ושירי נשמה?

שירי שבת?

שירי סעודה שלישית?

שירי דוד המלך?-תהילים?

זה מוריד? מכניס לדיכאון? מה פתאום! מקסימום זה מקרב לאבינו שבשמים. 

אם שירים אלו מחזקים אותך- לכי עליהם.

יש לשים לב להבדל (שציינת בעצמך) בין שירי נשמה, שבת, סעודה שלישית וכו

שבהם יש הקשרים ישירים להתקדמות ולרצונות שמימיים לבין שירים שהרבה פעמים אין בהם מעבר לעצב או דכאון.

לדעתי את צריכה להוריד במינון...

נגיד לשמוע שירים שמחים- במנגינה שקטה, 

ולהתחיל לשמוע שירים שיותר עושים טוב על הנפש

                                                                  בהצלחה

    (אחרי שתשמעי שירים אחרים, תשאלי את אמא שלך או חברה אם השתנית....)

לשירים של הנרצחים.. דודה שלי פסיכולוגית והיא אומרת שזה לא טוב בכלל.. אני פשוט לא יכולה בלי.. ניסיתי יום אחד (היום) לא לשמוע שירים כאלה אבל כשהתקשרו אליי בכוונה לא עניתי.. ולא מצליחה להתגבר עלזהה!! לבנתיים לא קורה לי כלום אבל אם יקרה.. אני לא מסוגלת...

שלום רב

לפני שאתחיל אני רוצה להדגיש שהדברים שאומר הם בגדר המלצה ואני לא פה ע"מ לשכנע או לגרום לך לחוש לא טוב.

נפש האדם בטבע העמוק שלה, בלידתה, היא שמחה.

במשך הזמן האדם גדל ולפעמים נכנסות מועקות של כאב ודכאון, ואם אינו יוצא מכך הוא עלול לטבוע בתהומות הנפש ולהתקע בבוץ הדכאון.

נראה כי זה מה שהסביבה שלך חוששת שקורה.

אני מציע לבדוק מדוע את מעדיפה שירים כאלה.

כיצד? 

בזמן שאת שומעת שירים כאלה (עדיף לשמוע כמה ברצף), קחי דף ותתבטאי עליו. 

אם זה ציור- עדיף שיהיה צבעוני ומושקע. אם זה טקסט או מילים בודדות, השתמשי בעט נוח שקל לך להתבטא בו (לי למשל הכי נעים לכתוב בעזרת פיילוט 0.4 שחור). כשאת מסיימת (או לשמוע או להתבטא) תביטי במה שיצא לך. 

תחשבי - מה אומר מה שכתבת? האם אלה המקומות הרגשיים שבהם טוב לנפש להיות? או שאת רואה שיש הרבה שליליות במה שיצא?

חשבונות נפש כאלה ואחרים יגרמו לך לאט לכוונן את עצמך לדרך שבה את מכירה את עצמך הרגשית יותר ויודעת להתמצא במה שעושה לך טוב.

בכללי - טוב מדי פעם לבדוק גם שירים שמחים, לועזיים, כל שיר- איזו השפעה יש לו עליי? האם הוא מפרה בי שלווה? אולי הוא פורט לי על רגשות האשם? יכול להיות שהוא משמח אותי? 

זאת ועוד. 

כך, בתהליך איטי תוכלי להתנתק לאט לאט מהרצון להרוות את הכאב שלך (שוב, אם קיים).

רק אציין שאין מה לעשות ובדרך כלל אדם שמאזין לשירים עצובים - יש לו איזה כאב או עצב, אפילו מודחקים.

בהצלחה.

אנשים חסרי הבעה.. בדרך כלל אני לא מחליטה מה לצייר.. בקושי מסתכלת.. וזה יוצא.. ורוב הפעמים זה חיילים.. אין לי מושג מה זה אומר.. אני פוחדת.. בזמן של החטופים הי"ד ציירתי סתם כמו כל פעם מתוך שיעמום ולפני שידעו שהם נרצחו ציירתי קברים מכוסים בדגל ישראל.. אני לא יודעת למה זה קורה לי! כולם נבהלו והמורה שלי דיברה עם ההורים שלי שהיא חושבת שאני בדיכאון! אני.. אווףף!! איך אני יוצאת משירים כאלהה??! תודהה..

אף אחד לא ממהר. 

לאט לאט זה תהליך. נסי לברר עם עצמך.

לחשוב עם עצמך באמת. 

לשבת במקום שקט ופשוט לחשוב. 

אכנס לדיכאוןן?!?!?!?!? הציללווו

לא לפחד. כל עוד את בתהליך יציאה מהדכאון אין מה לפחד. וגם אם נראה שאת יותר ויותר בדכאון, ברגע שהרצון שלך מכוון לצאת ממנו, ותשתמשי בכלים הללו, לאט לאט תצאי מזה.

ואני ממליץ מאד מאד להתפלל על זה

וגם, אם זה מבגר את הנשמה, זה מן-הסתם לא הקצב שלה להתבגר. סתם זה לא נראה לי הגיוני שאני אחשוב שדיכאון זה בסדר..

המצב הנתון הוא שאתה מצב של דכאון. או שאת בוחרת להתרסק ולהתבאס עוד ועוד או שאת בוחרת למנף הצלחה ויכולת טובה יותר להיות בוגרת ושמחה.

דיכאון לכשעצמו - לא טוב. רע על הנשמה זה ייסורין. אבל זה כלי. את בוחרת איך להשתמש בו.

מה שטוב לך. תמשיכי לחפש את שאת מוצאת שיטה שאת מתחברת אליה. רבות הדרכים.

עצם זה שאת מחפשת פתרון לבעיה זה כבר ההתחלה. 

בס"ד

עצבות ודיכאון הם לענ"ד שני דברים שונים. אומרים שדיכאון הוא רע. אבל למה לחשוב שעצבות היא דבר רע?

בס"ד

השימוש במילה 'צדיקים' מסגיר את הזרמים...

בס"ד

ולמה אני מחוייב לזה?

בס"ד

לא דבר קטן...

האחרון..

בס"ד

בדיקה במקורות מראה שרוב ההופעות של המילה עצב/עצבות הן במשמעות שעליה דיברת

שירים עצובים לא מכניסים לדיכאון הם מקסימום גורמים לך לחשוב קצת... (ואם זה בגלל הסגנון של המוזיקה ולא הגלל ה"עצובים" יש ז'אנר שלם של זמרים עם שירים רגועים שבאים מתוך הנשמה)

על הנפש... על המצב רוח..

"הלשון- קולמוס הלב.

השיר- קולמוס הנפש." (ר' שניאור זלמן מלאדי)

אם תכתבי פעם על קלף עם קולמוס, תגלי שזה חורט טיפה וקשה למחוק את הכתוב בלי להשאיר סימן.

מקווה שזה מובן.

​

תראי מה בתכל'ס... מה שלא הורג מחשל סתם סתם פשוט תראי שזה לא מכניס לדיכאון... אני אישית מגדיר את ההשפעה של זה כרצינות-זה פשוט עושה אותי יותר רציני ולא יותר עצוב!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...