תמיד לא הבנתי למה כולם מזועזעים ממה שקרה בגוש קטיף.
אבל השבוע הבנתי .
הבנתי כמה זה קשה..
אני לא יודעת מה אצלכם..
אבל אצלינו כבר היו כאלו שהתחילו לארוז ואני מתוכם.
שכולם המושב מסתקל מההר לכל הבקעה ולמושב שלנו
לראות איך הבקעה פורחת ויפה ולראות את כולם בוכים...
ובשנייה כל זה יכול לההרס
זה משהו שאי אפשר לתפוס
אז ברוך ה' לא יפנו |כבר לוידעת על מי לסמוך..|
גם אם הייתה קמה ממשלת שמאל זה לא אומר שעכשיו מגרשים את כל האזורים השנויים במחלוקת. ממש לא. פרופורציות.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
