ואני ברמות של כבר שונאת (הלכתי לקיצונות ממש גרועה) אני לא יודעת..

את לא תעשי דברים בניגוד לרצונך ולכל אחד ה' קבע מה יהיה לו ואם לאמא שלך יש משהו מסוים זה בכלל לא אומר שגם לך יהיה ככה

ואם את דומה לה במשהו זה לא אומר שיהיה לכן גם אותו מזל בחיים

מקווה שהבנו (אני אותך ואת אותי)

לפני שאענה אשמח לדעת מה הגיל. 

לא ככ הבנתי..

בס"ד

אני חושב שקודם כל את צריכה לעבוד הרבה מאוד על כיבוד הורים.

את צריכה להיזהר מאוד מלהסתכל במידות רעות שנראות לך אצל ההורים שלך, ולהשתדל תמיד לשים לב לדברים החיוביים שיש לך ללמוד מהם.

בלי קשר, את צריכה לשים לב להתנהגות ולמעשים שלך, ואם את רואה התנהגות פגומה כלשהי, לבער אותה, אבל בלי שום קשר ובלי לחשוב כלל על ההורים!! זה לא יעזור לך להצליח, זה אפילו יקשה עליך, זה יפגע בקשר שלך עם ההורים, זה פגם במצוות כיבוד הורים וזה גם מונע ממך ללמוד את הדברים הטובים שאני בטוח שיש לך ללמוד מההורים שלך.

שמזה שתשטוף אותה כמה חשוב וכמה היא לא בסדר היא תתחיל חזרה עכשיו לכבד הורים?

בס"ד

אני מחוייב לאמת, ואך ורק לאמת. מה לעשות שהאמת לא תמיד נעימה לאוזן, תראה מה עושים לרב טאו כי הוא אומר תמיד את מה שהוא חושב.

מי שמחפש את האמת, יראה שאני אומר את מה שאני חושב ללא כחל וסרק, ללא אינטרסים אישיים וללא פניות אישיות, גם כשהדברים מחייבים אותי וקשים לי (אני מניח שאף אחד לא חושב שאני מושלם). ואז הוא יוכל להקשיב גם כן ללא פניות אישיות, לשמוע את האמת ולממש אותה. מי שלא רוצה, אני לא מכריח אותו להקשיב לי.

עכשיו בנוגע למקרה הספציפי הזה- אני באמת חושב שמדובר בטעות בסיסית ויסודית, אם האדם לא מכבד את הוריו כראוי- שום דבר לא יכול להסתדר, ואי אפשר להתקדם לשום מקום.

בנוגע לשאלה הכללית על איך צריך לענות לשאלות- באמת יש מקום לדיון, אבל נראה לי שעדיף לעשות את זה בשרשור אחר

אבל ההבדל בין לחיות את האמת לבין להגיש אותה גדול מאד.

יש כאן ילדה (יש להדגיש, לא בן שאליו הפנייה אמורה להיות שונה) שמבקשת עזרה.

במקום לירות עליה שהיא צריכה לעבוד על, צריכה להתבייש ב.. זה באמת יעזור? הדברים שלך יפלו על אוזניים ערלות.

יש פה עניין של הבנה פסיכולוגית ונפשית של העניין שקצה קצהו הוא כיבוד הורים אמיתי. 

כך גם במקום שתיצור לה פיצוצים וקרעים במשפחה (ממש כיבוד הורים נפלא) אתה יוצר לה התקדמות נפשית אמיתית תוך הבנה משמעותית מה יש לה, למה היא מרגישה ככה, איך...

בטח כשמדובר באישה - ה- ה- ה- מקום שבו הרגשות הם חלק קריטי מהמהלך.

אני מסכים איתך שמי שמחפש את האמת יסכים לשמוע אותה אבל לא תמיד כל אחד הוא מחפש אמת צדיק וישר, לא כולם על דרך הישר ולפעמים (כמו כאן, לדעתי) יש לעשות זאת דווקא בדרך ההכלה וההבנה, ותוך כדי כך להורות את הדרך הנכונה.

