חלונות?! מי בכלל מתכנן את זה סמוך לפסח...

העצות שלי מיועדות לנשים שבאמת רוצות לעשות מינימום ולא להשתגע. (למשל כמו שנה שעברה שילדתי שבוע לפני פסח...)

אז ככה:

להתחיל מרשימות.

1. תעשי רשימה של כל אזורי הבית לא כולל המטבח: חדרים, מסדרונות, מרפסות,שירותים, כניסות וכד'- תוודאי שאין אזור שאין לו שם.

2. את המטבח לחלק לאזורים ספציפיים יותר: ארונות למעלה, ארונות למטה, מקרר, תנור, שיש וכיורים, וכד'.

שתי הרשימות תאגדי לרשימה אחת. את הרשימה הזאת לחלק ל3 חלקים בצעים שונים: ממה שאפשר להתחיל כבר עכשיו, באמצע ובסוף.

(להתחיל עכשיו- חדר הורים, ארונות בגדים בחדר ילדים, שטיחים אפשר לשאוב ולהרים, שירותים ומקלחת, ספריות וכד') לעומת זאת החלפת מצעים, ספות, מטבח יותר מאוחר)

בכל קטגוריה תחלקי מה שהכרחי לעשות שבלעדיו פסח לא יהיה כשר, ומה שרצוי לעשות.

רשימה הבאה:

תכנון לו"ז וחלוקת תפקידים:

זה יוצא שכל קטגוריה צריך לסיים תוך שבוע +-. תחלקי תפקידים מי אחראי על מה- את, העוזרת, בעלך, הילדים (אם יש גדולים) וכד'. תשתדלי שלכל אחד יהיה גם מהמשימות ההכרחיות וגם הרק "רצויות".

מכאן והלאה לכל אחד אחריות על המשימות שלו. 

נשארו עם המשימות הספציפיות שלך לשבוע ספציפי: תבדקי בלו"ז שלך מתי לשבץ את המשימות (מבחינת עבודה, טיפול בילדים וכו'). כמובן מתחילים קודם עם ההכרחיות ואח"כ הרצויות.

לזכור להשאיר זמן למשימות השוטפות: כביסה, בישולים, שטיפה וכו'.

לא לשכוח לשלב גם זמני הפוגה ופינוקים. (לא חייבים יקר ומשמין, אבל כן משהו שעושה חשק לסיים את המשימה בזמן כדי "לזכות" בפינוק)

להכין לוח גדול של המשימות שכל ערב יהיה ברור מה המשימות ליום הבא.

בסוף כל יום מסמנים בלוח מה הספקנו ומה לא. פעמיים בשבוע עושים הערכת מצב אם צריך להוריד משימות שלא הכרחיות או לחלק באופן אחר את המשימות בין המנקים.

לזכור שהכי חשוב לעשות בנחת ובשמחה ובלי מריבות וכעסים!

לא שווה אם עוד זכוכית תהיה מבריקה אבל מישהו ישאר עם עוגמת נפש מהנקיונות...

בהצלחה רבה!!

אחרי פסח יש את העונה הזאת של האובך והגשם החם המלכלך הזה..

ואז הכל הולך לטימיון

ואם עושים באמת רק את מה שממש חובה אז זה לא הרבה, גם לא חייבים ממש לנקות

את כל המקומות שעלול להיות בהם חמץ, מספיק רק לבדוק (בעיניים..) שאין בהם חמץ

ככה אני לא מפריעה לשכנים מתחתי.

אני מנקה רק את התריסים, אדן החלון והמסילות.

את החלונות עצמם - ירחם ה' - אם לא נספיק לפני פסח, אז בחופש הגדול נשלוף אותם מהמסילות ונשטוף באמבטיה.

מצאתי שככה הכי יעיל.

כמובן שבשנים של הריון/אחרי לידה/הנקה - גם התריסים נדחים אחר כבוד לשנה הבאה.

אני כבר מזמן מתייחסת לזה כאל ניקיון אביב. הזדמנות פז לניקיון מקומות שבשוטף לא מגיעים אליהם (מתחת למיטות, חלונות, ספריית ספרים וכו') וכן למיון של דברים שלא צריך.

