כולם רוצים אחדות. אין אחד שלא רוצה. שאל את הערבים והאריקאים והרוסים ודאע"שים (- טוב... פה קצת הגזמתי...
)
אבל בכללי- כולם רוצים אחדות.
השאלה היא: מהי אחדות בשבילך?
אולי זה שכולם חושבים והולכים ומדברים אותו דבר. אין חילוקי דעות, ישנה דעה אחת מגובשת ומקובלת על פני כולם. אין אחד שחושב אחרת. כולם מבינים מה נכון, מי נכון מי צודק ומי לא צודק. ישנה מפלגה אחת ולכולם יש את אותם מטרות ואותם דעות פוליטיות, יש שיוויון בין כולם, אף אחד לא חי "על חשבון" השני. כולם עובדים לומדים ומכלכלים את המדינה אותו דבר. כולם תורמים באותה צורה ובאותה כמות... מין הרמוניה יפה ושלוותית... אאהה....
אז זהו---
שלא!
זה לא אחדות.
צאו מדמיונות הכזב- כי אחדות זה לא.
^זה^ נקרא ש י וו י ו ן.... אבל זה לא א ח ד ו ת.
(בשביל הקיצור סתכלו בחתימה שלי, בשביל ההסבר תמשיכו לקרוא..)
אחדות, או במילה אחת שלמות, לא נגזרת מהמילה מושלם אלא "שלם".
ומהו הדבר השלם?
שלם- זה שאתה שלם עם עצמך, גם עם הדברים הטובים וגם עם הרעים. אומרים: האדם הזה שלם עם עצמו- מה זה- הוא מושלם? אין לו חסכים? אין לו פגמים?- לא ולא! הוא לא מושלם. אבל הוא שלם. למה?- כי הוא למד מהם תכונותיו, ויותר מכך- את יתרונותיו. הוא למד לקבל אותם כמו שהם והוא יודע לחבר אחד לאחד - לקחת מכל תכונה את היתרון שבה וככה להפיק ממנה את המירב.
ככה עמ"י.
הוא מורכב מכמה וכמה פלגים. לכל שיטה/דרך/פלג ישנם תכונות וישנם יתרונות. (בכוונה כתבתי תכונות כי כל תכונה- אפשר להשתמש בה גם לטובה).
העבודה שלנו זה לא להצביע אחד על השני ולהגיד: הנה הנה! הנה הוא נכשל! כאן וכאן הוא לא צודק והוא לא בסדר.
ככה לא יוצרים שלמות. ככה מבודדים את החלקים שלא מתאימים. א"א להגיד באמצע הרכבת פאזל- שני החלקים הללו לא נראים לי מתאימים, יאללה גמרו- הם לפח. מה קרה?- אל תחבר ביניהם. הם באמת לא מתאימים. אבל אם תנסה שני חלקים שמתאימים אחד לשני, לאט לאט תתגלה עבודת פאר. זה לא קל, אבל בסוף-
בסוף - עוד נצליח להרכיב את ה'פאזל' הכי מורכב ביקום ושמו "עמ"י"- יום אחד נקבל את עבודת היצירה הכי יפה אי פעם.
יריעת הקודש שיצר אותה אלוקים בעצמו -בחיר ליבו- עמ"י בשלימותו. ( לא לא, החרוזים לא בכוונה...
)
וזה לא יקרה כי נעלים תכונות או עדות שלמות,
זה לא יקרה אם נגיד: הם ישתלטו!.
זה לא יקרה אם רק נאמר כל היום: הוא שונה ממני ולכן אני לא יכול להבין אותו.
זה רק יקרה נלמד לכבד אחד את השני על שונותו ועל הבדלי גישתו.
והתורה- היא באמת הבסיס של כולנו. ודווקא היא- קוראת לאחדות. למה חצי מלוחות הברית היו בנוגע לבני אדם לחברו? אין דברים יותר חשובים לדבר עליהם במעמד קבלת התורה. אולי משהו על המשך קיום עמ"י, משהו בסגנון, אבל מה הקשר בין אדם לחברו? מה כ"כ חשוב בזה? - והתשובה ברורה ביותר: אם הקב"ה בחר לשים בצד המקביל בעשרת הדיברות מצוות של בין אדם לחברו- אז כנראה הם משתוות לצד השני של הלוחות- לאמונה ולבטחון - שניהם, בשווה, הינם ציפור הנפש של היהדות. באותה מידה הם שווים לפני בורא עולם. (ועברות של בין אדם לחברו עוד יותר גרועים אין יו"כ מכפר עליהם. זה גם משהו.)
אז לא, לא תהיה אחדות כשכולם יחשבו אותו דבר, כשלא יהיו הבדלים בין העדות, לא ולא! זה בידיונות...
האחדות היא דווקא כשכולם שונים- אבל משלימים אחד את השני.
לההוא יש תכונה שאין לי ולו יש תכונה שאין לאף אחד אחר.
המגזר הזה מתמחה בלימוד תורה ההוא בעבודת ארץ הקודש ההוא בכלכלה ההוא בפוליטיקה עולמית והאחרון מתמצא בביטחון... (-בכוונה לא הזכרתי פה חסרונות- כי זה לא עוזר ולא מועיל לאף אחד.)
אבל- כולם ביחד (אמורים) להביא לשלמות. ולהביא לאידיאל של קיום עמ"י.
אתם רוצים שיוויון? סבבה- אבל זה לא אחדות וזה לא מביא אחדות.
רוצים לדעת מה מביא שיוויון?- לכו למהפכה הצרפתית ולרנסנס. לגופות שמונחות על יד ארמונות הפאר יש כמה סיפורים לספר לכם. מה קורה כשעם שלם צועק : "חופש אחווה ושיוויון"... איזה שיוויון ואיזה בידיון. עצוב מה שקרה שם.
לכל המסוקרנים: לא! זה לא מההרצאות של אלי ישי...
. (לא עשיתי "העתק" "הדבק" )
זה מהתורה. זה מהמקורות-
כך חשבתי עוד לפני שאלי ישי צץ לפוליטיקה וגם אחשוב כך למרות המתנגדים למיניהם. בכל המגזרים.