ברגע אחד העולם, כמו עצר מלכת.
סבא? סבא איננו?!
אז איך יתכן שהעולם ממשיך לנוע?!
איך בכבישים עוד נוהרות מכוניות?!
כיצד עוד אנשים ממהרים לעבודת יומם?!
הרי סבא-סבא איננו!
נזכר איך רק לפני ארבעה ימים,
רקדתי איתך בחתונת אח הגדול.
למרות כל העיכובים שהיו בדרך,
אתה שמרת על אופטימיות ושמחה.
אחרי שהרמנו אותך עם הכסא גלגלים,
לתוך ההסעה, כי הרמפה לא עבדה.
אתה התחלת לשיר ואני התפלאתי,
איך אתה מצליח להישאר כל כך שמח,
שכולם עצבניים.
שעברנו ליד הבסיס הקודם שלי,
נדהמתי שאף על גילך המופלג,
זכרת ששם שהיתי עד לפני זמן לא רב.
אני זוכר שסיפרו שכשהגיעו לאולם,
הורידו לך את הזרמת החמצן למינמום.
ולמרות זאת אחוזי הדם בגופך היו,
הגבוהים ביותר בחודשים האחרונים.
וכשסיפרנו לך על כך אמרת שזה מרוב שמחה.
שברכת את הברכה הראשונה והשניה מתחת לחופה,
ההתרגשות שלך הייתה ניכרת לכל,
ולמרות זאת בירכת בקול ברור וחזק שכולם שמעו.
כמה שמחת והתרגשת שבגילך המופלג
זכית להיות בחתונה הזאת.
שלקחנו אותך בכסא גלגלים
לתוך רחבת הריקודים, לקחתי אותך למרכז הרחבה
וכולם רקדו מסביבך.
היית נראה כמו אבוקה של אש.
כולך זהרת מרוב חדווה ושמחה
משל הייתה זו חתונתך שלך.
אני נזכר בלומדי בתיכון,
עת למדתי מסכת סוכה.
שכל פעם שהייתי בא לבקר אותך,
ואת סבתא תבדל לחיים ארוכים,
היית מבקש שנלמד ביחד.
כמה אושר ושמחה היה מסב לך,
הלימוד המשותף שלנו!
אתה כבר בקושי ראית באותה תקופה,
אך מוחך היה חד וצלול עם רגעיך האחרונים,
ובכוח זכרונך החד כתער היית
מתקן ומעיר לי על דברים לא מדויקים.
כשהייתי הולך היית מספר לכולם,
על הנכד שלך שלומד איתך גמרא.
כמה היית שמח ומאושר מכך.
אחרי שהתגייסתי והייתי בא עם המדים,
איזו גאווה ואושר היו שפוכים על פניך.
נהירת אושר שלא נראתה כדוגמתה.
אתה שנולדת ב1920 בברלין,
נאלצת לברוח משם עם עלית הנאצים ימ"ש לשלטון.
ואני נכדך זכיתי להיות בצבא היהודי,
בארץ ישראל ארץ אליה נכספת ונכספו אבותייך,
כל ימי חייהם.
נחישותך ונשמתך הגדולה שגברה על מכאובי
הגוף השבור ששכנה בתוכו היו לשם דבר.
ששאלו אותך מה שלומך הייתי עונה שב"ה הכל בסדר.
היה לך חשוב לא להתלונן, לא להגיד שכואב לך.
בגיל 90 עוד היית מתעקש שיקחו אותך עם הכסא גלגלים
לבית הכנסת לתפילות ולאחר מכן היית נשאר לשיעור
מיוחד של הדף היומי.
ואף בשנותיך האחרונות שלא יכולת ללכת כל יום לבית הכנסת.
הקפדת לשמוע כל יום בטלפון שיעור של כשעה על הדף היומי.
ובשבתות על אף הקושי הרב שהיו גורמים לך טילטולי הדרך
היית מתעקש שיקחו אותך לישיבה שתוכל להתפלל בשבת
עם מנין בשמחה.
האהבה שלך לסבתא, ההקפדה שלך שכולנו נכבד אותה
ובבד בבד ההקפדה שלך שלא להטריח אחרים בשבילך
הם דברים שאני מקווה לנצור איתי לעולמי עולמים
והלוואי ואזכה להוריש לעצמי ולצאצאי מעט מגדולתך
וענקיותך, חוכמת החיים והשמחה שלך.
נוח בשלום על משכבך
יהיה זכרך ברוך סבא.
ת.נ.צ.ב.ה
באמצע הלילה
אני מתעורר
הלב מלא
אני מוזר לכולם
וזר לעצמי
בלי מקום בעולם
אולי צריך להיגמר
כדי מחר להתחיל
במקום אחר
הגיעה השעה
משליך גפרור בכוונה
יומנים נשרפים
אותיות פורחות באוויר...
אנ'לא יודע לאן
אני ממשיך מכאן
פשוט מוכרח ללכת
משאיר זאב בודד
וערפל כבד
תמונות על הקירות
מדליק את האש
ומבקש
לא להביט לאחור
עזה כמוות אהבה
שלהבתיה
יומנים נשרפים
אותיות פורחות באוויר...
