באופן אובייקטיבי יש משפחות עם ילדים שנוטים לתגובות היסטריות בלי קשר למה שההורים משדרים.

ויחד עם זה, דווקא ילדים כאלו צריך ללמד, במידת האפשר, דרכי התמודדות אחרות עם תסכול, עייפות וקושי.

אני חושבת שהתשובה שאת מחפשת היא בגוף השאלה : "קטע מאוד מכיל ומקבל עד שנמאס להם..."

כוונתי שחינוך ילדים צריך להיות באופן כללי מאוזן - לא עוברים מקיצוניות אחת לשניה. הייתי אומרת שאם נמאס להם, גם ההכלה והקבלה כנראה בעייתיות, לא נעשות נכון.

אם המעבר בהתנהלות של ההורים היה נראה לך קיצוני, כנראה ששם לא "מכילים" אלא מבליגים. למעשה נמנעים מלחנך.

כנראה מאפשרים לילדים כל מה שעולה על רוחם ואז בבת אחת מחליטים שאין כוח לזה.

בפשטות, ילדים שגדלים בסביבה כזאת לא יודעים - לא לימדו אותם - איך להתנהג. לא באופן כללי כשעדיין להורים יש כוח, ולא כשמגיעים אל המשבר. חבל.

מקווה שהארתי במשהו.

אצלנו ההורים היו צורחים עד לב השמיים, אבל לא כאשר היו אורחים בשטח.

גם אנחנו היינו משתדלים להתנהג יפה ליד האורחים, אבל אם מישהו היה מעצבן אותנו, היינו צורחים צרחות היסטריות, גם בנוכחות זרים.

אם את תהיי רגועה, רוב הסיכויים, שהילדים שלך לא יהיו הסטריים, אלא אם כן יש להם בעיה, כמו למשל PDD.

חסר פירוט לגבי גיל הילדות, מס' הילדים, המיקום של הילדות הקטנות והצורחות, והסיטואציות שמביאות אותן לידי צרחות (על מה הן מתעצבנות? הן צורחות סתם או מדברות בצרחות כדי להשיג מה שהן רוצות? איך ההורים שלהן מגיבים?)

כמו שכבר נכתב לך, הרבה תלוי בדוגמא האישית ובהתנהגות של ההורים. ממש לא צריך להגיע למצב של צרחות מטורפות. גם כשיש ילדים צפופים (שזה מצב בחירי, בד"כ), אפשר וצריך לבחור איך מגדלים אותם, ולשים לב שלהורים עצמם יש סבלנות, כח ונחת לגידול הילדים.

אם הילדים מתחצפים, גם כן, אין צורך לצאת מהכלים ו"להשתגע". לפעמים תגובה נינוחה, שקולה ורגועה נותנת לילד הרבה יותר מאשר תגובה קיצונית וחותכת. תלוי מאוד במכלול הנסיבות.

אני באתי מבית של טרור לילדים. פחדנו לזוז בבית. אולי אני מגזימה אבל הייתה מולנו הרבה קשיחות. 

מעולם "אבי" החורג לא חשב ל"הכיל" את הילדים. בין אם היו שלו ביולוגית או לא. 

בקיצור עדיין היו הרבה צעקות בבית. במיוחד בגיל ההתבגרות של האחים שלי. משני ה"צדדים".

כשבניתי בית משלי, היה לי מאוד חשוב שבביתי לא יהיו צעקות. שיתנהל שיח תרבותי בין כולם.

אבל נראה שהחיים רוצים אחרת. למרות שאני משתדלת לא לצעוק בבית. (טוב יוצא לצעוק במקרים קיצוניים במיוחד.)

יש המון צעקות בבית שלנו. לפעמים אני ממש סובלת פיזית מכאבי ראש מהצעקות של הילדים. אני מנסה להוריד להם את הווליום, אבל יש להם ישות בפני עצמם. יש מביניהם שצועקים יותר ויש שפחות. אבל אני כל הזמן מנסה לחשוב מה אפשר לעשות אחרת, ואין לי הרבה תשובות חוץ מלהתאזר בהרבה סבלנות. לדבר איתם שוב ושוב להסביר, בסוף אולי הם יפנימו שאפשר אחרת.

חוץ מזה שכשילד כועס או עייף, הוא רק ילד. קשה לו לשים לעצמו גבולות כמו אדם מבוגר. באותו רגע, הוא חושב רק על עצמו ועל הרצונות שלו והוא ילחם עליהם בכל הכח שמוקצב לו. גם אם זה פוגע באחרים. אני רואה את זה בעיקר על הבנות.

כשבן מרביץ להן או מנסה לחטוף משהו, הן צורחות מראש כמקדם הגנה, כי זה הכח היחיד שיש להן מולו. כך אני רואה את זה.

אז למרות שממש קשה לי להכיל צעקות. נראה שאין לי בררה. אלה ילדי...

כי אני לא האשמתי את ההורים בכל התנהגות של ילד, ובמקרה הנ"ל, לא האשמתי את ההורים בכך שהילדות הקטנות צורחות.

בכל אופן, יכול להיות שעניין הצעקות בבית קשור גם לגיל הילד, לגנטיקה (באופן מורכב), ולמשפחה בה הילד גדל.

אני לא מאריכה יותר מזה כי לא ברור לי אם הגבת אליי או לפותחת השירשור.

זה פשוט לא לשפוט אחרים..

יצא לי הרבה לראות אמהות אחרות עושות דברים שלא הבנתי איך הן עושות את זה ואמרתי שבחיים אני לא אעשה ככה.

והיום מדהים אותי לראות שרוב הדברים שאמרתי שאני לא אעשה ככה או אצלי לא יהיה ככה קורה לי בדיוק!

ויותר מזה, כשחיים את הדברים האלו מבינים שככה זה החיים ולא הכל בהכרח רע.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות