"המפקד?!"
"הקשב המפקד!"
"כמה פעמים צריך לומר לך את זה?"
גיא המ"כ הביט בו בזעם.
שיט, הוא קילל חרש יודע שהסיכוי
שיאשרו לו את הבקשה הולך וקטן.
"מממ, הקשב המפקד
אוכל לצאת הבייתה לשבת?
פשוט, זאת השבת האחרונה לפני השיבוץ בקרבי
ונורא חשוב לי..."
המבט שהחזיר לו המפקד גרם לקולו לגווע.
הוא עמד מולו-
כתפיו זקופות, מבטו מושפל וידיו מוצבות מאחורי גבו.
"תראה, אתה יודע שיש לנו מחסור חמור בכוח אדם,
והמ"מ גם ככה כבר עצבני על כל השחרורים של הח'ברה בזמן האחרון,
והסיפור שהיה עם רועי בטח לא טרם למצב רוח שלו.
יודע מה, תן לי לחשוב על זה ומחר אחזיר לך תשובה.
יאללה עוף לעזור לכולם לקפל אוהלים
ואתה שומע: תנקה טוב טוב את השירותים"
גיא קרץ לו.
הוא רץ,
מלא אושר לפני ההתנהגות של גיא נראה שהוא תפס אותו
במצב רוח טוב במיוחד.
זה בטח בגלל החברה שלו היא גיחך לעצמו בשקט.
נזכר בבלונדה שהגיע לבסיס לפני יומים לחפש את
"גיא המפקד" איך גיא הסמיק והציג אותה כבת דודה שלו.
עאלק "בת דודה" איך כל הבסיס צחק אחר כך.
אבל רק מאחורי גבו כמובן.
יום שישי בבוקר
גיא ניגש אליו
טופח לו על השכם ואומר:
יאללה אחי, סע הבייתה
אבל דירבלאק אף אתה חוטף דו"ח מ"צ
המ"מ לא ממש מודע לכך שאתה יוצא
אז עשה טוב ואל תתפס.
הוא לא היה צריך לשמוע יותר מזה,
ברגע הוא תופס את התיק ושועט לתחנה.
האוטובוס מגיע והוא עולה.
רגע לפני שהוא נרדם
הוא מתקשר להודיע לאמא שהוא מגיע הבייתה.
ברקע הוא שומע את הודיה מנקה את הבית
"בטח הריחות של התבשילים מתפשטים בכל השכונה"
הוא חושב חרש.
"אהלן אמא תקשיבי רציתי לומר ל ש..."
מזווית העין הוא הבחין בצעיר בעל חזות מזרחית
שהוא שלף את האקדח זה כבר היה מאוחר מידי...
נעמה לא הבינה למה השיחה נקטעה באמצעה,
שלפתע שתי יריות פילחו את הדממה.
"רועי מה קורה שם? הכל בסדר?" היא שאלה בצעקות.
"רועי?"
"רועי?!"
