה.

היום,ממרחק של שנים,אני חושבת לעצמי "ואם הוא היה מפסיק מרצונו בגיל 4 וחצי או 5,מה היה קורה?"

והתשובה: כלום.

אל תלחצי,רוב הילדים מפסיקים בטווח הגילאים הזה.

מה שכן,כדאי להגביל מגיל מסוים את המוצץ לבית בלבד. מפריע לי לראות ילדים בני 4-5 עם מוצץ בגינה,במכולת וכו'

וגם בבית,לאט לאט להרגיל שהמוצץ שייך רק לזמן השינה. 

העיקר,בלי לחץ.

אצל רוב הילדים זה הולך בקלות, אני יכולה לספר לך מנסיוני- מגיל 3 בערך אנחנו מגבילים את המוצץ לשעות השינה בלבד ומקפדים על זה שהמוצץ לא יצא מהמיטה,

לפני יומולדת גיל 4 אנחנו מדברים איתם על זה שעוד מעט יהיה להם יומולדת וביום של היומולדת הם יזרקו את המוצץ לפח ויותר לא יקחו מוצץ כי הם גדולים.

ב"ה אצל שניהם זה הלך חלק! בגיל 4 זרקו את המוצץ לפח ויותר לא בא מוצץ לפיהם! (אחד היום ב 6.5 והשני בן 4 וחצי)

ואגב, גם לי יש אחות שנגמלה בסביבות גיל 6.. זה לא תורשתי

הבן שלי עוד מעט בן שלוש עם מוצץ, וכרגע לא רואה סיבה לגמול אותו.

אבל,

מאז ומתמיד המוצץ היה מוגדר לשינה ולזמנים שהוא צריך הרגעה.

אלו הם הגבולות שאנחנו החלטנו עליהם, כי אישית לי מאוד מפריע לראות תינוקות/ילדים משחקים עם מוצץ או מדברים ולא מבינים מילה.

חשוב לי להוסיף שלמרות זה לא היינו קשוחים מידי עם זה, כן היו תקופות שהוא היה קצת יותר עם המוצץ במהלך היום (כמו אחרי שילדתי), ואם ראינו שנמשך יותר מידי אז כן קצת יותר התעקשנו על זה. (למשל הכנו ביחד בית למוצץ שם המוצץ היה יישן במהלך היום..)

ולא נגמלים....בעעע!

לגמרי עדיף מוצץ

החכמתי

לא כולם צריכים אותו דבר....

ולפעמים כשילד צריך את זה, אז מוטב "שיניים עקומות" מנפש עקומה (הברקה של רופא השיניים ד"ר יואל וייסברג ז"ל).

מה גם שכבר כתבו פה שלא ברור אם זה באמת משפיע משהו על השיניים.

אבל השאלה פה היא אחרי שכבר יש מוצץ. אז זה יכול להיות קשה לילד וצריך להיזהר איך לוקחים.

אבל לכתחילה ברור שילדים לא צריכים מוצץ כלל.

הרי מציצת אצבע מתחילה אצל ילדים רבים בלי אף "הנחיה". צורך טבעי של תחושת חום והרגעה.

אז המוצץ, הוא תחליף-נבחר אצל חלק מההורים, בהנחה שיקח פחות זמן..

פעולת המציצה כן מרגיעה תינוקות. הם נולדים עם הצורך הזה (עד כמה שאני הבנתי). אני זוכרת שהיה לנו קטע מצחיק עם הגדולה, בהקשר הזה. נתנו לה מוצץ רק בגיל חודש, אבל עוד לפני כן, אני זוכרת שהיא הייתה שוכבת ומתוך שינה מזיזה את הפה בתנועת יניקה/מציצה.

לדעתי כשמדובר בתינוק או פעוט, שלא נרגע בדרך אחרת, אין משהו רע בלתת לו מוצץ כדי לעזור לו להירגע. ברור שצריך לשים לב לכמה פעמים ביום הוא צריך את המוצץ. ועדיין, אם אין לו דרך אחרת, אני לא חושבת שהאלטרנטיבה, חוסר שקט מתמשך שלו- עדיפה.

אישית, מאוד רציתי לגמול את הבנות שלי ממוצץ, ואני עדיין רוצה לעשות את זה בקרוב. עם זאת, אני רואה שהן מדי פעם מכניסות אצבע לפה ומוצצות אותה (בד"כ בסיטואציות שיותר קשות להן רגשית), ואז אני מציעה להן מוצץ. בעיניי זה עדיף על פני מציצת אצבע, שממנה יותר קשה להיגמל כשמגיעים לשלב שמוכנים לזה.

אין בכך כל רע.

אדרבה, רואים שטוב לתינוקות עם זה.

כמובן, לא צריך להפוך את זה ל"פקק"..

מצד שני, לפעמים נראה שיש לבנות עוד צורך במוצץ, לא כ"פקק" להשתקה, אלא כאמצעי הרגעה. אולי כמו חפץ מעבר, ואולי משהו יותר מזה.

ואז קצת קשה לי לשים את הגבול ולשלול את זה לגמרי.

אני מקווה שבעז"ה הן יגדלו וייגמלו מעצמן מהצורך במוצץ כאמצעי הרגעה.

לדעתי הן באמת צריכות את זה.

למה לשלול?..

"לא כפקק" - התכוונתי שכאשר ההורה עסוק והתינוק קצת משועמם ומחפש תשומת לב, אז תוקעים את זה כדי לפתור את הענין.. (וגם זה לפעמים.. מה נעשה - אימהות יכולות להיות קצת עמוסות)

ולהענות לצורכי התינוק.

יכולה להגיד לך שאצלי ממש ראיתי שהתינוקות שלי היו צריכים את זה!

כשאני מניקה יש לי זרימה מהירה ככה שהתינוקות שלי לא יכולים להתפנק ומסיימים לינוק מאוד מהר.

בגלל זה ראיתי שחסר להם המציצה (שאני לא יכולה לספק להם), ברגע שהתחלתי עם מוצץ ראיתי עד כמה זה מרגיע אותם ומספק להם צורך שהם זקוקים לו!

לא נראה לי שזה יקח 5 שנים...

מקסימום יישאר איתו עד שנה וחצי.

אח שלי הקטן פעם גמל מישהי ממוצץ כשהיה במעון..הוא פשוט אמר לה-"מה את עדיין עם מוצץ? איזה תינוקת"

מאז אמא שלה מודה לאמא שלי על התהליך הקצר של הגמילה.

ולוקח יותר זמן להיגמל מזה כך נראה ... 

כל התינוקות עושים זאת בגיל הזה (זה הדבר הזמין להם ביותר בשביל להכניסו לפה...)

להכניס ידיים לפה.

נראה לי שזה שלב בהתפתחות, לא רואה סיבה לחסום את זה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...