אם מפסיקים למצוץ מוצץ לפני שצומחות שיני "הבשר"אין בכך שום נזק כך אמרה לי אורטודטית .

בארה"ב כבר מזמן (לפני 30 שנה ויותר) התפרסמו מחקרים שהפריכו את הטענה הזו והוכיחו באופן חד-משמעי שאין כל קשר בין המוצץ לבין הצורך ביישור שיניים אח"כ

וצריכים יישור שיניים...

בגלל זה אומרים שעד גיל שנה זה סבבה

כאמא צעירה הייתי מאד לחוצה ושכנעתי אותו להפסיק.

התוצאה היתה שהוא החל להכניס אצבעות לפה (לאו דווקא אגודל) ומשם הדרך לכסיסת ציפורניים במשך שנים,היתה קצרה.

היום,ממרחק של שנים,אני חושבת לעצמי "ואם הוא היה מפסיק מרצונו בגיל 4 וחצי או 5,מה היה קורה?"

והתשובה: כלום.

אל תלחצי,רוב הילדים מפסיקים בטווח הגילאים הזה.

מה שכן,כדאי להגביל מגיל מסוים את המוצץ לבית בלבד. מפריע לי לראות ילדים בני 4-5 עם מוצץ בגינה,במכולת וכו'

וגם בבית,לאט לאט להרגיל שהמוצץ שייך רק לזמן השינה. 

העיקר,בלי לחץ.

אצל רוב הילדים זה הולך בקלות, אני יכולה לספר לך מנסיוני- מגיל 3 בערך אנחנו מגבילים את המוצץ לשעות השינה בלבד ומקפדים על זה שהמוצץ לא יצא מהמיטה,

לפני יומולדת גיל 4 אנחנו מדברים איתם על זה שעוד מעט יהיה להם יומולדת וביום של היומולדת הם יזרקו את המוצץ לפח ויותר לא יקחו מוצץ כי הם גדולים.

ב"ה אצל שניהם זה הלך חלק! בגיל 4 זרקו את המוצץ לפח ויותר לא בא מוצץ לפיהם! (אחד היום ב 6.5 והשני בן 4 וחצי)

ואגב, גם לי יש אחות שנגמלה בסביבות גיל 6.. זה לא תורשתי

הבן שלי עוד מעט בן שלוש עם מוצץ, וכרגע לא רואה סיבה לגמול אותו.

אבל,

מאז ומתמיד המוצץ היה מוגדר לשינה ולזמנים שהוא צריך הרגעה.

אלו הם הגבולות שאנחנו החלטנו עליהם, כי אישית לי מאוד מפריע לראות תינוקות/ילדים משחקים עם מוצץ או מדברים ולא מבינים מילה.

חשוב לי להוסיף שלמרות זה לא היינו קשוחים מידי עם זה, כן היו תקופות שהוא היה קצת יותר עם המוצץ במהלך היום (כמו אחרי שילדתי), ואם ראינו שנמשך יותר מידי אז כן קצת יותר התעקשנו על זה. (למשל הכנו ביחד בית למוצץ שם המוצץ היה יישן במהלך היום..)

ולא נגמלים....בעעע!

לגמרי עדיף מוצץ

החכמתי

לא כולם צריכים אותו דבר....

ולפעמים כשילד צריך את זה, אז מוטב "שיניים עקומות" מנפש עקומה (הברקה של רופא השיניים ד"ר יואל וייסברג ז"ל).

מה גם שכבר כתבו פה שלא ברור אם זה באמת משפיע משהו על השיניים.

אבל השאלה פה היא אחרי שכבר יש מוצץ. אז זה יכול להיות קשה לילד וצריך להיזהר איך לוקחים.

אבל לכתחילה ברור שילדים לא צריכים מוצץ כלל.

הרי מציצת אצבע מתחילה אצל ילדים רבים בלי אף "הנחיה". צורך טבעי של תחושת חום והרגעה.

אז המוצץ, הוא תחליף-נבחר אצל חלק מההורים, בהנחה שיקח פחות זמן..

פעולת המציצה כן מרגיעה תינוקות. הם נולדים עם הצורך הזה (עד כמה שאני הבנתי). אני זוכרת שהיה לנו קטע מצחיק עם הגדולה, בהקשר הזה. נתנו לה מוצץ רק בגיל חודש, אבל עוד לפני כן, אני זוכרת שהיא הייתה שוכבת ומתוך שינה מזיזה את הפה בתנועת יניקה/מציצה.

לדעתי כשמדובר בתינוק או פעוט, שלא נרגע בדרך אחרת, אין משהו רע בלתת לו מוצץ כדי לעזור לו להירגע. ברור שצריך לשים לב לכמה פעמים ביום הוא צריך את המוצץ. ועדיין, אם אין לו דרך אחרת, אני לא חושבת שהאלטרנטיבה, חוסר שקט מתמשך שלו- עדיפה.

אישית, מאוד רציתי לגמול את הבנות שלי ממוצץ, ואני עדיין רוצה לעשות את זה בקרוב. עם זאת, אני רואה שהן מדי פעם מכניסות אצבע לפה ומוצצות אותה (בד"כ בסיטואציות שיותר קשות להן רגשית), ואז אני מציעה להן מוצץ. בעיניי זה עדיף על פני מציצת אצבע, שממנה יותר קשה להיגמל כשמגיעים לשלב שמוכנים לזה.

אין בכך כל רע.

אדרבה, רואים שטוב לתינוקות עם זה.

כמובן, לא צריך להפוך את זה ל"פקק"..

מצד שני, לפעמים נראה שיש לבנות עוד צורך במוצץ, לא כ"פקק" להשתקה, אלא כאמצעי הרגעה. אולי כמו חפץ מעבר, ואולי משהו יותר מזה.

ואז קצת קשה לי לשים את הגבול ולשלול את זה לגמרי.

אני מקווה שבעז"ה הן יגדלו וייגמלו מעצמן מהצורך במוצץ כאמצעי הרגעה.

לדעתי הן באמת צריכות את זה.

למה לשלול?..

"לא כפקק" - התכוונתי שכאשר ההורה עסוק והתינוק קצת משועמם ומחפש תשומת לב, אז תוקעים את זה כדי לפתור את הענין.. (וגם זה לפעמים.. מה נעשה - אימהות יכולות להיות קצת עמוסות)

ולהענות לצורכי התינוק.

יכולה להגיד לך שאצלי ממש ראיתי שהתינוקות שלי היו צריכים את זה!

כשאני מניקה יש לי זרימה מהירה ככה שהתינוקות שלי לא יכולים להתפנק ומסיימים לינוק מאוד מהר.

בגלל זה ראיתי שחסר להם המציצה (שאני לא יכולה לספק להם), ברגע שהתחלתי עם מוצץ ראיתי עד כמה זה מרגיע אותם ומספק להם צורך שהם זקוקים לו!

לא נראה לי שזה יקח 5 שנים...

מקסימום יישאר איתו עד שנה וחצי.

אח שלי הקטן פעם גמל מישהי ממוצץ כשהיה במעון..הוא פשוט אמר לה-"מה את עדיין עם מוצץ? איזה תינוקת"

מאז אמא שלה מודה לאמא שלי על התהליך הקצר של הגמילה.

ולוקח יותר זמן להיגמל מזה כך נראה ... 

כל התינוקות עושים זאת בגיל הזה (זה הדבר הזמין להם ביותר בשביל להכניסו לפה...)

להכניס ידיים לפה.

נראה לי שזה שלב בהתפתחות, לא רואה סיבה לחסום את זה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....