מה אנשים עושים כדי לברוח מהעצב, הם כל כך מפחדים ממנו, מפחדים לפול לדכאון ולסבול, עד שהם משכנעים את עצמם שטוב להם, אפילו כשרע להם!!
מה עשית בזה שהצלחת לשמוח?! עוד פעם עבדת על עצמך שטוב לך למרות שעמוק בפנים ברור לך שאתה סובל?
בעולם הזה יש הרבה "דפקות" וגם אם בסופו של דבר נבין שהכל היה לטובה, עדיין יש זמנים שבהם רע לנו, פשוט ככה, רע.
אז מה הטעם להתכחש לזה?! אולי צריך לתת לזה מקום, לקבל את הסבל ואת הרע כמו שהוא בלי לעבוד על עצמנו שטוב לנו...
לא יודע מה איתך, אני מעדיף להיות נורמלי, חכם ועצוב מאשר שוטה שמח...
נ. ב: זאת לא דעתי, בכוונה מאוד הקצנתי, כדי להציג את הצד השני, מקווה שהרעיון עבר...

אפשר להאמין באמת שהכל לטובה יש דברים שקורים ואץ לא מבינה מה טוב בזה אני מנסה להבין ולהחדיר לי לשכל שכל מה שה' עושה זה לטובה אבל לא תמיד זה הולך לי קשה לי לפעמים להאמין בזה מה עושים במצב כזה???

יש זמנים שרע לנו למרות שאנחנו מאמינים שהכל לטובה, ומותר שנהיה עצובים ונרגיש רע, זה נורמלי וטבעי ולא צריך לפחד מזה, צריך לתת לזה מקום...
מצד שני להזהר לא לשקוע בזה!

רק כדי להתייחס למי שאמר פה הפוך..
פסקה של ר' נחמן אף פעם לא הזיקה (!!)
"והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא. אף שגם לב נשבר הוא טוב מאוד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה. כי מלב נשבר בקל יכולים לבוא למרה שחורה, יותר מאשר יכולים להכשל על ידי שמחה, חס ושלום, לבוא לאיזה הוללות, חס ושלום, כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה שחורה. על כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיוחדת יהיה לו לב נשבר".

עיין בחתימתי

איך אפשר להיות שמח על דבר שאתה לא מבין מה שימחה בו נגיד שלא הצלחתי במשהוא שקיוותי לו כל כך וכולם אומרים שזה לטובה מה טוב בזה????? אתה מבין איך אפשר לישמוח אההההה????

אם עצוב לך, תהיי עצובה ותשאלי את הקב"ה מה טוב בזה... אולי היא יענה ואולי לא...
כמובן שאחרי זה צריך לצאת מהעצב ולחזור למסלול החיים...

א. רבי נחמן הוא לא הרב היחיד בהיסטוריה ויש רבנים שסברו אחרת ממנו...
ב. כמו שראית גם רבי נחמן כותב שצריך לתת מקום לעצב שעה אחת ביום ("אף שגם לב נשבר הוא טוב... ראוי לקבוע איזה שעה ביום לשסר ליבו")

ב.לב נשבר זה לא עצבות ורבי נחמן מסביר מה ההבדל בינהם ואיך לזהות אם זה עצבות או לב נשבר.

לעצבות

אמרתי שאם אתה עצוב אז אל תתכחש לזה...

א. מרה שחורה - עצבות ששוקעים בה... (דיכאון)
ב. שברון לב- עצבות שממנה נובעת פנייה לאלוקים ומתוך כך צמיחה וגדילה
הראשון הוא כמובן רע, אבל השני הוא טוב...

ונראה שזה עניין של טרמנלוגיה ולא מחלוקת עקרונית

אני לא זוכר את שמו עכשיו, איזה רב שחי בזמן השואה...

עייני בחתימתי.

א. אנחנו מאמינים שהכל לטובה.
ב. לפעמים רע לנו ועצוב למרות האמונה הזאת.
ג. לא צריך להתכחש לעצב הזה, זה נורמלי להיות עצוב לפעמים.
ד. אפשר לתת לעצב מקום, אבל צריך להזהר לא לשקוע לתוך העצב, אלא לדעת לקום ממנו.

