תיזהרי, מאוד יכול להיות שתצאי בשאלה אם לא תעבדי על עצמך.

תזכירי לעצמך כל יום שאת כלי ריק של הקב"ה ו/או זיק אש בהוויה הלאומית הגאולית. מה שבפנימיות חייב להתרוקן, ומה שבחיצוניות לחזור לשכינה. אין זמן או מקום לתהות על קנקננו, לבל נכין מעצמנו צלם.

ובנוסף, לפי דעתי גם כשמתבגרים עדיין יש שאלות ןתמיהות ופחדים. זה ממש טבעי.

אוי ואבוי אם נגיע לשלב שנפסיק לשאול שאלות....

כמובן שעם הזמן השאלות מתגוונות ועולות רמה אבל שאלות ת מ י ד יש! זה מה שגורם לנו להתקדם 

בהצלחה מותק

קשה להגדיר באופן מוחלט מה הוא גיל ההתבגרות, אבל במחקרים שבדקו את העניין מבחינה פיסיולוגית, נמצא כי הוא נמשך עד גיל 28 (!). 

כמובן שזה לא אומר ששיקול הדעת בגיל 28 שווה לשיקול הדעת בגיל 17, אבל זה כן אומר שבתקופת הגיל הזו יש יותר חיפוש, גמישות, ורצון לבירור מה הטוב היותר עבורי.

אני מניח שלפני מאה שנה לא היה לאנשים פריבילגיה להשקיע יותר מדי זמן בשאלות כאלו, כי הם נאלצו לעבוד קשה מאוד רק בשביל לחיות, ומן הסתם זה גרם באופן חיצוני לזה שהם 'ייסגרו על עצמם' מוקדם יותר.

זה נפלא לשאול שאלות, להמשיך בבירור המעמיק של תפקיד האדם בעולם ה', למרות שזה יכול להעיק לפעמים. זה מונע מאדם לדשדש במקום בו הוא לא מתאים או ממצה את עצמו.

הדבר בחשוב ביותר הוא להשקיע זמן וכוח בכך שתהליך הבירור יוביל לבניין והתחזקות, ולא להשאר בשלב של הטשטוש.

בהצלחה!

קראתי גם את התגובה שאני עשויה ללכת בשאלה.. אני לא מרגישה שאני שם כי כל שאלה שעולה לי מקבל מתישהו תשובה - זה אולי לוקח שבוע וזה אולי לוקח שנה, אבל התשובה מגיעה וכשהיא מגיעה אני מרגישה הרבה יותר חזקה!! כזו שיכולה לענות גם על תהיות ושאלות של אחרים.. אני מאוד מתחברת לתגובה של אבטיח (היי ) כי אני מסתכלת על ההורים שלי ורואה שגם הם שואלים שאלות ומתבגרים בהתאם! אפילו בגילם שאינו צעיר עוד..

אבל זה בסדר שלא כולם מזדהים אנחנו אנשים שונים אחרי הכל

נראה לי שזה לא הנקודה ש"יהודי ממלכתי" ניסה לדבר עליה.

הוא לא נראה לי חשב שתחזרי בשאלה בבום. אלא התכוון שצריך לשים לב רגש ומחשבה כל הזמן כדי לבדוק שבאמת לא נופלים. יש פעמים שצריך להוריד את הכיפה ולשאול את כל השאלות... ויש פעמים ששואלים ורואים שלא מוצאים תשובות למרות כל ההתייעצויות, או אז, צריך לעצום עיניים וללכת באמונה תמימה, ובעתיד כבר יהיה תשובה. 

מאחל לך שתצליחי לשים לב שאת לא נופלת ותצליחי לענות תשובות טובות שמכבדות  את בעליהן.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....