היה ממש טוב אתמול.

היא ניגנה ואני בינתיים סידרתי את השידה,

והיא מנגנת יפה,והייתה אוירה טובה

וב"ה קמתי היום מוקדם,

והייתה תפילה טובה (לשבת במקום לא שיגרתי זה ממלא.תנסו)

והלכתי,

ואז הם דיברו ולמדתי מה זה לדבר באמת

עם כבוד אחד לשני, היא מיוחדת,גם הוא.

עם אידיאלים שמתחילים בדברים הקטנים. היומיומים.זה חשוב!

ואז חזרתי והתקשרתי אליה ולמדנו ביחד,

ואח"כ החזרתי את המתוקים מהגן,

והדרך עברה פעם ראשונה מהר,אחח הם חמודים

ואז שטפתי תבית ועשיתי להם הפתעה.

והכנתי משהו טעים

ואיזה צדיקה היא שהיא שמרה לי וחיכתה עד שאני יבוא אליה!!

ויש מסע שווה,

ובעז"ה ימשיך להיות טוב השבוע הזה..

ואני כבר מחכה לתפילה מיום ראשון (של ערב שבת) הזוי אבל טוב

יאלה להת'

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול