די מסורתית דווקא... שכל פעם שאמרנו משו על משיח או גאולה היא הסתכלה עלינו כאילו נפלנו מהירח ונקרעה מצחוק..

ואם את באמת רוצה לדעת תשובה אז תשאלי את הרב של הידברות !

בס"ד

יש לכך הסברים פסיכולוגיים שאני לא מבין בהם.

ובגלל שהאנשים מכירים קצת את הדת של העם שלהם, ברור שהם משתמשים במושגים שעליהם הם שמעו.

כשיגיע משיח העולם יהיה טוב יותר.

ניראלי שלכולם, גם למי שלא מאמין בתורה ובה' יש את הרצון שיהיה טוב, שלא יהיה דברים רעים. גם אם זה ניראה מופרך זה איזשהי תקווה לעתיד טוב יותר, שלכולם יש את הצורך להאמין בה באיזשהי דרך.

אפשר לתת כמובן גם המון הסברים בצד הרוחני שלכל אדם יש נשמה יהודית וטהורה גם אם היא מכוסה באלפי שכבות וזה ניצוץ שפוגש אותו.. אבל נדמה לי שזה ההסבר הפסיכולוגי יותר.

קצת כמו שבזמן השואה הרבה אנשים התאמצו להישאר בחיים. למה? כי הם קיוו שהגרמנים יפסידו מתישהו. זה לא היה נראה כ"כ הגיוני וסביר שהם ישרדו עד שהגרמנים יפלו.. ובכל זאת הם האמינו.

זה לא הדוגמא הכי קשורה לנושא אבל ניראלי שיש בזה עיקרון דומה; כולנו רוצים להאמין שיום יבוא והמציאת תיהיה טובה יותר.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....