ויותר מזה, אני מרגיש קרוב מאד לנושא בגלל שהיו לי הרבה מאד בעיות איתו, ולא- גם כשרציתי את האמת, היה לי הרבה יותר קל לעבוד איתה ולהתקדם איתה כשהיה שם מישהו שעזר לי להתקדם ולא ירה לי משפטי אמת וציפה שאני אזדחל עליהם. 

ולא, לא עדיף לעשות זאת בשרשור אחר. המתחיל בנושא אומרים לו חפור!!

בס"ד

אני רוצה לשאול על כל הגישה שאתה מייצג בתשובות שאתה עונה לאנשים (רק לפרוטוקול, די מרשים המאמץ שנראה שאתה משקיע בהן), ואני חושב שהן מחמיצות נקודה חשובה.
אתה באמת מאמין שבתשובות ארוכות ונחמדות עם סיפורים מרגשים, מילים יפות, מחמאות וצומי לכל מי שבטוח שיש לו שאלה שאף אחד לא חשב עליה בעבר אתה תצליח לענות על שאלות שמסתובבות מאז ימי איוב ומשה?!
אני מחלק את השואלים (בעולם כולו, אני לא יכול לדעת בכל מקרה לגופו) לשתי קבוצות- 

• מי מבקש את האמת, שזו קבוצה יותר גדולה ממה שאתה חושב, ובאמת לפעמים יש לאנשים כאלו קשיים להשלים עם האמת כשהם רואים אותה, אבל בסופו של דבר הם גם יבינו שזו האמת ויקבלו אותה.
• מי שלא מבקש את האמת, אלא שואל כדי להתריס. לאנשים כאלו אסור לענות. מקסימום לומר להם "אתה לא באמת רוצה לשמוע תשובה ואני לא מוכן לענות לך ולבזבז את הכוח שלי. אם תצא מהמצב הזה, סביר להניח שתוכל לענות לעצמך לבד. ואם לא- פנה אלי שוב".

אבל גם כשאדם שואל שאלה מתוך חיפוש אמיתי אחרי האמת, יש שלוש אפשרויות:

• יש אנשים ששואלים שאלות לא לגיטימיות. שאלות שהאדם לא יכול לקבל עליהן תשובה בגלל המגבלות שבהן הוא נברא ולא ישנה שום דבר אם הוא באמת יקבל תשובה עליהן. השאלות האלו רק גורמות לאנשים להתבלבל ולהתחשבש ולנסות לענות, וכשהם לא מצליחים, הם כועסים וזורקים הכל. המשנה במסכת חגיגה קוראת לשאלות האלו "מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור". כשהאדם שואל שאלה כזו, אין צורך ואין תועלת לענות לו בצורה מנומקת ומסתבכת. צריך פשוט להגיד לו את הנ"ל.
• יש אנשים ששואלים שאלות לגיטימיות, אבל השאלה שלהם נובעת מהבנה לא נכונה של המציאות. כל השאלה מתבססת על הנחות שגויות. לפני שעונים לשואלים כאלו, צריך להאיר את עיניהם ולהבהיר להם מה הטעויות היסודיות שלהם. רק לאחר מכן ניתן לראות האם עדיין יש שאלה, ואם כן- לענות. אני חושב שהשאלה שלנו שייכת לקבוצה הזו, וזה מה שהשתדלתי לעשות בדברי- להאיר את עיני השואלת בנקודה שהכרחית וקריטית עוד לפני השאלה הספציפית שלה.
• הבוצה האחרונה היא של שאר השאלות. אלו יכולות להיות שאלות שנוגעות לידע, לדעה אישית ולעניינים שאינם מוכרעים לצד זה או אחר, או שאינם ברורים לחלוטין ויש בהם מקום לספקות שאינם טעויות בסיסיות. לשאלות אלו יש לענות בקצרה ובתמציתיות אך כמובן שהכרחי לשמור גם על אורך רוח, כבוד לדעות אחרות וסבר פנים יפות.

