ונכון שבוקר זה נחמד יותר אבל אז מה
יש לי רק עשרים דקות וזה בטח לא יספיק. יש לי כל כך המון לומר
שוב יום הולדת. עוד שנה שהיא מתקרבת לשיא. אבא, אם זה ימשיך ככה אתה תצטרך לתת לה את האחד הכי מיוחד. והאמת שמגיע לה.
ועל הדרך, גם להם תצטרך לתת אחד כזה. מה, לא מגיע להם?
למה שוב? 
הלוואי ויכולתי למחוק את הכל ושתרגישי טוב. אני מתפללת עלייך היום, אבא הבטיח לי עד חצי המלכות
ומתי זה קורה כבר? |מתעניין|
טוב. זה היה... היה. שוב? לא יודעת. טוב או לא טוב? גם וגם. ומה אני בכל הסיפור? אני הרעה
ובכלל. אני רעה. איך אני יכולה לעשות דברים שכאלה?
יאא, יש חמצוצים כאלה גם בקטן! וואי, זה טעים |נאנח|
ובכלל רציתי ללכת לבית הספר הנטוש הישן המתפורר המפחיד העצוב כל כך, אבל הן גררו אותי לגן שעשועים והיה קר כל כך והייתי יחפה ורק עם שמלה וסוודר. והן שמעו שירים יפים וגרמו לי לנדנד אותן ושלחו לי נשיקות באויר והתכרבלו איתי וחיבקו אותי ועשו לי מסאז'. אבל הן לא מבינות. זה רק מעצים יותר את תחושת הבדידות
הטובים לזבל? 
והרעים לאן?
אני לא הולכת לבקש ממנה לעשות את זה יותר. כל כמה שהיא נחמדה זה לווה בהתנשאות. והתנשאות לא מתוך מקום של אמת. למה קשה להן השתיים להבין שיש אנשים שונים מהן, ושמה שהן אומרות זו בסך הכל דעה אישית? זו האמת שלהן ולא שלי, אז שיפסיקו ללגלג
ואני חושבת שאני הולכת להיות השוטרת של השכונה. יש כאן המון אנשים זקנים, אבל גם המון מנפצי נפצים למיניהם והם הורסים לי ולשכבת הגיל המבוגרת את שמחת החג. אם אני אתפוס מישו מנפץ נפץ, ולו השום הקטן ביותר, אני אעמוד מולו ואוכיח אותו עד שייצאו לו דמעות מהעיניים. לוכפת לי להיות מעצבנת
חמשים ושמונה במבחן בנביא 
מה קרה? אחרי הכל אתה שואל מה קרה? לא הייתי באף שיעור! לא נגעתי בחומר מימיי! וקיבלתי יותר מחצי! כמעט שישים אחוז! אתה צריך להעריץ אותי! יצאו יותר מדי סימני קריאה XD
ואולי בסוף זה לא יהיה. מזל שהיה לקצת כי ככה יצא מה שיצא אבל אני רוצה שכן יהיה לי. אני אדבר איתם ואסביר להם. ואולי כן יהיה. הלוואי. תתפללו עליי שיהיה לי ווצאפ
אמא הכינה בייגלה טעימים להפליא ששורפים לי את הלשון עם השום שמלמעלה
וקמתי עם שיער מתולתל! |מבוהל| מתולתל. כלומר, ממש מתולתל. אני רוצה רעמה כמו שלה אבל מתולתל מגישת חדשות זה נחמד אם את מתחפשת לנסכיה זמרת שהולכת לנשף
כישופ. ככה זה התחיל. והיה נחמד. אבל לא תפס אותי
דוד גרוסמן. |נאנח| מי שרוצה לקרוא ספר טוב, שיקרא את ספר הדקדוק הפנימי. זה ספר מעולה.
ושוב הביאו לי ספר על זקן! ופעמיים ביום ניגשו אליי שני אנשים זקנים לבקש עזרה. מעניין שצעירים מפחדים ממני אבל קשישים לא
שיער-מנופח-זה-יפה! תפסיקו לחנוק אותו עם קרמים וג'לים והדברים האלה שהורסים אותו
היא מתלוננת ועושה את זה בעצמה.
לסוכר שרוף יש ריח שאני אף פעם לא מצליחה להחליט אם הוא נעים או לא
את קוראת לי תותי! בחטיבה קראו לי ריעותי תותי אני אוהבת אותך
פינג. את זוכרת שבפעם הראשונה שדיברנו אמרתי לך שאני רוצה להיוולד מחדש? בימים האחרונים זה קרה. לידה ארוכה וקשה וכואבת. אני אותו אדם עכשיו, רק מיוסר יותר ופתוח יותר מבחוץ. ואני לא הולכת לספר על זה כלום לאנשים שינסו לעזור לי ויצליחו רק כי יש להם כסף ותעודה
אנשים טובים
באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אני בכלל התכוונתי לכתוב שיר על אור וחושך אבל יצא לי שיר על בית"ר 
טוב, כשאוהדים קבוצה אז אוהדים קבוצה
רגע. נסיכה שהולכת לנשף וכותבת שירים לקבוצת כדורגל? |מבולבל| יש לי המון צדדים
ובדיוק כשחזרתי לשמוע את השיר הזה אחרי שנתיים אני שומעת אותו ברחוב וזו באמת התלבטות גדולה. כלומר, כן, ירושלים. אבל גם כן, תל אביב. אז הנה אני בא והנה התלבטות. עיר או כפר? תל אביב או ירושלים? אני רוצה גם וגם.
