כילו.... היום התנדבנו במסגרת האולפנא בבית אבות... במשך כל הזמן אני דברתי עם אחת הזקנות באופן אישי פשוט כי היא התחילה לדבר... ודיברה ודיברה ונורא שמחה שמישהו מקשיב לה... היא סיפרה לי דברים מזעזעים... על כמה שרע לה והיא כבר רוצה למות... ושהילדים שלה לא בקשר איתה והכל ענין של מזל בחיים.... והיא רוצה להיות זקנה לא מודעת לעצמה (ההגדרה שלה הייתה מטומטמת )כי המחשבות על החיים ועל העתיד אוכלות אותה.... ואני סך הכל בת חמש עשרה... היה לי די קשה לשמוע את זה ואמרתי לה כזה שאולי אני אבוא עוד באמת כדי להיות איתה והיא אמרה שהיא נורא תשמח אבל היא לא חושבת שנאי אצליח לעמוד בזה.... היא ממש ממש שמחה ונישקה אותי מלא.... אבל פתאום שיצאתי הרגשתי ממש רע!! אני בחיים לא דיברתי שיחה כזאת ארוכה עם סבתא שלי!! תמיד התפדחתי\נגעלתי ממנה....וחשבתי לעצמי שאני סתומה שאני מחפשת לעשות חסד בחוץ כשאני בכלל לא עושה חסד עם המשפחה שלי!! מה עושים עם ההרגשה הזאת? 

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים