ושירי נשמה?

שירי שבת?

שירי סעודה שלישית?

שירי דוד המלך?-תהילים?

זה מוריד? מכניס לדיכאון? מה פתאום! מקסימום זה מקרב לאבינו שבשמים. 

אם שירים אלו מחזקים אותך- לכי עליהם.

יש לשים לב להבדל (שציינת בעצמך) בין שירי נשמה, שבת, סעודה שלישית וכו

שבהם יש הקשרים ישירים להתקדמות ולרצונות שמימיים לבין שירים שהרבה פעמים אין בהם מעבר לעצב או דכאון.

לדעתי את צריכה להוריד במינון...

נגיד לשמוע שירים שמחים- במנגינה שקטה, 

ולהתחיל לשמוע שירים שיותר עושים טוב על הנפש

                                                                  בהצלחה

    (אחרי שתשמעי שירים אחרים, תשאלי את אמא שלך או חברה אם השתנית....)

לשירים של הנרצחים.. דודה שלי פסיכולוגית והיא אומרת שזה לא טוב בכלל.. אני פשוט לא יכולה בלי.. ניסיתי יום אחד (היום) לא לשמוע שירים כאלה אבל כשהתקשרו אליי בכוונה לא עניתי.. ולא מצליחה להתגבר עלזהה!! לבנתיים לא קורה לי כלום אבל אם יקרה.. אני לא מסוגלת...

שלום רב

לפני שאתחיל אני רוצה להדגיש שהדברים שאומר הם בגדר המלצה ואני לא פה ע"מ לשכנע או לגרום לך לחוש לא טוב.

נפש האדם בטבע העמוק שלה, בלידתה, היא שמחה.

במשך הזמן האדם גדל ולפעמים נכנסות מועקות של כאב ודכאון, ואם אינו יוצא מכך הוא עלול לטבוע בתהומות הנפש ולהתקע בבוץ הדכאון.

נראה כי זה מה שהסביבה שלך חוששת שקורה.

אני מציע לבדוק מדוע את מעדיפה שירים כאלה.

כיצד? 

בזמן שאת שומעת שירים כאלה (עדיף לשמוע כמה ברצף), קחי דף ותתבטאי עליו. 

אם זה ציור- עדיף שיהיה צבעוני ומושקע. אם זה טקסט או מילים בודדות, השתמשי בעט נוח שקל לך להתבטא בו (לי למשל הכי נעים לכתוב בעזרת פיילוט 0.4 שחור). כשאת מסיימת (או לשמוע או להתבטא) תביטי במה שיצא לך. 

תחשבי - מה אומר מה שכתבת? האם אלה המקומות הרגשיים שבהם טוב לנפש להיות? או שאת רואה שיש הרבה שליליות במה שיצא?

חשבונות נפש כאלה ואחרים יגרמו לך לאט לכוונן את עצמך לדרך שבה את מכירה את עצמך הרגשית יותר ויודעת להתמצא במה שעושה לך טוב.

בכללי - טוב מדי פעם לבדוק גם שירים שמחים, לועזיים, כל שיר- איזו השפעה יש לו עליי? האם הוא מפרה בי שלווה? אולי הוא פורט לי על רגשות האשם? יכול להיות שהוא משמח אותי? 

זאת ועוד. 

כך, בתהליך איטי תוכלי להתנתק לאט לאט מהרצון להרוות את הכאב שלך (שוב, אם קיים).

רק אציין שאין מה לעשות ובדרך כלל אדם שמאזין לשירים עצובים - יש לו איזה כאב או עצב, אפילו מודחקים.

בהצלחה.

אנשים חסרי הבעה.. בדרך כלל אני לא מחליטה מה לצייר.. בקושי מסתכלת.. וזה יוצא.. ורוב הפעמים זה חיילים.. אין לי מושג מה זה אומר.. אני פוחדת.. בזמן של החטופים הי"ד ציירתי סתם כמו כל פעם מתוך שיעמום ולפני שידעו שהם נרצחו ציירתי קברים מכוסים בדגל ישראל.. אני לא יודעת למה זה קורה לי! כולם נבהלו והמורה שלי דיברה עם ההורים שלי שהיא חושבת שאני בדיכאון! אני.. אווףף!! איך אני יוצאת משירים כאלהה??! תודהה..

אף אחד לא ממהר. 

לאט לאט זה תהליך. נסי לברר עם עצמך.

לחשוב עם עצמך באמת. 

לשבת במקום שקט ופשוט לחשוב. 

אכנס לדיכאוןן?!?!?!?!? הציללווו

לא לפחד. כל עוד את בתהליך יציאה מהדכאון אין מה לפחד. וגם אם נראה שאת יותר ויותר בדכאון, ברגע שהרצון שלך מכוון לצאת ממנו, ותשתמשי בכלים הללו, לאט לאט תצאי מזה.

ואני ממליץ מאד מאד להתפלל על זה

וגם, אם זה מבגר את הנשמה, זה מן-הסתם לא הקצב שלה להתבגר. סתם זה לא נראה לי הגיוני שאני אחשוב שדיכאון זה בסדר..

המצב הנתון הוא שאתה מצב של דכאון. או שאת בוחרת להתרסק ולהתבאס עוד ועוד או שאת בוחרת למנף הצלחה ויכולת טובה יותר להיות בוגרת ושמחה.

דיכאון לכשעצמו - לא טוב. רע על הנשמה זה ייסורין. אבל זה כלי. את בוחרת איך להשתמש בו.

מה שטוב לך. תמשיכי לחפש את שאת מוצאת שיטה שאת מתחברת אליה. רבות הדרכים.

עצם זה שאת מחפשת פתרון לבעיה זה כבר ההתחלה. 

בס"ד

עצבות ודיכאון הם לענ"ד שני דברים שונים. אומרים שדיכאון הוא רע. אבל למה לחשוב שעצבות היא דבר רע?

בס"ד

השימוש במילה 'צדיקים' מסגיר את הזרמים...

בס"ד

ולמה אני מחוייב לזה?

בס"ד

לא דבר קטן...

האחרון..

בס"ד

בדיקה במקורות מראה שרוב ההופעות של המילה עצב/עצבות הן במשמעות שעליה דיברת

שירים עצובים לא מכניסים לדיכאון הם מקסימום גורמים לך לחשוב קצת... (ואם זה בגלל הסגנון של המוזיקה ולא הגלל ה"עצובים" יש ז'אנר שלם של זמרים עם שירים רגועים שבאים מתוך הנשמה)

על הנפש... על המצב רוח..

"הלשון- קולמוס הלב.

השיר- קולמוס הנפש." (ר' שניאור זלמן מלאדי)

אם תכתבי פעם על קלף עם קולמוס, תגלי שזה חורט טיפה וקשה למחוק את הכתוב בלי להשאיר סימן.

מקווה שזה מובן.

​

תראי מה בתכל'ס... מה שלא הורג מחשל סתם סתם פשוט תראי שזה לא מכניס לדיכאון... אני אישית מגדיר את ההשפעה של זה כרצינות-זה פשוט עושה אותי יותר רציני ולא יותר עצוב!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....