איזה חלק לא היה ברור? אשמח להבהיר לך את מה שלא הבנת...

ואפילו חלק מהחיים שאדם ייהיה עצוב אבל מה קשור למה שאני אמרתי:
אני אומרת שאני מנסה למצוא בכל דבר את הטוב כמו שאומרים מה שאלוקים עושה הכל לטובה אבל לא תמיד אני רואה שהם לטובתי לפעמים זה אפילו להפך!!

לשמחה יותר גדולה !
למשל, כשבן אדם נכשל בטסט (ל"ע ולא על אף אחד מעם ישראל) אז כנראה שהוא יגיד שזה היה רע וכו'.. אבל אם תגידי לעצמך שאם היית עוברת טסט ואת לא באמת היית צריכה לעבור יכול להיות שהיה קורה תאונה ..
עכשיו, אני לא אומר שכשזה קורה צריך לקפוץ משמחה.. יש גם דברים רעים. צריך להבין ולקבל ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
סבתא שלי סיפרה לי סיפור על עצמה: כשהיא הייתה בערך בגילי , משוו כמו 15,16.. זה היה כשנגמרה השואה והיא יצאה באונייה לארץ. היא עלתה בלי משפחה בכלל, רק עם חברות. כשבאה האונייה לחוף (כשהם עלו לכיוון א"י) הייתה התרגשות גדולה וכולם כבר רצו לעלות לאונייה ולהגיע לארץ. היה תור ארוך (ממש ארוך !!!) לאונייה ונכנסו לאונייה מאות אנשים אם לא אלפים. סבתא שלי נשארה בין הבודדות (!) שלא עלו לאונייה כי היא הייתה בין האחרונות.. תחשבי על הרגע הזה, אחרי השואה אחרי כ"כ הרבה מאמץ ואין מקום באונייה, איזה ייאוש. בסוף , מסתבר שהאונייה טבעה בים. (ברור שאני לא בא להגיד שהסיפור הזה טוב, חס ושלום.. יהי זיכרם ברוך ) אבל אפשר לקחת מפה רק את העניין של הפרספקטיבה.. אולי מה שנראה לנו רע בהתחלה, כנראה היה לטובתנו
אנחנו קטנים, לא רואים את כל הפאזל, אבא שבשמיים דואג לנו בכל מכל כל.. איזה אבא לא רוצה שיהיה טוב לבנים שלו?!
ובכל זאת, קורה שכשהילד מבקש סוכרייה האבא לא מסכים .. הילד מתעצבן ובוכה ואפילו אומר שהוא לא אוהב את אבא שלו .. אבל אחרי הרבה זמן הילד מבין שהכל היה לטובתו, ולא רק זה, הוא כנראה יבין את החינוך הטוב הזה ואפילו יחנך את בנו באותו דרך

אין מה לעשות, אנחנו לא רואים את התמונה המלאה, ואולי רק בעוד שנים את תביני למה משהו שהיה נראה לך רע יצא ממנו בסוף טוב...

באנו לפה בשביל להתמודד (בין היתר..)
כדי שנוכל להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו.. הכל מתחיל מהדברים הקטנים. שינויים מחשבתיים הם בדר"כ קשים, קשים מאוד..
מציע לך ללכת לים או למקום שקט איזה פעם, להתבונן על הבריאה.. לראות שה' ברא את השמש, הירח, הטבע, העצים וכו' .. איך הכל טוב !! וגם על החיות, והדברים הקטנים.. (הכוזרי אומר שהפלא שלנו כשאנחנו מסתכלים על השמש לא צריך להיות גדול יותר מהפלא של הנמלה).. במצב הזה, כשאנשים עוזבים הכל, ועוזהים את ענייני העולם הזה לכמה רגעים הוא עולים למדרגות גבוהות, זה נותן תחושה טובה..
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" .. ט-ו-ב!! כמה טוב יש בעולם, רק צריך להסתכל בצורה הנכונה ..שיהיה בהצלחה !

את הטוב שיש בעולם!!!!

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן