בס"ד
-- "את דבר ה' בזה"? --
אני יוצא מנקודת הנחה שהדברים הבאים לא ינעמו לאוזניים רבות, אך הדברים חייבים להיאמר מאחר והשפעתן מרחיקת לכת.
בשנים האחרונות צצו מדיות בידור חדשות בקרב ציבורנו. שמם של "אנדרדוס" ושל "דוסים מצייצים" ואחרים יצא למרחוק. זכור כי היה הדבר לאחר תקופה ארוכה בה הנוער צרך את התכנים האלה ממקורות כשרים יותר ופחות. בעיקר פחות. הופעתם של ערוצי בידור אלו היוו אלטרנטיבה לנוער, ואפילו לבוגרים, ואין ספק שמצד זה התועלת רבה.
אך יש לנו לשום על לב שלא יצא שכרנו בהפסדנו. צפים כיום צדדים בעייתיים שונים בתכנים המועברים לנו וחובה עלינו לשאול: האם אנו באמת רוצים לצרוך אותם? אמנם אין בהם בעיות צניעות, אך אין פירושו שניתן לפתוח פתח לרעות מסוגים שונים.
מה בין הצחוק הבריא לליצנות השלילית? אין פגם בשעשוע וצחוק לכשעצמם. כל זאת בתנאי שהצחוק לא מסיג את גבולו. הליצנות היא הפיכת דברים רציניים וכבדי משקל לנושאים קלי ערך. הדבר גורם בטווח הארוך לזלזול ובמאיסת אותם ערכים. דוגמא לדבר, רובנו נסלדים מבדיחות גסות, בדיחות שואה ובדיחות גזעניות. אנו מסרבים לצחוק מהן משום שדברים אלו צריכים להישמר במקומם הראוי להן ולא להשפילם לתחתיות ארץ.
התגובה הנזכרת היא תגובה של נפש בריאה הדוחה את הרע. לעומת זאת, נוטים חלקנו להתבדח על קודשי ישראל באותן פלטפורמות בידור חדשות. מדוע התנ"ך נעשה לצחוק? מדוע כבוד תלמידי-חכמים נהיה למרמס? מדוע מועדי קודשנו והמצוות זוכים להיות ללעג? אמנם הדברים הנאמרים נעשים בחצי קריצה, בחיוך, לא מתוך כוונה להרע, אך הרושם מצטבר בלבבות ובהצטברותו הוא משליך על יחסנו הכללי לתורה.
הקורא עשוי להרהר בליבו שאין לעשות עניין מכל הסיפור. בדיחה חולפת ונשכחת כעבור רגע. אמנם כן, על פי רוב לא ניזכר בבדיחה ספציפית, אך ריבוי הליצנות מותיר אותנו באווירה של שחוק וקלות ראש המרגילים אותנו בסופו של דבר לעבירות חמורות.
הנגע מתרחב ופושה גם מעבר לתחומינו החברתי המצומצם. הרושם מגיע לכל קצווי עם ישראל. כשהדתיים עושים מהדת מעט צחוק, הרחוקים מהדת עושים ממנה הרבה צחוק... הצחוק שחשבנו שיקרב כל-כך, ויציג פנים ידידותיות לרחוקים, עושה בפועל את ההיפך הגמור. עלינו להכיר שכל הנגזר מחיי התורה הוא קודש ויש להתייחס אליו בענווה. את ההכרה הזאת דווקא אנו, תופשי התורה, צריכים להפנים.
יש לציין שאין בליבי ביקורת על אי אילו אנשים פרטיים העומדים מאחורי המיזמים הנ"ל, משום שודאי לי שהדברים לא נעשו בהתרסה. באתי אך לעורר את מי שטרם שמו לב למגמה שפירותיה עלולים, חס ושלום, להיות מרים. כי בכל הנוגע לצחוק וליצנות, המדרון חלקלק, קל להרוס וקשה לבנות.
בברכה ובציפייה לישועה הקרובה לבוא, ובחפץ גדול לרוממות קרנה של תורה,
אני.
