בס"ד

מה פתאום לא מצווה?

מה ההבדל בין זה לבין כל מצווה אחרת? כשאת שומרת שבת את שואלת מה יצא לך מזה??

אבל סתם כך- זה שאת לא מבינה את טעם המצווה לא פותר אותך מעשיתה.

זה שאת לא מבינה שעטנז מתיר לך ללבוש אותו?

לא! ממש לא!!! זה שיש בכלל טעם למצוות זה סיבה אחת: כדי לתת למצוות "טעם"- שנרגיש אותם ונעשה אותם מתוך ידיעה למה אנחנו עושים. אבל זה לא הסיבה שאנחנו מקיימים מצוות, ממש לא.

הסיבה האחת והיחידה שאנחנו מקיימים את המצוות זה בגלל שאנחנו, יהודים, נשמתנו עמדה בהר סיני ואמרה: "נעשה ונשמע" מתוך כפיה. ושוב בפורים מתוך שמחה ולא מתוך כפיה. זאת הסיבה ה א ח ת והיחידה שאנחנו מקיימים מצוות.

למה צריך לצום- זה נושא אחר. ויש הרבה סיבות לצומות.

אבל דבר ראשון אני רוצה להבהיר: הטעם/הסיבה למצוות לא (או לא אמורות להיות) המניע לקיום מצוות.

הסיבה לצומות- נכתב בספר החינוך. תפתחי ב"צומות" ויהיה לך שם את כל הסיבות.

בואי נגיד שכלום.

אבל, למה את חושבת שצריך שיצא לך משהו?

את עושה מצוות בגלל שיוצא לך מזה משהו?

לא.

קודם כל עושים כי כתוב בשו"ע, ורק אח"כ שואלים למה.

את שומרת 6 בין בשר לחלב כי יצא לך מזה משהו?

את לובשת חצאית כי יצא לך מזה משהו?

לא נראה לי, אבל אם כן - תכתבי ואני אסביר לך. 

הרבה אנשים עושים לעצמם "פטור", וזה ממש בעיה הלכתית.

ב.צרם לי המשפט "מה יצא לי מזה". כמו שאמרו פה כבר כמה ניקים לפני, לא עושים דברים כי "מה יצא לי מזה". כמובן שיש ערך גדול כשעושים משהו מתוך הבנה ושמחה של מצווה, אבל לא מחייב שרק בגלל זה.

ג. יש משהו במה שאת אומרת.  ברמה הישירה- לא תנחת מולך אריזת מתנה בסוף הצום עם פרס.

אבל יש לזה ערך גדול. במספר תאריכים בשנה, כל עמ"י מתחבר לכל עמ"י!! כולם חשים את אותו הקושי, את אותו הכאב, זה שיש לכולם באותו רגע וזה שהיה בתאריך שבגללו נקבע הצום. זה דבר עצום!

וזה כמו שתשאלי למה יש את יום הזיכרון או יום השואה. הצפירה הרי לא תורמת באמת שום דבר- מי שלא זכה לעמוד בינינו באותו יום לא זכה, ומי שעבר את זה- מעדיף שלא לחזור לזה. אז למה? כי יש ערך בלהבין את האחר, להתחבר לכאב (או להפך אל השמחה- לדוגמה יום העצמאות).

אם את ממש עומדת להתעלף, או ממש לא מסוגלת לתפקד מרוב שאת חלשה- כנראה שמותר לך לשתות איזו כוס מים ולאכול משהו קטן.

אני לא באה מהמקום של לשפוט, אבל אני חושבת שכדאי לך לחשוב אם באמת יש סיבה שלא תצומי...

דבר ראשון אני ממליץ לך לגשת לעניין בכובד מראש מתוך הבנה שיש הגיון בדברים ואנו לא מצווים סתם ללכת ולצום. 

שתי תובנות צריכות להיות לנו לפני שעוסקים בכך:

1) הקבה ציווה מצוות וציווה להקשיב לחכמים ואם אנו מאמינים בו ושתורתו אמת, אנו מבינים שיש דברים שאנו עושים גם אם פחות מבינים אותם, ויש לבצע תקנות של חכמים אותו כנל- גם אם אנו לא מבינים אותן. למרות שבדרך כלל לתקנות של חכמים יש עניין.

מכאן נראה שהבעיה שאת מעלה היא הרבה יותר עמוקה - אין לך (כך עולה מדברייך) אמונה בכוחם של חכמים לתקן תקנות.

2) מהקונטקסט שלך נראה שהגישה שלך היא גישה תועלתנית. כלומר מכל דבר חייב "לצאת לי מזה משהו". אני חושב וכך גם נובע מהרבה ספרי אמונה שחשוב בראש ובראשונה להאמין לא רק כי יוצא לי מזה משהו.

בכלל, אנו לא עושים דברים כי יוצא מהם משהו אלא כי נכנס בנו משהו מהם. זו גישה ילדותית של שכנוע של ילד "מה יצא לי מזה".

ממליץ רוגע ועדינות בבואנו להבין את התורה ואת התקנות וטיפה ענווה להבין שלא כל מה שאנו לא מבינים הוא לא נכון.

ברגע שאני אישית אראה שזה הדיבור אשמח לכתוב מה שעומד מאחורי התקנה של צום. 

אשמח אם תרחיבי על איזה צומות ספציפיים מדובר כי לכל צום יש עניין אחר.

? את פסח? את יום העצמאות? רק בשביל לזכור.. זהו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....