אמת שלי את כל כך יפה 

אני רוצה אותך קרוב אלי

קרוב הכי שבגולם

אמת שלי את כל כל אצילה

אותך ארצה על שפתי

את אצלי, את תברחי לי

לא מספיק שכולם נוטשים אותך?

לפחות אני ישאר שלך

ואת תישארי שלי

נשאר ביחד תמיד

למה? אנשים? בני אדם?

כל כך כל כל מזניחים

זה עצוב לי אנשים 

למה אתם משקרים?

ואני עוד האמנתי לכם

זה לא יפה

אמת שלי את אחלה ואת אמיתית 

לפחות מישהי אחת אמיתית

אלך לי לחפש אותך עד שאמצא

לא יהיה מהטיפשים הרודפים אחר הרוח

אהיה מקרובייך 

ועכשיו אחרי שחלך לו שמן שאת כבר לא עוזבת אותי

ואני לא עוזבת אותך

נשארנו ביחד

אבל..

כמעט לבד!!

לבד?

לבד!

אבל לפחות יש עכשיו 2 אמיתיים

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול