-איך תקרא/י לחתולה שלך? שבי.

-במה תעבדי כשתהיי גדולה? עוד לא ידוע.

-איך ייראה שולחן השבת שלך? - שולחן ענק ואלגנטי, שסביבו שיחות עמוקות מתובלות בבדיחות.

-לבוש טיפוסי השייך לך - מחממי אוזניים (של דורה או פו הדוב).

-מה המקצוע האהוב עלייך? חרטוט. 

-מה לעולם לא תעשי? אפגע באדם בכוונה תחילה.

-אם היית חיה היית... דובי.

-מה היית לוקחת לאי בודד? מצלמה.

-אם היית מתחפשת לניק מהערוץ היית מתחפשת ל.. שירה.

ואני:

-איך תקרא לחתול שלך? גארפילד.

-במה תעבוד כשתהיה גדול? מדען\חוקר\מרצה. 

-איך ייראה שולחן השבת שלך? גדול ורועש, אבל מלא תוכן.

-לבוש טיפוסי השייך לך - דגמ"ח עם המון כיסים, כמה שיותר.

-מה המקצוע האהוב עליך? פיזיקה.

-מה לעולם לא תעשה? לא אלבש ג'ינס.

-אם היית חיה היית... ברדלס עם לב של פינגווין וראש של דולפין.

-מה היית לוקח לאי בודד? רות, גיטרה וחליל.

-אם היית מתחפש לניק מהערוץ היית מתחפש ל.. תגלו לבד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול