בלי שנרגיש, משהו ישתנה,

משהו יגע בנו.

אם לא נגיד, לא נדע,

זה לא יקרה.

הלב השומר לא להיפגע,

יחזור ויפעם בקצב רגיל.

השאלה נותרה על כנה,

למרות ההבנה הזמנית.

השירים שכל-כך אהבת, 

ממלאים את ראשך זאת הדרך שלך.

המילים שרצית לשמוע,

חודרות שוב ללבך ושוקעות שם.

שבילים עמוסי מנגינות,

מובילים לביתך.

שתיקות ממלאות חלל,

חוזרות לקוות.

זאת הדרך שלך,

זאת הדרך שלך.

זה הלב שלא מרפה,

זה הכאב ששוב חוזר.

כוון אותי, 

שאהיה כלי לשליחותך.

עזור לי להבין,

שאוכל לחיות שוב בבטחה.

תן לי כוח, 

לצעוד תמיד בדרכך.

תאיר לי,

שלא אטעה בין טוב לרע.

תן בי אומץ,

רק לדעת את כוחי.

היה איתי,

שמור שלא אפול.

להאמין בדרכי,

להאמין בשליחותי.

להיות שלם עם עצמי,

להיות מודע לאחרים.

נצח לא ישקר,

נצח לא משקר.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול