מצד אחד – לחץ לימודי עצום. אם אתה לא בנוי לזה לא תצליח לחיות מעבר ללימודים.

מצד שני – אם אתה כן, יש שם יתרונות עצומים. אני לא לומד שם מאז אמצע השישית ועדיין מגיע לכל שבת ישיבה, החברים הכי טובים שלי שם, יש שם הרבה מאוד מדריכים וזה אפשרי ומעודדים לזה, יש שם חוגים החל מכתיבת סת"ם עד לחוגים בכלי נגינה וחדר מוזיקה מעולה. היתרונות גוברים על החסרונות, ואם אתה בקטע של פנימיה (מה שככל הנראה יקרה כשתכיר את החבר'ה) אתה פשוט תהנה שם מכל רגע.

בכל מקרה שווה להירשם ולהגיע לפחות לחודש לקלוט קצת אם אתה בנוי לזה או לא.

כי אם לא זה יכול להיות נורא.

וזה ממש לא מתאים לכל אחד.

אצל הבנות יש לחץ ולא כל אחת יכולה להתמודד עם זה, אז אצל הבנים הלחץ גדול יותר (לימודי קודש וזה..)

הרבה גם תלוי בסדרי עדיפויות וביכולת לסדר תזמן ולעמוד בזה.. יש גם זמנים שהם פחות לוחצים ויש זמנים שיותר.

אני יודעת שבאולפנה יש בנות שיצאו להדריך (כן, גם איפה שהן גרות.) והסתדרו מצויין ויש גם כמה בנים שאני מכירה.

אם אתה רוצה,תמיד אפשר למצוא חיים, הכל תלוי בך...

טוב חפרתי,אני מקווה שעזרתי במשו.. בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....