כשאני עונה למישהו על שאלה, לרוב זה אחרי שאני עברתי תהליך בנושא (החריג הוא בנים-בנות שב"ה לא הועמדתי בנסיונות בנושא). ואחרי שחקרתי חקירה שכלית, ביררתי במקורות והגעתי למסקנות. בעקבות ההיכרות האישית שלי עם הנושא ועצות שיצא לי לשמוע מאנשים ששיותר חכמים ממני- אני מנסה לסווג את השאלה לאחת משלוש הקבוצות ועונה, או שלא עונה, בהתאם. בכל אופן, לשאלות משתי הקבוצות הראשונות אין צורך, לא יעזור ואולי אף יזיק לענות בנחמדות ובאורך רוח, כי מדובר במתן לגיטימציה לטעות. ואין לגיטימציה לטעויות. אנשים טועים וזה מובן, אבל עליהם להבין שהם טעו, שזה רע ושעליהם לעזוב את טעותם.
עכשיו בנוגע למקרה הספציפי- אני חושב שאם אדם שואל שאלה, הוא רוצה לדעת מה לעשות כדי להגיע ליעד מסויים, אין ספק שהדרכה היא הדבר שלו הוא מצפה. אם אדם עומד ליפול מצוק, אני אצעק עליו שיזהר. אני לא אבקש ממנו בנימוס לשים לב לאן הוא הולך והאם הוא בטוח שזה היעד שהוא מבקש.
היום יש מגפה בנושא הזה של היחס בין הורים לילדים, ולא רק שהמחשבה הביקורתית של ילד כלפי אחד מהוריו היא טעות יסודית כפי שהגדרנו קודם, מדובר בטעות מסוכנת באופן מיוחד בגלל התפוצה הרחבה שהיא קיבלה. ולכן אפילו יותר קריטי לתקן אותה.

מקווה שהובנתי. אם לא- אפשר להמשיך ולהקשות.

למרות הסדר בו חילקת את ההודעה אני מערבב פה נושאים... 

(יודע שעדיף לענות על ראשון ראשון אבל יש סיבה למה שאני עושה עכשיו)

א. החלוקה שלך מעניינית. העניין הוא שאתה בוחר לחבר בין שני דברים - קור רוח וה"ליטוף" הזה שהבעת. 

זה שאני בוחר לא להצטעק פה בהודעות שלי, ולא "לצעוק על האדם שיזהר", לא אומר שאני מלטף אותו. 

אם תבדוק ברזומה של התשובות שעניתי (קצר וכנראה שעשית את זה כבר) אתה יכול לראות שיש מקומות שבהם העמדתי את האדם על טעותו ועל דיבורו ואפילו מספר פעמים. 

יש עניין נוסף שהחלטת - שאלות לגיטימיות ולא לגטימיות.

נכון, יש שאלות  "לא לגיטימיות", השאלה איך אתה מאבחן כאלה. בחרת לאבחן את מה שהילדה עושה כעודף ביקורתיות, אני מעדיף ללכת ולבדוק דווקא בעולם הפסיכולוגיה ולבוא ולומר לה "את חלק מתופעה נפוצה שקורית בגיל ההתבגרות ועליך לעשות כך וכך ואל תדאגי יהיה בסדר" ולא ישר "את עוברת על המצווה הזו והזו זה חמור מאד" כי כשאדם מבין פסיכולוגית מה עובר עליו, הוא יכול להתקדם הרבה יותר. 

אחזור למה שאמרתי קודם - זה שאני "מלטף" אדם להגדרתך - זה עניין בחינוך. איני יודע אם היית מדריך או השתתפת באיזו מסגרת חינוכית שהיא אבל בזמן שבו הייתי מדריך (קצת יותר משנתיים) למדתי שההבדל בין לעזור לאדם לבין להפיל אותו - זה הגב שאתה נותן לו, כמה אתה אומר לו דברים חיוביים, כמה אתה משפר את המצב שלו ולא רק אומר לו מגרעות. ברצינות, אני זוכר חניכים שלי שהשתנו בזכות העניין הזה מהקצה אל הקצה בזכות העניין הזה. 

