דבר ראשון אני ממליץ לך לגשת לעניין בכובד מראש מתוך הבנה שיש הגיון בדברים ואנו לא מצווים סתם ללכת ולצום.
שתי תובנות צריכות להיות לנו לפני שעוסקים בכך:
1) הקבה ציווה מצוות וציווה להקשיב לחכמים ואם אנו מאמינים בו ושתורתו אמת, אנו מבינים שיש דברים שאנו עושים גם אם פחות מבינים אותם, ויש לבצע תקנות של חכמים אותו כנל- גם אם אנו לא מבינים אותן. למרות שבדרך כלל לתקנות של חכמים יש עניין.
מכאן נראה שהבעיה שאת מעלה היא הרבה יותר עמוקה - אין לך (כך עולה מדברייך) אמונה בכוחם של חכמים לתקן תקנות.
2) מהקונטקסט שלך נראה שהגישה שלך היא גישה תועלתנית. כלומר מכל דבר חייב "לצאת לי מזה משהו". אני חושב וכך גם נובע מהרבה ספרי אמונה שחשוב בראש ובראשונה להאמין לא רק כי יוצא לי מזה משהו.
בכלל, אנו לא עושים דברים כי יוצא מהם משהו אלא כי נכנס בנו משהו מהם. זו גישה ילדותית של שכנוע של ילד "מה יצא לי מזה".
ממליץ רוגע ועדינות בבואנו להבין את התורה ואת התקנות וטיפה ענווה להבין שלא כל מה שאנו לא מבינים הוא לא נכון.
ברגע שאני אישית אראה שזה הדיבור אשמח לכתוב מה שעומד מאחורי התקנה של צום.
אשמח אם תרחיבי על איזה צומות ספציפיים מדובר כי לכל צום יש עניין אחר.