אשמח לשמוע עצות גם מהגברים.
המשפחות שלנו לא דתיות.
המשפחה שלי מאוד מכבדת את הבחירה שלנו,
מרגע שהתחתנו והתחזקנו היה ברור לבני דודים שלי שאומרים שלום מרחוק ואין מצב של חיבוקים או נשיקות.
שקרו מצבים כאלו תמיד הייתי נרתעת או רומזת.
כמובן שדיברנו, אני ובעלי, והסכמנו על כך.
אין מצב של נגיעה אפילו לא לחיצת יד.
עם המשפחה של בעלי לצערי היינו בנתק עד השנה בעקבות שנאה של חמותי שהתסיסה את כל המשפחה נגדי ובכל אירוע אני סופגת פרצופים לרוב...
מילא פרצופים. אבל שמגיע השלב שבנות דודות של בעלי (ממש ממש לא צנועות) קופצות עליו עם מאמי ונשיקות וחיבוקים, מולי, בכוונה - פה העצבים עולים לי לראש.
זה מרגיז אותי.
במיוחד כי זה במתכוון וכדי לזלזל בהתחזקות שלנו.
ובמיוחד שהוא קופא במקום או מחייך כאילו כלום, ממבוכה.
ואז מתנצל בפני בלי סוף אבל אין לו האומץ לעמוד על כך מולם... לא נעים לו לבייש.
מה אפשר לעשות במצבים כאלו?
המשפחות שלנו לא דתיות.
המשפחה שלי מאוד מכבדת את הבחירה שלנו,
מרגע שהתחתנו והתחזקנו היה ברור לבני דודים שלי שאומרים שלום מרחוק ואין מצב של חיבוקים או נשיקות.
שקרו מצבים כאלו תמיד הייתי נרתעת או רומזת.
כמובן שדיברנו, אני ובעלי, והסכמנו על כך.
אין מצב של נגיעה אפילו לא לחיצת יד.
עם המשפחה של בעלי לצערי היינו בנתק עד השנה בעקבות שנאה של חמותי שהתסיסה את כל המשפחה נגדי ובכל אירוע אני סופגת פרצופים לרוב...
מילא פרצופים. אבל שמגיע השלב שבנות דודות של בעלי (ממש ממש לא צנועות) קופצות עליו עם מאמי ונשיקות וחיבוקים, מולי, בכוונה - פה העצבים עולים לי לראש.
זה מרגיז אותי.
במיוחד כי זה במתכוון וכדי לזלזל בהתחזקות שלנו.
ובמיוחד שהוא קופא במקום או מחייך כאילו כלום, ממבוכה.
ואז מתנצל בפני בלי סוף אבל אין לו האומץ לעמוד על כך מולם... לא נעים לו לבייש.
מה אפשר לעשות במצבים כאלו?
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.