אני מתחילה לנקות בשבוע שלפני פסח. אני לא עובדת או לומדת בשבוע הזה

אני מציידת את עצמי ברשימה המחולקת לחדרים.

למשל:

חדר ילדים:

מיון משחקים

ניקוי משחקים

מיון ספרים

מיטות ילדים

שטיח ילדים

חלון ילדים

מדפים

סלון:

ספות

שולחן אוכל

ספריית ספרים

חלון

כסאות

שטיח

וככה עוברת חדר חדר.

כל פעם שאני מסיימת לנקות אני מעבירה קו או מרקר וזה ממש כיף לראות את הרשימה הולכת וקטנה, וגם ככה לא מתפזרים.

אניי גם מסמנת בכוכבית דברים פחות חשובים שעושים רק אם יש זמן.

העניין הוא איך מסתכלים על זה. אני יכולה להגיד שקשה לי ועצוב לי ורע לי לנקות לפסח ואני יכולה להגיד שזו הזדמנות מצוינת לנקות ולארגן. והרבי מלמד אותנו לחשוב טוב, ולכן אני מעדיפה לבחור באפשרות השנייה

אני לא מבינה איך אפשר לבשל לא ביום ליל הסדר עצמו.

ואצלי זה הולך מצוין, אולי בגלל שהבית שלנו קטן ויש בו רק שני חדרי שינה. וזה לא "להוציא ולהכניס" (אפילו לא הבנתי למה את מתכוונת) זה למיין ולארגן מחדש

והנימה המזלזל שלך ממש לא נעימה.

פורים זה חג של בלאגן וזה ממש קשה לי

מזל שיש מיד אחרכך את  פסח שזה חג של סדר ונקיון - אז כיף לי

ואני ממש לא אישה נקיה ומסודרת - אבל קשה לי עם בלאגן כיף לי כשמסודר!

איך מנקים קראוון עם ילדים קטנים ושובבים מאוד??

זמן - יש לי.

רצון - יכולה למצוא.

אבל איך מנקים ודואגים שבאמת יישאר נקי?

ב"ה יש לי ילדים שובבים, הבית קטן אז הם מסתובבים בכל מקום!

לא רוצה להיות היסטרית כל פעם שיש להם חמץ ביד, וגם לא רוצה לעשות הכל ברגע האחרון..

אשמח לעצות..

תודה על העצות!

כנראה נאמץ את הרעיון של נישנושים כשרים לפסח.

ובהחלט גם תפילות..

נגיד, כדאי לעשות את הקניה הגדולה לפסח לפחות שבוע לפני פסח.

לפחות בשאיפה..

אז כדאי שיהיו כמה ארונות נקיים, ואם יש לך שני מקררים או פריזר, שאחד מהם יהיה נקי.

אני לא יודעת מה המצב אצלך בחדרים, אבל בדרך כלל הלכתית אפשר להתמקד במטבח.

את החדרים והספרים בסלון והחלונות אפשר וכדאי לעשות במשך השנה.

לגבי השנה הזאת, תחשבי רק איפה יש חמץ. כל השאר זה מותרות - תספיקי ויתחשק לך אז בכיף. אם לא לא.

כדאי לשמור על סדר בארונות כל השנה, ובמיוחד אם זה קשה לך עדיף לסדר כל פעם פריט אחד שמחזירים לארון ולא לסדר את כל הארון מחדש כל שבועיים, בעיני..

את יודעת כמה זמן פנוי יש לך וכמה זמן לוקח לך לנקות את המטבח, אז תעשי חשבון מתי את צריכה להתחיל.

יש ארונות שלא משתמשים בהם בפסח, וזה אמור להיות רוב הארונות, אז אפשר לנקות אותם כבר מעכשיו.

כמובן הילדים צריכים לא להכניס פרורים למה שנקי.

אם הארונות ממשיכים להתלכלך אז בעצם אני לא מבינה איך מנקים.. כי אי אפשר לנקות את כל הבית ביום אחד.. אז נניח שאת יכולה לשמור שמה שנקי יישאר כך.

את הארונות שאת רוצה להשתמש בהם בפסח תשאירי לשבוע האחרון.

העוזרת יכולה גם כן לנקות ארונות - היא תוציא את הדברים ותנקה, ואם זה קל היא תחזיר ואם צריך לסדר מחדש את תחזירי.

סתם הערה, אני משוגעת לסדר, ואני מבינה כמה קשה בלי זה. ארון שמסודר טוב יכול להישאר כך שנים. ארון שלא מסודר טוב יתבלגן כל יומיים. אולי לפחות במטבח תנסי לחשוב איך כדאי לסדר, שיהיה נוח למצוא ולהחזיר למקום כמו שצריך, ואז יהי לך קל לשמור על זה.

(ואיך לנקות - תלוי ברמת הלכלוך. בעיקרון סמרטוט רטוב ואיזה ספריי חלונות או רסס ונגב ואז סמרטוט יבש.. ואם יש לכלוכים עקשנים אז אסטוניש אמבטיות עושה פלאים! וצריך לנגב כמה פעמים עם סמרטוט רטוב בלי האסטוניש כדי להוריד אותו).

גם אני לא סובלת  את עבודות הבית אבל לכן אני ממש נעזרת בעוזרת.

את כל עבודות הניקיון לפסח היא עושה ואני עושה רק את הסדר והמיונים.

בעצם את המיונים כבר התחלתי כל יום פינה אחת בלילה כמה שאפשר לפי הכח.

והתשלום - אני משתדלת שלפני פסח תיהיה לנו תוספת הכנסה מהעבודה (שאני נהנית ממנה) לי או לבעלי ואז את הכסף הזה אני משלמת לעוזרת.

כך יצא שבשנה שעברה רוב העבודות שלי לפסח היו הקניות. או של בגדים או של אוכל וכמובן את הבישולים והאפיה שאני מאוד אוהבת.

אם את כל כך גרועה בזה ולא נהנית אז למה לסבול? צריך להתמקד בדברים שאנחנו נהנות מהם ולא לסבול סתם

היו שנים שניקינו אני ובעלי הכל לבד ועד שהגיע ערב פסח לא היה לי כח לבישולים שאני כל כך אוהבת. אז אמרתי לא עוד! אני ממש דואגת להכנסת נוספת לקראת החג שאותה אני משלמת למנקה

כל כך מקל ומרגיע

חברה טובה שלחה לי את המאמר כשראתה שאני על סף לצאת מדעתי.

הילדים היו קטנים, צפופים, ושובבים באופן שאין לתאר, שיהיו בריאים.

ה' יברך את הרב על המאמר.

"הרב שלמה אבינר - מאמר נקיון לפסח"

קיבלתי " איך מנקים לפסח בחצי יום" באתר כיפה ובעוד אתרים.

בהצלחה. (לא יודעת להביא קישור - סליחה).

והשנה יוצא לי להיות בבית ולא לעבוד כל כך,

אז פשוט התחלתי לנקות לפסח.

הבית לא יהיה מבריק כמו אצל ההורים שלי אבל כל פעם אני אעשה משו קטן (יש לי עוד 3 בבית)

וכל פעם אני בוחרת פינה קטנה שאותה אני מסדרת.

בהצלחה

http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=75

זה אומנם חג החירות,

אבל מצווה ואפילו חובה לבדוק היטב ולנקות כפי שצריך!!

ואומרים שכל מי שמקפיד על נקיון הבית לפסח- מובטח לו שלא יחטא כל השנה!! וזו לא המצאה שלי.

ממש לא סותרת את זה שזה קשה ודורש.. במיוחד אם יש קטנטנים שמתרוצצים בבית כל היום..

ומזה ההיתר הזה שלא לנקות דברים לכתחילה?! גם אם לא משתמשים בהם- חייבים לנקותם!!

לא באים בגישה של 'על כל פשעים תכסה המכירה..'

וגם המכירה כשהיא נעשית באופן פרטי- מעוררת מחלוקות רבות, זה לא משהו שמשתמשים בו כך בקלות..

אצלנו במטבח יש חומרות בלי סוף. ממש נזהרים ממשהו חמץ.

אחת החומרות העיקריות שמיוחדת לחב"ד, היא שמשתדלים לא לסמוך על הכשרת כלים.

בבית כל הכלים חדשים (כולל כיריים כמובן)

ובחוץ, לא קונים כמעט כלום.

