אני מאז שאני קטנה תמיד יותר היתחברי לאבא שלי והיינו ממש חברים טובים כל הזמן אהיתי איתו יצאנו לטיולים , שיחקנו ביחד והכל בקיצור.
תמיד ששאלו אותי את מי אני הכי אוהבת תמיד אמרתי את אבא אמרתי שאני חולה על אמא שלי ובאמת אני אוהבת אותה מאד אבל יותר את אבא (לא אמרתי את זה אף פעם ליד אמא שלי) .
אפעם לא הרגשתי שאמא שלי נעלבת מיזה או משהו . עד שיום אחד בלילה שמעתי אותה אומרת לאבא שלי שזה קשה לה שאני אוהבת את אבא שלי יותר , ואבא שלי לא ענה.
יום אחרי אמא שלי ניסתה בכל הכוח שלה לגרום לי לאהוב אותה יותר שחזרתי מהבצפר היא קנתה לי דברים שאני אוהבת , הכינה לי את האוכל שאני אוהבת , סידרה לי תחדר. אמרתי לה תודה מכל הלב וחיבקתי אותה.
לפני כמה ימים אמרתי לה שחלק מהמתנה ליום הולדת (שיהיה בעוד שבוע) אני רוצה שהיא תיקח אותי לירושלים ונקנה שם בגדים וזה.. ואז היא היסתקלה עלי ואמרה... לכי אם אבא שלך את אוהבת אותו לא? לכי איתו מה את צריכה אותי... אהיתי המומה אבא שלי באותו זמן לא היה בבית.
הלכתי לפעולה שחזרתי הלכתי למיטה לא דיברתי אם אפחד... בערב אבא שלי נכנס לחדר ואמר לי שאני ישתדל לא להראות שאני יותר אוהבת אותו כי זה כנרה מעליב.
ולי אין מה לעשות אמא שלי קצת פגועה מימני..
רעיונות דחוף מישו?