בגדול אני חושב שאתה צודק. ההבדל ביננו לדעתי הוא ההבנה מי העומד מאחורי המסך. מיהו אותו אדם. ההקשבה לסאבטקסט ולקונטקסט שדברים שלו. אתה בוחר לאבחן ילדה שעוברת על כיבוד הורים. אני בוחר לאבחן ילדה בגיל ההתבגרות שיש לה ערימת בלבלות לעבור, והנה עוד אחת עולה וצצה, וממילא פוגם לה בקיום המצוות ואחת מהן היא כיבוד הורים. 

בצורה יותר רחבה - גם אדם בפורום הזה שיש לו שאלות אמוניות והוא כותב אותם בצורה קשה וחמורה, יכול מאד להיות שאם תשבור את גדר ה"פויה צריך לעקור אנשים כאלה מחשיבתן" תצליח למצוא אדם גדול, אדם שדורש טוב, אדם עם חשיבה ענקית והמון יכולות. את זה אני בוחר להאכיל, את זה אני בוחר לפתוח, לא את הגועל נפש (שהוקעתי) שהוא הוציא מהפה. במקום להבהל מהרע אני בוחר להוסיף טוב בידיעה שזו המלחמה האמיתית.

ובקעיקר אני רוצה לעמוד על הסיבה לסגנון שלי - רוב האנשים שמסתובבים בפורום הזה הם ילדים. אדם מבוגר, שלא עובר את אותם הבלבולים כמו אותו נער צעיר, ויש לו כבר פרופורציה והוא מתוך בחירה הולך ומשמיץ - את דבריו היינו מוקיעים אני ואתה גם יחד. 

בא נעסוק בחינוך (על כל הצרכים שבו) במקום ללצעוק על האנשים איזה מצוות הם עוברים. זה בגדול מה שאני חושב.

אני מאד מקווה שהובנתי. 

בס"ד

אשמח אם תוכל להסביר שוב מה עשיתי שלא בסדר ואיך אני צריך לעשות את זה.

אתה בטוח ששמת לב לחלוקה שחילקתי בין שאלות מתריסות, שאלות לא לגיטימיות ושאלות שנובעות מהבנה לקויה של המציאות?

למי ששואל כדי להתריס, אתה חושב שצריך לענות בצורה אחרת  ממה שכתבתי?

מי ששואל שאלות לא לגיטימיות, אתה חושב שאני חושב שהוא עושה את זה בכוונה, או שהוא לא בסדר? אני רק אומר שצריך להגיד לשואל "שאלתך לא לגיטימית כי ___. ולכן הייתי ממליץ לך לוותר עליה"

מי ששואל שאלה שנובעת מהבנה לקויה של המציאות, כמו השאלה הזו (לדעתי לפחות), נראה לי שהדגשתי אפילו יותר שצריך להאיר את עיניו בנוגע לטעות שלו, ולא לכעוס עליו.

בנוגע לשאלה הנוכחית, שים לב שלא אמרתי בשום מקום "את לא בסדר". אמרתי "את צריכה לעבוד על כיבוד הורים". ואני לא חוזר בי, מכיוון שהשואלת (סליחה שאני מדבר עלייך בגוף שלישי) ביקשה הדרכה ושאלה מה לעשות כדי לפתור בעיה מסוימת, ואני הצעתי את צורת הפעולה הנכונה לדעתי.

יש נושא שבו אני חושב שאולי אתה צודק וטעיתי- כדאי להרחיב ולהסביר. אני מוכן לקבל ע"ע בלי נדר להשתדל בכך. ובנוגע לשאלה הנוכחית בעז"ה אעשה זאת כשיהיה לי קצת יותר זמן. 

מה שאני לא מסכים איתו זה שהסתכלת על היבט אחד ולא התייחסת לשואלת אלא לשאלה. 