מאוד משתדלים לא לקנות מוצרים תעשייתיים.

(לא משתמשים בתבלינים, אבקת מרק, קמח תפו"א וכד')

לא כל החב"דניקים מצליחים להחמיר באותה מידה, אבל משתדלים.

מצד שני, אצלנו סומכים על מכירת החמץ ממש מלכתחילה!

במטבח מקפידים בטירוף כי אי אפשר למכור או לבטל אפילו פירור קטן של חמץ, שמגיע למזון שאנו אוכלים, אבל למכור בארונות סגורים, אפשר גם חמץ גמור.

ושימי אותו סגור ומכוסה בחדר שלא מסתובבים בו הרבה. 

הדבר יפנה לך המון מקום בארונות לכלי הפסח ויקל מאד על סידור הבית.

יש הרבה שמשתמשים בכלים חד פעמיים דבר שגם הוא מצמצם את כמות כלי הפסח

שאת צריכה לשמש ולשים בארונות.

מעבר לזה אני  מזדהה איתך בהיסטריה מהצורך לסדר.

הרבה יותר קל לבלגניסטיות לנקות מאשר לסדר.

בהצלחה

וזכרי בלגן זה לא חמץ.

רצוי שכל אחד ייצמד לפסיקת רבו, אבל אין מקום לכנות גישה של תלמיד חכם, גם אם שונה מהשיטה של הרב שלך - "הזוי".

אגב, למיטב הבנתי עיקר ההיתר שלו לא לנקות את מה שלא משתמשים בפסח הוא לא בהסתמכות על המכירה. אותה הוא מביא רק כתוספת להניח את הדעת של מי שקשה לו לקבל את ההיתר הפשוט מעיקר הדין. הדבר המרכזי הוא שדין "בל יראה ובל ימצא" אינו כדין אכילה. באכילה אסור *כלשהו*. גם פירור קטנטן. גם טעם חמץ שבלוע בכלי. ולכן כל דבר שיש סיכוי שיגיע לפה בפסח חייב להיות כשר ונקי לחלוטין. אבל בבל יראה אסור *רק חמץ שיש בו ממשות* (כזית, או מאכל שלם - למשל חתיכה שלמה של בייגלה).

יוצא מכך שמה שבוודאי לא יגיע לפה בפסח (למשל ספרים, צעצועים שסגורים בארון, מעילים) - אין איסור שיהיו בו פירורים, ואין צורך לנקותו יסודית. רק אם יש חשש שיש בו חמץ גדול, בעל ממשות (למשל ופל שנשכח בכיס) יש צורך לעבור ולבדוק, וזה - לא המון עבודה.

אם הפסיקה שלפיה את הולכת שונה מזה - תבורכי. אבל הזוי זה לא.

זה פשוט שחייבים לכתחילה לבדוק ולנקות,
איך תוכלי לדעת מה נמצא בשיעור כזית ומה לא אם אינך בודקת?? את לא יכולה להסתמך על זה שאולי לא הגיע לשם חמץ.

דברים שסגורים כל השנה בארון זה משו אחר.
קשה לי להאמין שצעצועים נמנים על כך,
שהרי מטרתם היא להיות מחוצה לו.
לא סותרת את זה שיש דברים שלא צריך להגזים בנקיון ואולי רק לפסול, אבל לאחר בדיקה תחילה!

האיסור הוא בל יראה ובל ימצא מלבד האכילה, כך שבוודאי חובה לפשפש ולבדוק במעילים לדג'. החובה לבדוק היא גם על דבר שלא מגיע דווקא במגע עם הפה!
כל מה שהיה ברשותנו ובשימושנו במהלך השנה זקוק לבדיקה
ומרוח המאמר נשמע שאפשר קצת להעלים עין
ושומר נפשו ירחק

המאמר נצמד להלכה ואכן המילה "הזוי " צורמת מאד. המאמ מאפשר למי שכה קשה לה לעבור את התקופה שלפני פסח מתוך שמחה של מצווה , לנקות היטב, להישמר מאוד מחמץ ועדיין להגיע שמחה לליל הסדר, עם מינימום פגיעות וזעם כלפי ילדיה ועצמה במהלך הנקיונות.

ומי שאין לה בעיה לעשות יותר- שתזכה למצוות, מבלי לפסול אחרים.

ואפילו אם נקטין את זה קצת ונדבר על חתיכת בייגלה שלמה (שיש לה חשיבות כי היא שלמה, אף על פי שאינה מגיעה לכזית) - בשביל למצוא חתיכות בגודל כזה בארון הצעצועים מספיקה בדיקת חמץ. אין צורך במטלית בשביל למצוא אותן, נכון?

לא התכוונתי שהצעצועים נמצאים כל השנה בארון, אלא על כאלה שיהיו בארון בפסח. אם הם יהיו בארון מודבק בפסח - הם לא יגיעו אז לפיו של אף פעוט, ולכן הדין החל עליהם הוא של בל יראה ולא של אכילה (שאז באמת הם חייבים להיות מצוחצחים מחמץ). לכן הרב המליץ לייחד מעט צעצועים לפסח, וזו המלצה טובה למי שיש לה בבית פעוט שמכניס לפה.

וכן מעיל, שבע"ה לא יהיה בשימוש בפסח. בשביל לבדוק אם יש בו כזית בכיסים - מספיקה בדיקת חמץ. לא צריך לכבס אותו בשביל זה.

בקיצור - בוודאי שכל דבר צריך בדיקה. בשביל זה חז"ל תיקנו בדיקת חמץ. לא נגדה יוצא הרב. הוא יוצא נגד קרצוף. איסור בל יראה הוא לא כמו איסור אכילה, והוא לא מצריך קרצוף. 

את אומרת "פשוט שחייבים לכתחילה לבדוק ולנקות" אבל א"א להכליל את הבדיקה והניקוי בנשימה אחת. חייבים לכתחילה לנקות - את מה שייכנס לפה בפסח. חייבים לכתחילה לבדוק - את כל הבית. בבדיקת חמץ.

כל הבית *חייב* בבדיקה יסודית שתוודא שאין בו חמץ שיש בו ממשות - בדיוק בשביל זה חז"ל תיקנו בדיקת חמץ. ותיקנו גם לטאטא לפניה, וגם זו חובה גמורה.

הכיריים, השיש, כלי האוכל שמשתמשים בהם בפסח, השולחן וכו' - חייבים שגם לא יהיה בהם אף שריד לפירור חמץ ואף לא טעם חמץ בלוע. בין אם בניקוי יסודי והגעלה, בין אם בכיסוי אטום, בין אם בסגירה בארון וקניית חדשים (כמובן שכל אחד מהפתרונות האלה שייך בחלק מאביזרי המטבח ולא שייך באחרים, שיש אי אפשר לסגור בארון וסירים אי אפשר לכסות בשעוונית) - העיקר שלא תהיה שום אפשרות שנטעם בהם טעם חמץ בפסח.

כשיש בבית פעוט שמכניס לפה גם צעצועים וכדו' - אז גם עליהם צריך לעשות שיקול איך לדאוג שלא יהיה סיכוי שיטעם בהם בפסח טעם חמץ (בין אם בייחוד כמה צעצועים לחג, קניית חדשים, ויתור גמור על צעצועים וכו' וכו').

אני ממש לא מבינה למה כוונתך במילים "בדיקת חמץ פוטרת את מה שלא ראינו". אולי יש כאן אי-הבנה, וחשבת שדיברתי על ביטול חמץ? בדיקת חמץ היא לא כדי לפטור - היא כדי לבדוק. ממש. ברצינות. על אמת. כדי לחפש איפה יש חמץ בבית ולדאוג שלא יהיה! (חמץ שיש בו ממש, כאמור. בייגלה בכיס של מעיל וכדו'). אחרי הבדיקה בא הביטול, והוא באמת נועד לפטור את מה שלא נמצא לאחר הבדיקה הרצינית, כדברייך.

זה שאת ממשיכה להגיד "בדקנו וניקינו" בנשימה אחת... טוב, אין לי מה להגיד בעניין. לא אחזור על עצמי.

