תיזהרי, מאוד יכול להיות שתצאי בשאלה אם לא תעבדי על עצמך.

תזכירי לעצמך כל יום שאת כלי ריק של הקב"ה ו/או זיק אש בהוויה הלאומית הגאולית. מה שבפנימיות חייב להתרוקן, ומה שבחיצוניות לחזור לשכינה. אין זמן או מקום לתהות על קנקננו, לבל נכין מעצמנו צלם.

ובנוסף, לפי דעתי גם כשמתבגרים עדיין יש שאלות ןתמיהות ופחדים. זה ממש טבעי.

אוי ואבוי אם נגיע לשלב שנפסיק לשאול שאלות....

כמובן שעם הזמן השאלות מתגוונות ועולות רמה אבל שאלות ת מ י ד יש! זה מה שגורם לנו להתקדם 

בהצלחה מותק

קשה להגדיר באופן מוחלט מה הוא גיל ההתבגרות, אבל במחקרים שבדקו את העניין מבחינה פיסיולוגית, נמצא כי הוא נמשך עד גיל 28 (!). 

כמובן שזה לא אומר ששיקול הדעת בגיל 28 שווה לשיקול הדעת בגיל 17, אבל זה כן אומר שבתקופת הגיל הזו יש יותר חיפוש, גמישות, ורצון לבירור מה הטוב היותר עבורי.

אני מניח שלפני מאה שנה לא היה לאנשים פריבילגיה להשקיע יותר מדי זמן בשאלות כאלו, כי הם נאלצו לעבוד קשה מאוד רק בשביל לחיות, ומן הסתם זה גרם באופן חיצוני לזה שהם 'ייסגרו על עצמם' מוקדם יותר.

זה נפלא לשאול שאלות, להמשיך בבירור המעמיק של תפקיד האדם בעולם ה', למרות שזה יכול להעיק לפעמים. זה מונע מאדם לדשדש במקום בו הוא לא מתאים או ממצה את עצמו.

הדבר בחשוב ביותר הוא להשקיע זמן וכוח בכך שתהליך הבירור יוביל לבניין והתחזקות, ולא להשאר בשלב של הטשטוש.

בהצלחה!

קראתי גם את התגובה שאני עשויה ללכת בשאלה.. אני לא מרגישה שאני שם כי כל שאלה שעולה לי מקבל מתישהו תשובה - זה אולי לוקח שבוע וזה אולי לוקח שנה, אבל התשובה מגיעה וכשהיא מגיעה אני מרגישה הרבה יותר חזקה!! כזו שיכולה לענות גם על תהיות ושאלות של אחרים.. אני מאוד מתחברת לתגובה של אבטיח (היי ) כי אני מסתכלת על ההורים שלי ורואה שגם הם שואלים שאלות ומתבגרים בהתאם! אפילו בגילם שאינו צעיר עוד..

אבל זה בסדר שלא כולם מזדהים אנחנו אנשים שונים אחרי הכל

נראה לי שזה לא הנקודה ש"יהודי ממלכתי" ניסה לדבר עליה.

הוא לא נראה לי חשב שתחזרי בשאלה בבום. אלא התכוון שצריך לשים לב רגש ומחשבה כל הזמן כדי לבדוק שבאמת לא נופלים. יש פעמים שצריך להוריד את הכיפה ולשאול את כל השאלות... ויש פעמים ששואלים ורואים שלא מוצאים תשובות למרות כל ההתייעצויות, או אז, צריך לעצום עיניים וללכת באמונה תמימה, ובעתיד כבר יהיה תשובה. 

מאחל לך שתצליחי לשים לב שאת לא נופלת ותצליחי לענות תשובות טובות שמכבדות  את בעליהן.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...