בשאלה כזו זה הכרחי - להכנס לראש, להבין (לנסות להבין, זה נורא קשה דרך מסך) את המצב, לחשוב מה עומד בראש השואל או במקרה זה - השואלת, שזו גם סוגיה, לענות על שאלה כזו לבן או לבת הייתי עונה בצורה שונה.  

בס"ד

מה זה משנה? איך זה משפיע?

אני לא יודע למה בדיוק התכוונת, אענה על שניהם.

לענות לשואלת ולא לשאלה זה לדעת שלא הכל זה כן לא שחור לבן ויש כאן מציאות מורכבת שיש לתפוס אותה, להבין ואיתה להשיג התקדמות אמיתית.

בן או בת - הבדלים של דיבור עם דגש על הרגש או על השכל, בעיקר.

כמובן משנה השאלה אך זה הבסיס.

בס"ד

תמיד נוח לומר "לא הכל שחור לבן" ו"המציאות מורכבת", אבל מה לעשות שיש דברים פשוטים ונכונים בהחלט שאותם אנשים צריכים לדעת?

חוץ מזה, שלדעתי אם אדם יודע ומבין את המצב שלו, ומפרש נכון את העובדות- הוא יכול להתקדם משם לבד. למה להאכיל אותו בכפית?

ועניין אחרון- אתה באמת מאמין שעם בנים צריך לתת דגש על השכל ועם בנות על הרגש? אם הייתי בת הייתי נעלבת.

כנראה לא הסברתי מספיק טוב אם אתה חושב שאני חוזר על מה שאמרתי...

אתה חושב שזה כיף לומר שהמציאות מורכבת? אתה חושב שכיף לי לשבת ולכתוב כל כך הרבה (בא נגזים, כולו 15 שורות יותר, עדיין השקעה), לשקול מילים, לראות איך הדברים יוצאים הכי נכון והכי מדויק? 

אני לא עושה את זה מנוחות. גם המחשבה שהכל כאן מורכב זה לא נוח. 

זה שהדברים פשוטים ונכונים לך זה יפה, השאלה פה היא איך אתה בוחר להעביר את זה הלאה.

אתה לא יודע אם מי ששאלה את השאלה יודעת ומבינה את המצב שלה, אתה לא יודע אם הוא מפרש את העובדות נכון. אני החלטתי שגם אם כן וגם לא, אכתוב את זה מפורט ומוסבר כמו שאני מכיר את זה וכמו שראיתי שעבד לי בפעמים קודמות. 

החלטת משום מה לקרוא לזה להאכיל בכפית. 

אם לתת לאדם הסבר קצת פחות מתומצת וקצת יותר רחב שמתפרס על יותר שורות זה להאכיל בכפית, אם לתת לאדם הסבר שעוד אפשר לחקור אותו עוד המון ושיש עוד המון עבודה לעשות ממנו זה להאכיל בכפית, נראה לי יש כאן בעיה בתפיסה.

וכן אני באמת מאמין שזו הדרך. ומה שחששתי שיקרה (שאתה בטוח שהדגש הוא מוגזם וכו') קרה.

זה לא אומר שאני לא כותב רגש לבנים ולא אומר שאני לא כותב שכל לבנות. זה אומר שאני משתדל לכוון את הדברים שלי בצורה כזו שהמהלך הכולל יהיה כזה. 

ומזל שאתה לא בת  

העובדה שאתה מפרש את הדברים שאני כותב ישר לכיוונים שפרשת, בסך הכל מראה שאתה כן רואה שחור ולבן, כמה שזה מעצבן אותך שיאמרו את זה.

אז כן, אני אחזור על זה ואומר שוב ושוב ושוב, 

המציאות מורכבת, היא לא שחור ולבן, הדברים לא פשוטים כמו שאתה חושב, והתורה שלנו גם היא מורכבת, הרבה הרבה הרבה יותר מהמציאות וכך גם הרבה יותר עמוקה. 