ולגבי המכירה האמת שאני מסכימה איתך (והגישה של בעלי הרב שונה מעט מגישתו של הרב אבינר בעניין), אבל לא אכנס לזה כי בעיניי זה לא העניין. רק אחזור ואגיד שגם כשאני לא אוחזת כאן בדרכו ההלכתית של הרב אבינר, אשמר ואזהר מלכנות את דבריו "הזויים". איסור חמץ הוא לא האיסור היחיד שאני מצווה עליו.

ורגע לפני שאני פורשת מהדיון, אני רק רוצה להגיד, כיוון שבסופו של דבר יצא שהעמדה שהצגתי היא לא בדיוק עמדתו של הרב אבינר (במקור יצאתי להגן עליה אבל נסחפתי): אם מישהי קראה את דבריי והתעניינה, ורוצה את הדברים יותר מפורטים ומוסמכים, שתשיג את הספר "ואכלת ושבעת" של הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל, ותקרא את הפרק לפסח. עושה סדר בראש.

גם בשאר בשנה מומלץ שהספר יהיה בבית. ובעיקר המבוא שלו - ממש מומלץ וחשוב לקריאה.

שיטת המגרות היתה ותהיה שיטה ענקית. עשי סדר במגרה שלך. זו שאת פותחת אותה כל יום וזורקת אליה הכל. היא היא בעצם כל אוצרך. אל תדחקי אותה לסוף, תתחילי בה. אחרי שתעשי בה סדר, הכל... אבל הכל יחליק לך בין הידיים. את תהיי מלכה ולא רק של עצמך אלא של כל הממלכה ואפילו השכנים..

התרופתי ואיך זה משפיע והאם אין תופעות לווי לא נעימות אודה מאד על תשובה מפורטת.

במיוחד בתקופות לחוצות כמו לפני פסח מוגדר כ"הפרעת קשב וריכוז" שמצריכה ריטאלין. 

אני במצבך , אם כי , אם היינו משתתפות בתחרות "הבלגניסטית הכרונית/סנילית מפוזרת ולא מאורגנת" - אז הייתי לוקחת מקום ראשון בהליכה. זה המצב . 

ראשית : תני לעצמך חיבוק - ככה ה' ברא אותך , וזאת העבודה שלך בחיים . מתי היא תסתיים ? בגיל 94 בערך , אולי.

אחר כך תזכירי לעצמך , שאבק זה לא חמץ, ושכל מטרת הניקיון לפני פסח , זה להפטר מהחמץ. אם אפשר על הדרך לעשות קצת סדר - נפלא. אם לא -אלו החיים . 

נקיון החמץ הוא סדנא נפלאה בצניעות - כי כשאת כבר מצליחה איכשהו לנקות את המטבח , כולל ניקוי עם קיסמי אזניים בכל מיני מקומות הזויים - אז בעלך שיחיה עושה בדיקת חמץ ומוצא שקד מרק דבוק לכיסא של הילד במסטיק או משהו בסגנון . המסקנה , את מוכנה לזה ? קחי כיסא ושבי : את לא מושלמת. "נו, טוב , ידעתי!"  . אז מה שנשאר זה להבין מה העבודה האמיתית , והיא לא לכעוס על הילדים , לא להעליב את בעלך , לא להתעצבן - עבודה קשה מאד . זאת העבודה של זמנינו, ובתוך כך לבער את החמץ. זה הסמן , זה מה שצריך . אם יש ציור יצירתי שהילד עשה , הוא יכול להשאר שם . אם יש כתם קטשופ - זה לא אסטטי, אבל זה לא חמץ. אפשר לנסות להוריד , בלי להשתגע. ברגע ששמת על זה סמרטוט עם קצת נוזל ניקוי - זה כבר לא חמץ.  זהו, תקלי על עצמך איפה שאפשר ותחייכי כמה שאפשר . תראי לילדים שלך , שזה מתוק ונעים להיות יהודי..  

אז קיבלתי על עצמי להפוך כל חוויה יהודית למשהו משמח - וזה כולל את הנקיון לפסח.  תנסי לשמוח בניקיונות ובסדרים שאת עושה , גם אם הם לא מושלמים . וגם אם יום שלם בהית בפייסבוק , כשהיית אמורה לנקות - אז תחזקי את עצמך - תכתבי משהו פצפון שכן עשית ותשמחי בו. תנסי לצמוח מהטוב , והיש. חג שמח! 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....