מישו קרא\ראה הטירה הנעה? אני צריכה טירה כזאת כמו של האול. שיכולה להיפתח לכל מיני מקומות לפי בחירה. מדבר וים ויער ורחוב ורחוב אחר ותקופות אחרות בכלל. כתבתי בוקר פעם עם זמנים שהייתי רוצה לחיות בהם. צרפת ואנגליה במהפכה וכששרלוק הולמס. זה מעניין ומרתק
זהו זה! פעם הבאה אני מתחפשת למשו עם מקטרת!
איזה קול נעים
אני גם רוצה אחד |מיבב|
ואיזו נדנדה מטורפת של רגשות. אני שרה וצורחת וצוחקת ורוקדת ונהנת והכל טוב, ואז אני מסתכלת עליו ונזכרת בו ומיד בוכה. ואז אני לבד ורעה ואכזרית וכבר בכלל לא אוהבת ומכבדת
העיקר שנשארה לי האמונה בשונות
קראתי לו אבא. הוא באמת אבא שלי. ונכון שאני לא עושה כל מה שהוא אומר. אבל זה באמת ממקום מכבד ואוהב. ואני בסך הכל עושה מה שהוא רוצה שאעשה, גם אם בדרך שונה. אני מאושרת
אני לא. אבל יכולה להיות אם אחליט לקום. אבל אם איחנק על ידו לא אצליח
ואיך בוחרים אם לקום או לא? לקום הרבה יותר בוגר. אבל נמאס לי להיות בוגרת. הייתי בוגרת מספיק בגן כדי לקרוא ספרים של מבוגרים ובוגרת מספיק בכיתה ג' כדי לנסוע לבד למרכז לעשות מבחנים יחד עם ילדים אחרים, גדולים ומפחידים
בא לי ספינג'. למה השנה אין ספינג'?
יאא, איזה משקיעים!
|נרגש| הם רוצים שאני אחזור לעשות אצלם בייביסיטר. והם רוצים שאני אבוא בלילה וגם בבוקר כדי לפזר את הילדים לגנים. וואי. זו מחמאה ענקית. כנראה הילדים באמת נהנו איתי
שרה נעלמה |בוכה| שרה הילדה שאימצתי נעלמה. באה ילדה אחרת במקומה. אופל. לא אופל כמו דארקנס. אופל כמו האבן. האבן היקרה. אבל אופל לא מתנהגת כאילו שהיא יקרה והיא בקושי נמצאת בבית. וכשכן, היא ישנה או סגורה בחדר. ואופל בת שלוש עשרה, ואין לה חבר דמיוני כמו אלפי שאפשר לשאול אותו ברצינות אם הוא רוצה להישאר לארוחת ערב.
הקירות סדוקים הכל קפא
ואתה יושב בראש זקוף
וכבר מוכן לשלוט
איזו מנגינה נעימה
ירח. אמצע חודש. להיזכר שוב בטעות ההיא ולבכות בלב על הצער שגרמתי
איזה מותק! וואי יש אנשים עם דיבור כזה חמוד
וכשחזרתי הביתה צופיה רצה אליי עם כזה חיוך מתוק מתחת למוצץ וזרועות פשוטות והיא חיבקה אותי חזק. היה שווה לקרוא לה אחותי בבית חולים כל הזמן
אוף. זה שהמון זמן לא שמתי את העקבים האלה ולכן הן מה שגרמו לי לכאב ברגל זה מבאס נורא. כבר חשבתי שיהיה לי כמו שהיה ליפעת ואני אהיה בבית חולים שבוע
כשהמחנכת מתקשרת אלייך על הבוקר שתבואי לשיעור זה לא כיף. לא קמתי מבחירה. כנראה אני לא יכולה או לא רוצה לקום. תניחו לנפשי ותפסיקו "שאתם מלחיצים את הזה".
ועכשיו כאומרים מילים כאלה אני מחייכת בלב וצוחקת עליהם שהם לא יודעים. עכשיו גם לי יש סוד
ואני לא אענה לך בגלל מה שעשית. זה היה נורא ושברת המון
אנחנו נחזור להיות כמו פעם? כי אני סובלת מכל רגע שאנחנו לא ככה
השיא שלי בטריוויה זה שלב חמש. ואני תכף מסיימת המון מטמפל ראן שתיים. אני אלופה
ועכשיו כואב לי הראש
אני הולכת להתבסם היום. לא התבסמתי אף פעם נראה לי. אבל כן השתכרתי. בטעות. כשהייתי בת שנה. לא זוכרת כלום, תודה ששאלתם.
וזהו. חייבת לסגור
אהף כן, פרק שבע עשרה בגות'האם. אלפרד מת ואז מסתבר שהוא לא מת אבל הוא בבית חולים
ואני חושבת שהיום בערב אעשה את זה. שוב. והיא לא תהיה שם. אלא אם כן יקרה נס
רשימת הבקשות שלי לפורים:
ששלושתם יהיו מאושרים
שהיא תתחתן
שיהיו להם ילדים
שאמצא אותו
ושאני אמצא אותי האמיתית ואלחם עליה
זהו. עכשיו באמת להתראות
והלוואי שיהיה לכם ולי חג שמח
)
- לקראת נישואין וזוגיות