בס"ד

בעז"ה בשבוע הבא אני מקווה שיתפנה לי זמן לענות. עכשיו אני לא ממש פנוי לזה.

אבל במשפט אחד- אני ממליץ לך לקרוא שוב את כל מה שכתבתי, נראה לי שלא הבנת אותי נכון.

לא את הכל צריך ללטף ולתת חיבוק כשלא צריך, כן?

לדפוק על הדלת באותה צורה כמו אמא

ולשנוא את זה

ולשנוא אותה

זה מוגזם לחלוטין.

אמא זו אמא

ואם תגלי את עצמך זה יהיה רק בזכותה

כי היא נותנת לך כל מה שהיא יכולה

מהרגע שבו היית כעובר בבטן שלה.

אבל זה גם פוגע בי! אני פשוט לא יודעת..

שלום.

בעולמנו היום יש תופעה שחוזרת על עצמה די הרבה. 

הילדים עוברים בגיל ההתבגרות מן סערת מרידה כזו. 

כל אחד בעוצמה שלו ובדרך שלו.

אחת מהדרכים של הסערה הזו להתבטא היא בביקורת המוגזמת כלפי ההורים. 

אצלך זה כנראה בא לידי ביטוי מאד מאד ואפילו מכסה על הרבות הטובות והנפלאות שההורים שלך עשו בשבילך, ולכבודך, שלא נראה לי כדאי שנתחיל לספור את הדברים האלה כי הטוב שההורים עושים עבור הילדים (כן גם ההורים שלך) הוא עצום.

התפקיד שלך, הוא להבין את זה, ולהרגיע את הסערה הזו.

להבין שאת בסך הכל עוד ילדה, ולא כל מה שנראה לך לא בסדר הוא באמת כזה.

להבין, שההורים שלך, על אף הפגמים (שאת החלטת שיש להם, אולי בצדק ואולי לא) הם ההורים הכי טובים שיכולת לקבל.

ברגע שתסיטי את עולם המחשבה שלך מאיך אמא שלי דופקת על הדלת ואיך היא מחזיקה את הסלים, אל עבר כל הטוב שיש לך ותלמדי על עצמך לעשות את זה בעוד דברים, כבר לא עפריע הדפיקות של אמא.

וכך תוכלי לחזור לדרך הישר ולקיים את מצוות כיבוד אב ואם בהידור.

אני ממליץ, אם באמת רוצה להתקדם, ללמוד גם את הלכות כיבוד אב ואם (ממליץ כהתחלה את פניני הלכה ליקוטים ג').

ותקני לאמא שלך זר פרחים קבוע בימי שישי, זה יגרום לך להרגיע את הנפש המרדנית ולהוסיף אהבה בינך לאמא שלך ובכללי אהבה בבית.

אבל למה אתם מחליטים שלא צריך..? 

כי היא עוברת עבירה? 

בואו נסתכל טיפה מעבר..

בואי נסתכל מעבר

אלא מעבר, לא?

אז אני חושבת שהמצווה הזו היא סופר מוסרית

והאמא של המוסרית.

כיבוד הורים.

בואי נחשוב כמה אנחנו סובלות בשביל שיהיו ילדים

ואח"כ לידות וחינוך

וזה מה שאנחנו נקבל?

שהבת שלי לא תרצה להיות כמוני?

כי היא רוצה להיפתח?

כי היא שונאת אותי?

אחרי כל מה שעשיתי וסבלתי בשבילה והשתדלתי בחינוך

בלידות בכאבים בחוצפה שלה?

לדעתי הכי מוסרי זה לכבד, ולנסות לראות את הטוב

מה שכן יש לנו ולא להתמקד בחסר.

וגם אם זו מוסריות פשוטה לא תמיד פשוט להפנים ולבצע

זה לא משהו שאעשה.

אף אחד לא הפך שום דבר ללגיטימי. זה השחור ולבן שאני מדבר עליו.

אפשר להסביר לבנאדם קצת יותר ולהיות טיפה יותר רגישים - זה לא הופך דבר ללגיטימי. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....